משנה נדרים ד ניקוד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
«הפרק הקודםלדף הראשי • פרק ד נדריםהפרק הבא»


פרק ד

משניות: א ב ג ד ה ו ז ח

עריכה

(א)

אֵין בֵּין הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ לַמֻּדָּר הֵימֶנּוּ מַאֲכָל, אֶלָּא דְּרִיסַת הָרֶגֶל, וְכֵלִים שֶׁאֵין עוֹשִׂין בָּהֶן אֹכֶל נֶפֶשׁ.
הַמֻּדָּר מַאֲכָל מֵחֲבֵרוֹ, לֹא יַשְׁאִילֶנּוּ נָפָה, וּכְבָרָה, וְרֵחַיִם, וְתַנּוּר.
אֲבָל מַשְׁאִיל לוֹ חָלוּק, וְטַבַּעַת, וְטַלִּית, וּנְזָמִים, וְכָל דָּבָר שֶׁאֵין עוֹשִׂין בּוֹ אֹכֶל נֶפֶשׁ.
מָקוֹם שֶׁמַּשְׂכִּירִין כַּיּוֹצֵא בָּהֶן, אָסוּר.

(ב)

הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ,
שׁוֹקֵל אֶת שִׁקְלוֹ,
וּפוֹרֵעַ אֶת חוֹבוֹ,
וּמַחֲזִיר לוֹ אֶת אֲבֵדָתוֹ.
מָקוֹם שֶׁנּוֹטְלִין עָלֶיהָ שָׂכָר,
תִּפּוֹל הֲנָאָה לַהֶקְדֵּשׁ.

(ג)

וְתוֹרֵם אֶת תְּרוּמָתוֹ וּמַעְשְׂרוֹתָיו לְדַעְתּוֹ.
וּמַקְרִיב עָלָיו קִנֵּי זָבִין, קִנֵּי זָבוֹת, קִנֵּי יוֹלְדוֹת, חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת.
וּמְלַמְּדוֹ מִדְרָשׁ, הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת.
אֲבָל לֹא יְלַמְּדֶנּוּ מִקְרָא.
אֲבָל מְלַמֵּד הוּא אֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנוֹתָיו מִקְרָא.
וְזָן אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו,
אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֵיהֶם.
וְלֹא יָזוּן אֶת בְּהֶמְתּוֹ, בֵּין טְמֵאָה בֵּין טְהוֹרָה.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: זָן אֶת הַטְּמֵאָה, וְאֵינוֹ זָן אֶת הַטְּהוֹרָה.
אָמְרוּ לוֹ: מַה בֵּין טְמֵאָה לִטְהוֹרָה?
אָמַר לָהֶן: שֶׁהַטְּהוֹרָה, נַפְשָׁהּ לַשָּׁמַיִם וְגוּפָהּ שֶׁלּוֹ;
וּטְמֵאָה, נַפְשָׁהּ וְגוּפָהּ לַשָּׁמַיִם.
אָמְרוּ לוֹ: אַף הַטְּמֵאָה, נַפְשָׁהּ לַשָּׁמַיִם וְגוּפָהּ שֶׁלּוֹ;
שֶׁאִם יִרְצֶה, הֲרֵי הוּא מוֹכְרָהּ לַגּוֹיִים, אוֹ מַאֲכִילָהּ לַכְּלָבִים.

(ד)

הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ וְנִכְנָס לְבַקְּרוֹ,
עוֹמֵד, אֲבָל לֹא יוֹשֵׁב.
וּמְרַפְּאֵהוּ רְפוּאַת נֶפֶשׁ,
אֲבָל לֹא רְפוּאַת מָמוֹן.
וְרוֹחֵץ עִמּוֹ בְּאַמְבָּטִי גְּדוֹלָה,
אֲבָל לֹא בַּקְּטַנָּה.
וְיָשֵׁן עִמּוֹ בַּמִּטָּה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בִּימוֹת הַחַמָּה, אֲבָל לֹא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְהַנֵּהוּ.
וּמֵסֵב עִמּוֹ עַל הַמִּטָּה,
וְאוֹכֵל עִמּוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן,
אֲבָל לֹא מִן הַתַּמְחוּי;
אֲבָל אוֹכֵל הוּא עִמּוֹ מִן הַתַּמְחוּי הַחוֹזֵר.
לֹא יֹאכַל עִמּוֹ מִן הָאֵבוּס שֶׁלִּפְנֵי הַפּוֹעֲלִים,
וְלֹא יַעֲשֶׂה עִמּוֹ בָּאֹמֶן, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עוֹשֶׂה הוּא בְּרָחוֹק מִמֶּנּוּ.

(ה)

  • הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ לִפְנֵי שְׁבִיעִית,
לֹא יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ,
וְאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַנּוֹטוֹת.
וּבַשְּׁבִיעִית,
אֵינוֹ יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ,
אֲבָל אוֹכֵל הוּא מִן הַנּוֹטוֹת.
נָדַר הֵימֶנּוּ מַאֲכָל לִפְנֵי שְׁבִיעִית,
יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ,
וְאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַפֵּרוֹת.
וּבַשְּׁבִיעִית,
יוֹרֵד וְאוֹכֵל.

(ו)

הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ,
לֹא יַשְׁאִילֶנּוּ, וְלֹא יִשְׁאַל מִמֶּנּוּ;
לֹא יַלְוֶנּוּ, וְלֹא יִלְוֶה מִמֶּנּוּ;
וְלֹא יִמְכֹּר לוֹ, וְלֹא יִקַּח מִמֶּנּוּ.
אָמַר לוֹ: הַשְׁאִילֵנִי פָּרָתְךָ. אָמַר לוֹ: אֵינָהּ פְּנוּיָה. אָמַר: קוֹנָם שָׂדִי שֶׁאֲנִי חוֹרֵשׁ בָּהּ לְעוֹלָם.
אִם הָיָה דַּרְכּוֹ לַחֲרֹשׁ,
הוּא אָסוּר, וְכָל אָדָם מֻתָּרִין.
אִם אֵין דַּרְכּוֹ לַחֲרֹשׁ,
הוּא וְכָל אָדָם אֲסוּרִין.

(ז)

הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ וְאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל,
הוֹלֵךְ אֵצֶל הַחֶנְוָנִי וְאוֹמֵר:
אִישׁ פְּלוֹנִי מֻדָּר מִמֶּנִּי הֲנָאָה,
וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה אֶעֱשֶׂה.
וְהוּא נוֹתֵן לוֹ,
וּבָא וְנוֹטֵל מִזֶּה.
הָיָה בֵּיתוֹ לִבְנוֹת,
גְּדֵרוֹ לִגְדּוֹר,
שָׂדֵהוּ לִקְצוֹר,
הוֹלֵךְ אֵצֶל הַפּוֹעֲלִים וְאוֹמֵר:
אִישׁ פְּלוֹנִי מֻדָּר מִמֶּנִּי הֲנָאָה,
וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה אֶעֱשֶׂה.
הֵם עוֹשִׂין עִמּוֹ,
וּבָאִין וְנוֹטְלִין שָׂכָר מִזֶּה.

(ח)

הָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ וְאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל,
נוֹתֵן לְאַחֵר לְשׁוּם מַתָּנָה,
וְהַלָּה מֻתָּר בָּהּ.
אִם אֵין עִמָּהֶם אַחֵר,
מַנִּיחַ עַל הַסֶּלַע אוֹ עַל הַגָּדֵר, וְאוֹמֵר:
הֲרֵי הֵן מֻפְקָרִים לְכָל מִי שֶׁיַּחְפּוֹץ,
וְהַלָּה נוֹטֵל וְאוֹכֵל.
וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר.
«הפרק הקודםלדף הראשי • פרק ד נדריםהפרק הבא»