משנה נדרים ד ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק ד · משנה ז | >>
- המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל,
- הולך אצל החנוונילד ואומר:
- איש פלוני מודר ממני הנאה ואיני יודע מה אעשה,
- והוא נותן לו,
- ובא ונוטל מזה.
- הולך אצל החנוונילד ואומר:
- היה ביתולו לבנות,
- גדרו לגדור,
- שדהו לקצור,
- הולך אצל הפועלים ואומר:
- איש פלוני מודר ממני הנאה ואיני יודע מה אעשה.
- הם עושין עמו,
- ובאין ונוטלין שכר מזה.
- הולך אצל הפועלים ואומר:
- הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ וְאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל,
- הוֹלֵךְ אֵצֶל הַחֶנְוָנִי וְאוֹמֵר:
- אִישׁ פְּלוֹנִי מֻדָּר מִמֶּנִּי הֲנָאָה,
- וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה אֶעֱשֶׂה.
- וְהוּא נוֹתֵן לוֹ,
- וּבָא וְנוֹטֵל מִזֶּה.
- הוֹלֵךְ אֵצֶל הַחֶנְוָנִי וְאוֹמֵר:
- הָיָה בֵּיתוֹ לִבְנוֹת,
- גְּדֵרוֹ לִגְדּוֹר,
- שָׂדֵהוּ לִקְצוֹר,
- הוֹלֵךְ אֵצֶל הַפּוֹעֲלִים וְאוֹמֵר:
- אִישׁ פְּלוֹנִי מֻדָּר מִמֶּנִּי הֲנָאָה,
- וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה אֶעֱשֶׂה.
- הֵם עוֹשִׂין עִמּוֹ,
- וּבָאִין וְנוֹטְלִין שָׂכָר מִזֶּה.
- הוֹלֵךְ אֵצֶל הַפּוֹעֲלִים וְאוֹמֵר:
המודר הניה מחברו - ואין לו מה יאכל,
- הולך אצל החנווני, ואומר:
- איש פלוני - מודר ממני הניה,
- ואיני יודע - מה אעשה,
- והוא - נותן לו,
- ובא - ונוטל מזה.
- היה ביתו לבנות,
- גדרו לגדור,
- שדהו לקצור,
- הולך אצל הפועלים, ואומר:
- איש פלוני - מודר ממני הניה,
- ואיני יודע - מה אעשה,
- והן - עושין עימו,
- ובאין - ונוטלין שכרן מזה.
כל זה נמשך על העיקר שביארתי לך בזה הפרק, באמרו: שוקל לו שקלו ופורע לו את חובו, שהוא, כשנתן לו החנווני מה שנתן, ואחר שעשו לו הפועלים מה שעשו, חזרו כולם לו בעלי חובות; והוא מה שנתן להם שכרן, פרע לו חובו בלא ספק:
ואין לו מה יאכל - אורחא דמלתא נקט, והוא הדין אפילו יש לו מה יאכל:
ובא זה ונוטל מזה - אם ירצה ליתן לו, ואינו עובר על נדרולה. אבל אינו יכול לכופו לשלם לו, דהא לא אמר לו תן לו ואני אפרע. ואם אמר לו כן, אסור, דהא שליח שוייה:
ואין לו מה יאכל. כתב הר"ב אורחא דמלתא נקט וכ"כ התוספות והרא"ש ועיין מה שאכתוב בזה במ"י פ"ט דב"ק:
הולך אצל החנוני. דלאו שליח שווייה וה"ה אם אומר כל המפרנס אינו מפסיד דלא עבדיה שליח כמ"ש ברפ"ז דכתובות. והכי איתא התם בגמרא לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא כל הזן אינו מפסיד דלעלמא קאמר. אבל חנווני כיון דרגיל אצלו וקאזיל קאמר ליה כמאן דא"ל זיל הב ליה את דמי. קמ"ל. ועיין עוד מ"ש שם:
ובא ונוטל מזה. כתב הר"ב ואינו עובר על נדרו. שהחנונים והפועלים הם בעלי חובות והוא מה שנתן להם שכרם פרע לו חובו וזה מותר כדתנן במ"ב הרמב"ם. ולאית דמוקמי קמא שכתב הר"ב שם. הכא דרך מתנה היא ושפיר דמי שהחנווני נותן לזה פירות במתנה וחוזר ומקבל מזה מעות דרך מתנה. כ"כ תוספות פ"ט דב"ק ד' ק"ט:
היה ביתו וכו'. לא זו אף זו קתני ברישא אשמעינן דלצורך מזונות שרי וסיפא קמשמע לן דאפילו לצורך בנין ביתו התירו. ר"ן:
(לד) (על המשנה) החנוני. דלאו שליח שוויה וה"ה אם אומר כל המפרנס אינו מפסיד דלא עבדיה שליח כמ"ש ריש פ"ז דכתובות וה"ק לא מבעיא כל הזן כו' דלעלמא קאמר, אבל חנוני כיון דרגיל אצלו וקאזיל קאמר ליה כמאן דא"ל זיל הב ליה את דמי קמ"ל. גטרא:
(לה) (על הברטנורא) שהחנונים והפועלים הם ב"ח והוא מה שנתן להם שכרם פרע להם חובו, וזה מותר כדאיתא במ"ב. הר"מ. ולפירוש ראשון של הר"ב שם הכא דרך מתנה היא ושרי. תוספ':
(לו) (על המשנה) ביתו. לא זו אף זו קתני, לא מבעיא דלצורך מזונות שרי אלא אפילו לצורך בנין ביתו התירו. הר"נ:
המודר הנאה מחברו ואין וכו': ר"פ המדיר ותוס' פ' שני דייני דף ק"ח והרא"ש שם דף קמ"ט ותוס' פ' הגוזל קמא (בבא קמא דף ק"ט) ופירשו שם שהטעם שהחנוני נותן לזה פירות במתנה וחוזר ומקבל מזה מעות דרך מתנה ע"כ:
הולך אצל חנוני הרגיל אצלו: רבותא קמ"ל דאע"ג דרגיל אצלו ומקיפי לא אמרינן שליחותיה קעביד וכ"ש שאם לא אמר לאדם מיוחד אלא דאמר כל הזן אינו מפסיד שרי. ובא חנוני ונוטל מעותיו מן המדיר לאו מדינא קאמר אלא אם ירצה דכי מחייב לשלומי אלמא שליחותיה קעביד ומהני ליה ואסור:
היה ביתו לבנות וכו': לא זו אף זו קתני ברישא אשמעינן דלצורך מזונות שרי וסיפא קמ"ל דאפילו לצורך בנין ביתו התירו הר"ן ז"ל וה"ג לה שם ר"פ המדיר הרגיל אצלו וכן מפ' ג"כ שם וכן ג"כ בסיפא כתוב שם הולך אצל פועלין הרגילין אצלו וכו':
ביתו לבנות נדרו לנדור: לא זו אף זו קתני הרא"ש ז"ל ומצינן לפרושי דהיינו מה שפירש הר"ן ז"ל. וביד פ"ז דהלכות נדרים סי' י"ב י"ג י"ד כולה מתני' עד סוף פירקין וכתב שם מהרי"ק ז"ל ובנוסחא דידן כתוב הולך אצל פועלים ורבינו שכתב והלך אצל פועלים נראה שכך היתה גרסתו במשנה ואע"ג דלגבי אין לו מה יאכל קתני הולך אצל חנוני התם שאני דצורך חיי נפש הוא אבל גבי לבנות וכו' דיעבד אין לכתחלה לא עכ"ל ז"ל:
יכין
ואין לו מה יאכל: ה"ה ביש לו, רק הכי אורחא:
ובא ונוטל מזה: אם ירצה המדיר, דהרי לא צוה ליתן והוה ליה כאילו החנווני נתן להמודר פירות במתנה, ושוב קבל מהמדיר המעות במתנה. מדאסור לצוות, וכן אסור לומר כל השומע יזון, בלשון צווי, או אם תזון לא תפסיד, בדרך פתוי, דאז נראה כשלוחו, אבל מותר לומר כל הזן אינו מפסיד, ואפילו אין שם אדם אחר, כדשרינן כה"ג בשבת לומר כל המכבה אינו מפסיד [שבת קכ"א א'], מיהו בכה"ג חייב לשלם לו [ש"ך שכ"א סק"נ]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י (ריב"ן) |
ר"ן |
תוספות |
רי"ף |
רבינו אשר |
פירוש הרא"ש |
תוספות רי"ד |
הרשב"א |
הריטב"א |
מאירי |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש