ביאור:ירושלמי נדרים ד א - מעומד
משנה
[עריכה]- אין בין המודר הנאה מחבירו למודר ממנו מאכל, אלא דריסת הרגל, וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש.
- המודר הנאת מאכל מחבירו, לא ישאילנו נפה וכברה וריחים ותנור; אבל משאיל לו חלוק וטלית, נזמים וטבעות, וכל דבר שאין עושין בו אוכל נפש.
- מקום שמשכירין כיוצא בהן, אסור.
גמרא
[עריכה]- הא דבר שעושין בו אוכל נפש, אסור[1].
- ולא ממאכל נדר?
- אמר רבי שמעון בן לקיש: כיני מתניתין, אין בין מודר הנייה מחבירו למודר הניית מאכל מחבירו.
- תניי דבית רבי כן: המודר הניית מאכל מחבירו, לא ישאילנו נפה וכברה, ריחים ותנור.
- תני: אבל משאילו כוסות וקערות ותמחויין, שאינן מהנין את האוכל, אבל מכנסין את האוכל.
- הניית[4] מהו?
- תני: אבל משאילו קורדום.
- הוינן סברין מימר, בקורדום של בקעים[5];
- תיפתר בקורדום של מכוש, ולית שמע מינה כלום.
- רבי אבונא אמר, רבי ירמיה בעי: אהן יוסטה, מכיון די מרחק וחשר בה קמחא, אסור מישאל ליה?
- רבי בא בשם רבי זעירא:[6] שהוא כנותן לו מעות ליקח בהן ככר.
- רבי בון בר חייה בעי: מעתה אסור להשאיל לו מעות, שהוא כנותן לו מעות ליקח בו ככר?
- רבי אבינא אמר, רבי ירמיה בעי: אילון קוזמידייא דאית עליהון, אסור מישאל לון?