ירושלמי נדרים ד ט

<< | ירושלמי · מסכת נדרים · פרק ד · הלכה ט | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה

הלכה ט משנה

היה ביתו לבנות גדירו לגדור שדהו לקצור הולך אצל הפועלים ואומר איש פלוני מודר ממני הנייה איני יודע מה אעשה הן עושין עמו ובאין ונוטלין שכרן מזה

הלכה ט גמרא

מהו דיימר מאן דעבד לא מפסיד נישמעינה מן הדא ביומוי דרבי אמי נפלה דליקה בכפר ואפיק רבי אמי כרוז בשוקאי דארמאי ואמר כל דעבד לא מפסד אמר רבי אלעזר בי רבי יוסי קומי רבי יוסי סכנה הוית ואי סכנה הוית אפילו רבי אימי יטפי לא תני כל דבר סכנה אין אומרים ייעשו בגוים ובקטנים אלא אפילו בגדולים ואפילו בישראל מעשה שנפלה דליקה בחצר יוסי בן סימאי בשיחין וירדו בני קצרה של ציפורין לכבותו ולא הניח להן לכבות אמר להן הניחו לגבאי שיגבה את חובו מיד קשר עליו הענן וירדו גשמים וכיבוהו במוצאי שבת שלח לכל אחד ואחד מהן סלע ולאפרכוס שלהן חמשים דינר אמר רבי חנינה לא הוה צריך לעשות כן חד כותיי הוה מגיריה דר' יונה נפלה דליקה במגירותיה דרבי יונה אזל ההוא כותאה בעי מיטפייה ולא שבקיה רבי יונה אמר ליה בגדך מדלי אמר ליה אין ואישתיזיב כולה רבי יונה דכפר אימי פרס גולתיה על גדישא ונורא ערקת מינה