ביאור:ירושלמי נדרים ד א - מעומד

• למהדורה הרגילה

משנה

• אין בין המודר הנאה מחבירו למודר ממנו מאכל, אלא דריסת הרגל, וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש.
• המודר הנאת מאכל מחבירו, לא ישאילנו נפה וכברה וריחים ותנור; אבל משאיל לו חלוק וטלית, נזמים וטבעות, וכל דבר שאין עושין בו אוכל נפש.

מקום שמשכירין כיוצא בהן, אסור.

גמרא

• הא דבר שעושין בו אוכל נפש, אסור^[1].

ולא ממאכל נדר?

אמר רבי שמעון בן לקיש: כיני מתניתין, אין בין מודר הנייה מחבירו למודר הניית מאכל מחבירו.

תניי דבית רבי כן: המודר הניית מאכל מחבירו, לא ישאילנו נפה וכברה, ריחים ותנור.

• תני: אבל משאילו כוסות וקערות ותמחויין, שאינן מהנין את האוכל, אבל מכנסין את האוכל.

לפסים וקדירות, אסור.

לטחון^[2] ולדרוך^[3], אסור.

לקצור, צריכא; ולבצור, צריכא.

הניית^[4] מהו?

תני: אבל משאילו קורדום.

הוינן סברין מימר, בקורדום של בקעים^[5];

תיפתר בקורדום של מכוש, ולית שמע מינה כלום.

רבי אבונא אמר, רבי ירמיה בעי: אהן יוסטה, מכיון די מרחק וחשר בה קמחא, אסור מישאל ליה?

• רבי בא בשם רבי זעירא:^[6] שהוא כנותן לו מעות ליקח בהן ככר.

רבי בון בר חייה בעי: מעתה אסור להשאיל לו מעות, שהוא כנותן לו מעות ליקח בו ככר?

רבי אבינא אמר, רבי ירמיה בעי: אילון קוזמידייא דאית עליהון, אסור מישאל לון?

ביאורים והערות

1. גם במודר ממנו מאכל.
2. כלים שטוחנים בהם חיטים לקמח.
3. כלים שדורכים בהם ענבים ליין.
4. המפרשים מוסיפים כאן תיבת "מאכל", או "צורך מאכל".
5. שמבקעים בו עצים לבישול, והוא צורך אוכל נפש ומותר.
6. הא דתנן: "מקום שמשכירין כיוצא בהן אסור", מפני