משנה נדרים ד דפוסים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
<< | משנה נדרים ד דפוסים | >>

משנה א[עריכה]

אין בין המודר הנאה מחבירו למודר הימנו מאכל, אלא דריסת הרגל, וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש.
המודר מאכל מחבירו, לא ישאילנו נפה, וכברה, ורחיים, ותנור.
אבל משאיל לו חלוק, וטבעת, וטלית, ונזמים, וכל דבר שאין עושין בו אוכל נפש.
מקום שמשכירין כיוצא בהן, אסור.

משנה ב[עריכה]

המודר הנאה מחבירו,
שוקל את שקלו,
ופורע את חובו,
ומחזיר לו את אבידתו.
מקום שנוטלין עליה שכר,
תיפול הנאה להקדש.

משנה ג[עריכה]

ותורם את תרומתו ומעשרותיו לדעתו.
ומקריב עליו קיני זבין, קיני זבות, קיני יולדות, חטאות ואשמות.
ומלמדו מדרש, הלכות ואגדות.
אבל לא ילמדנו מקרא.
אבל מלמד הוא את בניו [ואת בנותיו] מקרא.
וזן את אשתו ואת בניו, אף על פי שהוא חייב במזונותיהם.
ולא יזון את בהמתו, בין טמאה, בין טהורה.
רבי אליעזר אומר: זן את הטמאה, ואינו זן את הטהורה.
אמרו לו: מה בין טמאה לטהורה?
אמר להן: שהטהורה נפשה לשמים, וגופה שלו;
וטמאה, נפשה וגופה לשמים.
אמרו לו: אף הטמאה, נפשה לשמים וגופה שלו;
שאם ירצה, הרי הוא מוכרה לגויים, או מאכילה לכלבים.

משנה ד[עריכה]

המודר הנאה מחבירו ונכנס לבקרו,
עומד, אבל לא יושב.
ומרפאהו רפואת נפש,
אבל לא רפואת ממון.
ורוחץ עמו באמבטיא גדולה,
אבל לא בקטנה.
וישן עמו במיטה.
רבי יהודה אומר: בימות החמה, אבל לא בימות הגשמים, מפני שהוא מהנהו.
ומיסב עמו על המיטה,
ואוכל עמו על השולחן,
אבל לא מן התמחוי;
אבל אוכל הוא עמו מן התמחוי החוזר.
לא יאכל עמו מן האבוס שלפני הפועלים,
ולא יעשה עמו באומן, דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים: עושה הוא ברחוק ממנו.

משנה ה[עריכה]

  • המודר הנאה מחבירו לפני שביעית,
לא יורד לתוך שדהו,
ואינו אוכל מן הנוטות.
ובשביעית,
אינו יורד לתוך שדהו,
אבל אוכל הוא מן הנוטות.
נדר הימנו מאכל לפני שביעית,
יורד לתוך שדהו,
ואינו אוכל מן הפירות.
ובשביעית,
יורד ואוכל.


משנה ו[עריכה]

המודר הנאה מחבירו,
לא ישאילנו, ולא ישאל ממנו;
לא ילוונו, ולא ילווה ממנו;
ולא ימכור לו, ולא יקח ממנו.
אמר לו: השאילני פרתך. אמר לו: אינה פנויה. אמר: קונם שדי שאני חורש בה לעולם.
אם היה דרכו לחרוש,
הוא אסור, וכל אדם מותרין .
אם אין דרכו לחרוש,
הוא וכל אדם אסורין.

משנה ז[עריכה]

המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל,
הולך אצל החנווני ואומר:
איש פלוני מודר ממני הנאה ואיני יודע מה אעשה,
והוא נותן לו,
ובא ונוטל מזה.
היה ביתו לבנות,
גדרו לגדור,
שדהו לקצור,
הולך אצל הפועלים ואומר:
איש פלוני מודר ממני הנאה ואיני יודע מה אעשה.
הם עושין עמו,
ובאין ונוטלין שכר מזה.

משנה ח[עריכה]

היו מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל,
נותן לאחר לשום מתנה,
והלה מותר בה.
אם אין עמהם אחר,
מניח על הסלע או על הגדר, ואומר:
הרי הן מופקרים לכל מי שיחפוץ,
והלה נוטל ואוכל.
ורבי יוסי אוסר.
<< | משנה נדרים ד דפוסים | >>