משנה נדרים ד ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק ד · משנה ז | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל,
הולך אצל החנוונילד ואומר:
איש פלוני מודר ממני הנאה ואיני יודע מה אעשה,
והוא נותן לו,
ובא ונוטל מזה.
היה ביתולו לבנות,
גדרו לגדור,
שדהו לקצור,
הולך אצל הפועלים ואומר:
איש פלוני מודר ממני הנאה ואיני יודע מה אעשה.
הם עושין עמו,
ובאין ונוטלין שכר מזה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ וְאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל,
הוֹלֵךְ אֵצֶל הַחֶנְוָנִי וְאוֹמֵר:
אִישׁ פְּלוֹנִי מֻדָּר מִמֶּנִּי הֲנָאָה,
וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה אֶעֱשֶׂה.
וְהוּא נוֹתֵן לוֹ,
וּבָא וְנוֹטֵל מִזֶּה.
הָיָה בֵּיתוֹ לִבְנוֹת,
גְּדֵרוֹ לִגְדּוֹר,
שָׂדֵהוּ לִקְצוֹר,
הוֹלֵךְ אֵצֶל הַפּוֹעֲלִים וְאוֹמֵר:
אִישׁ פְּלוֹנִי מֻדָּר מִמֶּנִּי הֲנָאָה,
וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה אֶעֱשֶׂה.
הֵם עוֹשִׂין עִמּוֹ,
וּבָאִין וְנוֹטְלִין שָׂכָר מִזֶּה.

נוסח הרמב"ם

המודר הניה מחברו ואין לו מה יאכל הולך אצל החנווני ואומר איש פלוני מודר ממני הניה ואיני יודע מה אעשה והוא נותן לו ובא ונוטל מזה היה ביתו לבנות גדרו לגדור שדהו לקצור הולך אצל הפועלים ואומר איש פלוני מודר ממני הניה ואיני יודע מה אעשה והן עושין עימו ובאין ונוטלין שכרן מזה.

פירוש הרמב"ם

המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל הולך כו' – כל זה נמשך על העיקר שביארתי לך בזה הפרק, באמרו: שוקל לו שקלו ופורע לו את חובו. שהוא, כשנתן לו החנווני מה שנתן, ואחר שעשו לו הפועלים מה שעשו, חזרו כולם לו בעלי חובות; והוא מה שנתן להם שכרן, פרע לו חובו בלא ספק.


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ואין לו מה יאכל - אורחא דמלתא נקט, והוא הדין אפילו יש לו מה יאכל:

ובא זה ונוטל מזה - אם ירצה ליתן לו, ואינו עובר על נדרולה. אבל אינו יכול לכופו לשלם לו, דהא לא אמר לו תן לו ואני אפרע. ואם אמר לו כן, אסור, דהא שליח שוייה:

פירוש תוספות יום טוב

ואין לו מה יאכל. כתב הר"ב אורחא דמלתא נקט וכ"כ התוספות והרא"ש ועיין מה שאכתוב בזה במ"י פ"ט דב"ק:

הולך אצל החנוני. דלאו שליח שווייה וה"ה אם אומר כל המפרנס אינו מפסיד דלא עבדיה שליח כמ"ש ברפ"ז דכתובות. והכי איתא התם בגמרא לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא כל הזן אינו מפסיד דלעלמא קאמר. אבל חנווני כיון דרגיל אצלו וקאזיל קאמר ליה כמאן דא"ל זיל הב ליה את דמי. קמ"ל. ועיין עוד מ"ש שם:

ובא ונוטל מזה. כתב הר"ב ואינו עובר על נדרו. שהחנונים והפועלים הם בעלי חובות והוא מה שנתן להם שכרם פרע לו חובו וזה מותר כדתנן במ"ב הרמב"ם. ולאית דמוקמי קמא שכתב הר"ב שם. הכא דרך מתנה היא ושפיר דמי שהחנווני נותן לזה פירות במתנה וחוזר ומקבל מזה מעות דרך מתנה. כ"כ תוספות פ"ט דב"ק ד' ק"ט:

היה ביתו וכו'. לא זו אף זו קתני ברישא אשמעינן דלצורך מזונות שרי וסיפא קמשמע לן דאפילו לצורך בנין ביתו התירו. ר"ן:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(לד) (על המשנה) החנוני. דלאו שליח שוויה וה"ה אם אומר כל המפרנס אינו מפסיד דלא עבדיה שליח כמ"ש ריש פ"ז דכתובות וה"ק לא מבעיא כל הזן כו' דלעלמא קאמר, אבל חנוני כיון דרגיל אצלו וקאזיל קאמר ליה כמאן דא"ל זיל הב ליה את דמי קמ"ל. גטרא:

(לה) (על הברטנורא) שהחנונים והפועלים הם ב"ח והוא מה שנתן להם שכרם פרע להם חובו, וזה מותר כדאיתא במ"ב. הר"מ. ולפירוש ראשון של הר"ב שם הכא דרך מתנה היא ושרי. תוספ':

(לו) (על המשנה) ביתו. לא זו אף זו קתני, לא מבעיא דלצורך מזונות שרי אלא אפילו לצורך בנין ביתו התירו. הר"נ:


פירושים נוספים

פירוש הרמב"ם (לפי התרגום הקדמון)

המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל הולך כו' – כל זה נמשך על העיקר שביארתי לך בזה הפרק, באמרו: שוקל לו שקלו ופורע לו את חובו. שהוא, כשנתן לו החנווני מה שנתן, ואחר שעשו לו הפועלים מה שעשו, חזרו כולם לו בעלי חובות; והוא מה שנתן להם שכרן, פרע לו חובו בלא ספק.

ראו גם: