משנה פרה ט ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק ט · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

שתת מהן בהמה או חיה, פסולין.

כל העופות פוסליןו, חוץ מן היונה, מפני שהיא מוצצת.

כל השרצים אינם פוסלין, חוץ מן החולדה, מפני שהיא מלקת.

רבן גמליאל אומר, אף הנחש, מפני שהיא מקיאה.

רבי אליעזר אומר, אף העכבר.

משנה מנוקדת

[עריכה]

שָׁתָת מֵהֶן בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה, פְּסוּלִין. כָּל הָעוֹפוֹת פּוֹסְלִין, חוּץ מִן הַיּוֹנָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מוֹצֶצֶת. כָּל הַשְּׁרָצִים אֵינָם פּוֹסְלִין, חוּץ מִן הַחֻלְדָּה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַלֶּקֶת. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף הַנָּחָשׁ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְקִיאָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף הָעַכְבָּר.

נוסח הרמב"ם

שתת מהן בהמה או חיה פסולין כל העופות פוסלין חוץ מן היונה מפני שהיא מוצצת כל השרצים אינן פוסלין חוץ מן החולדה מפני שהיא מלקה רבן גמליאל אומר אף הנחש מפני שהוא מקיא רבי אליעזר אומר אף העכבר.

פירוש הרמב"ם

שתה מהן בהמה פסולין:מפני שיגר ממה שהגיע בפיה ובשפתיה בכלי והוא כבר נתערב ברירה ויפסיד הכל:

שהיא מלקת:תלוק בלשונה ותתערב הלחות אשר בלשונה באלו המים, והלכה כר"ג ואין הלכה כר"א:

פירוש רבינו שמשון

פסולין משום משקה:    פיהם החוזר במים ורוק שבפיהם מתערב ודלא כרבי אליעזר דאמר (בירד בה טל) אם היזה שתי הזאות אי נמי אפי' כרבי אליעזר ופוסלין בהזאה אחת קאמר ועוד דכי שרי בשתי הזאות ה"מ במים כל שהוא אבל הכא איכא רוק טובא אבל אין לפרש כמו שמפרש בפ"ק דחולין (דף ט ב) משו' דבעינן מים חיים אל כלי שלא ימלא בכלי זה ויקדש בכלי אחר וכיון שהיו בפיה אי הדרי לכלי מיפסלי דזה אינו כדתנן לעיל ר"פ ז' חמשה שמלאו חמש חביות לקדשן ה' קידושין ונמלכו לקדשן קידוש אחד כשרים ובתוספתא דקתני ר' יהודה אומר ממלא אדם חבית ממעין זה וחבית ממעין זה ונותן אותן בשוקת אחת ומקדש ובדוכתי טובא שהבאתי לעיל מן התוספתא ובפ"ב דזבחים (דף כה ב) פירש רש"י חבית שמונחת תחת הזינוק צינור המקלח מים מהר זקוף והקילוח מקלח למרחוק ונופל לחבית וחבית זו אינה מונחת שם לשם קידוש מי חטאת מים שבתוכה ושבחוצה לה פסולין והיינו דלא כפירושו דפסחים דאמרינן בפרק כל שעה (דף לד ב) אף אנן נמי תנינא ונתן עליו מים חיים אל כלי שתהא חיותן בכלי ונתן אלמא תלושין נינהו והא מחוברין נינהו אלא מעלה הכא נמי מעלה ופירש שם בקונטרס שתהא חיותן בכלי באותו כלי עצמו שהוא מקדש בו מי חטאת באפר צריך למלאותן מן המעיין ולא ימלאם בכלי אחר ויערם לתוך זה והכתיב ונתן דמשמע תלושין דמותר למלאותם בכלי אחר ויערם לתוך זה אלא מעלה בעלמא מדרבנן ואסמכוה אקראי ע"כ לשונו ואי אפשר לומר כן כדפרישית דמשמע דשרי לכתחלה ואפילו איסורא דרבנן ליכא והתם הכי פירוש' ונתן אלמא תלושין נינהו דונתן משמע שעשאן הכתוב כתלושין לקבל טומאה אף על פי שהן מחוברים שמע מינה דאין זכייה להקדש מן התורה ואף על גב דהוי דאורייתא קרי ליה מעלה כדקאמרינן התם גבי העריב שמשו אוכל בתרומה ולא בקדשים עד שיביא כפרה ונפקא לן מקראי בפ' הערל (דף עד ב) ואפ"ה קרי ליה מעלה ועוד מפרשי' דהואיל והפריש מהן לשתות הרי נעשית בהן מלאכה ונפסלו וכשמקיאן פוסלת את הראשונות וגם זה לא יתכן דאי חשיבא מלאכה לפסול כי לא מקיא נמי מפסלן כולהו דמלאכה פוסלת במים לאו דווקא מלאכה שבגופו דכל מלאכה שאחר מילוי וקודם קידוש כדתנן לעיל בפ"ז (מ"ה) דאם מילא את של חטאת ואח"כ מילא את שלו פסול או מילא ועקם את הדרך להחזיר חבל לבעלים או מילא וכנן את החבל באחרונה ועושה מלאכה במי חטאת דפ' הניזקין (דף נג ב) דשקל בהן משקלות התם באחר דלאו בעל המים שאינו פוסל במלאכה אלא מטעם היסח הדעת כדקאמרינן הא דאסח דעתי' הא דלא אסח דעתיה ומיהו יש לפרש כאן מטעם היסח הדעת דמכיון שנכנסו המים בפי הבהמה ועוף הסיח דעתו מהן וכשמקיאן פוסלות הראשונות אבל השתא מהא דתנן לקמן בפירקין ומייתי לה בפ"ק דפסחי' (דף יז ב) פרה ששתת מי חטאת בשרה טמא מעת לעת רבי יהודה אומר בטלו במעיה ותניא בספרי פרשה זאת חוקת והיתה לעדת בני ישראל מכאן אמרו פרה ששתה מי חטאת בשרה טמא ורבי יהודה אומר בטלו במעיה והיתה לעדת בני ישראל (במדבר יט, ט) כלומר מכאן אמרו לאו אדרבנן קאי אלא אדרבי יהודה כמו שמסיים והולך למשמרת למי נדה כשהן שמורין הרי הן למי נדה למעוטי במעיה שאינן שמורים והכי תניא בהדיא בתוספתא דסוף מקואות ומהתם נפקא היסח הדעת דפוסל ואי חשיב בפיה היסח הדעת ה"ל למימר בטלו בפיה ונהי נמי דבפיה מיפסלי משום תערובת הרוק מ"מ לא בטלו כיון דלא הוי פסול הגוף ועדיין מטמאין טומאה חמורה כדתניא בתוספתא (פרה פ"ט) מי חטאת שנפלו לתוכן מי מעיין מי מקוה מי גשמים מי פירות אם רוב מי חטאת מטמאין במשא אם רוב מי פירות אין מטמאין במשא מחצה על מחצה מטמאין במשא בין כך ובין כך פסול להזות מהן ואפי' לרב אשי דאמר בפסחים (דף יח א) בטלו במעיה לגמרי משום דהוה ליה משקה סרוח איצטריך קרא למשמרת לבטלן מטומאה חמורה וטעמא דמשקה סרוח איצטריך לבטלן מטומאה קלה ובסמוך דפוסל רבי יהושע כשישתה לאו משום היסח הדעת אלא ממשקה פיו ואפי' לרבי אליעזר דאמר כשיטה דע"כ טעמא משום היסח הדעת לא דמי עושה בידים לפרה דממילא:

תניא בתוספתא (תוספתא פרה, ט) "רבי יוסי ורבי שמעון אומרים נראין דברי רבן גמליאל בנחש ובדבריו אנו מודים:"

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שתתה מהן בהמה או חיה פסולים - משום משקה שבפיהן החוזר, והמים והרוק שבפיהן מתערבין ה:

מוצצת - ואין המשקה שבפיה חוזר למים:

מלקת - לוקקת בלשונה ומתערב הרוק שבלשונה עם המים:

אף הנחש מפני שהיא מקיאה - וכן הלכה ואין הלכה כר' אליעזר:

פירוש תוספות יום טוב

פסולין. פירש הר"ב משום משקה שבפיהם החוזר וכו' ודלא כר"א דאמר (בנפל לתוכה מים) דיזה שתי הזאות א"נ אפילו כר"א ופסולין בהזאה אחת קאמר ועוד דכי שרי בשתי הזאות ה"מ במים כ"ש. אבל הכא איכא רוק טובא. הר"ש:

[כל העופות פסולין. ארישא קאי שתת מהן כו' וקאמר כל העופות ששתו פסולין המים אבל בסיפא בשרצים דקתני אינם גרס פוסלים דקאי אשרצים וכן הרמב"ם בחבורו פ"ט מה"פ כתב מים מקודשים ששתת מהן בהמה או חיה פסולין וכן כל העופות פסולין כו' וכן כל השרצים ששתו אינן פוסלין]:

רבן גמליאל אומר אף הנחש. כתב הר"ב וכן הלכה וכ"כ הרמב"ם בפירושו וטעמא דבתוספתא והביאה הר"ש ר' יוסי ור"ש אומרים נראין דברי רבן גמליאל בנחש וכדבריו אנו מורים ומכל מקום בחבורו פרק ט' מהלכות פרה (הלכה יב) לא פסק כן:

שהיא מקיאה. וכן העתיק הר"ב וגם רש"י בפ"ק דחולין דף ט' אבל בס"א שהוא מקיא וכן העתיקו התוס' שם. גם הר"ב בעצמו העתיק כן לקמן ריש פי"א ובכתוב הנחש היה ערום וגו' הכל בלשון זכר וכן אם נשך הנחש בפרשת חקת עוד אם ישוך נחש בלא לחש (קהלת י) וכן בפירוש מ"ד פ"ח דתרומות שמא שתה מהן נחש:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ה) (על הברטנורא) רוצה לומר דאפילו לר' אליעזר דמשנה א', דהתם כל שהוא והכא טובא. הר"ש:

(ו) (על המשנה) העופות ששתו, המים פסולין, דארישא קאי. ובשרצים דקתני אינם, גרס פוסלין, דקאי אשרצים. וכן הוא בר"מ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

כל העופות פוסלין:    בחולין פ' אלו טרפות (חולין דף ס"ב) וא"ר יוחנן בשם ר' חלפתא דקרצית הנמצאת בעמרים אינה פוסלת והא דלא תנא הכא חוץ מן היונה וקרצית משום דלא פסיקא ליה דקרצית פחותה מכזית פוסלת ומכזית ולמעלה הוא שאינה פוסלת:

חוץ מן היונה מפני שהיא מוצצת:    שם בחולין אמרי' דתסיל מין יונה ופרכינן אי איתא דתסיל מין יונה ליתני חוץ מיונה ותסיל ומשנינן תסיל מוצץ ומקיא ואפילו הכי מין יונה הוא דהא מוצץ ושאר עופות אין מוצצין אלא שואבין בחרטום התחתון וכיון דתסיל מקיא פוסל מפני הקיאה המעורבת וה"ל כרוק בעלמא א"נ משום מלאכה ע"כ עם פי' רש"י ז"ל:

ועיין במ"ש בפ"ק דידים סי' ג':

מפני שהיא מלקת:    קצת משמע מדברי רש"י ותוס' ז"ל דגם בחולדה גרסי' מפני שהיא מקיאה:

רבן גמליאל אומר אף הנחש מפני שהוא מקיא::    ובירוש' דתרומות פ"ח דף מ"ו מייתי לה למילתיה דרבן גמליאל וכתב שם הר"ש שיריליו ז"ל ונ"ל לפ' טעמא כן משום דכתיב ונתן עליו מים חיים אל כלי ודרשי' בפ' כל שעה שתהא חיותן בכלי פי' בעינן דהמים ימלא בהם בכלי במקום חבורן דהיינו מקום חיותן שיהו חיים אצל הכלי שהוא מתמלא ובעינן נמי דבשעה שתולש המים באזוב שיהו המים בכלי דכיון דכתיב במים הידועים בשעת הזאה אלמא דגם בשעת הזאה בעינן ממים שיהא תלישתן משם בכלי ואילו נתלשו בדבר שאינו כלי פסולין דכלי כתיב וכיון דחולדה מלקקת הרי נתלשו המשקים משם ונופלים מפיה אל תוך הכלי הלכך משקים שבכלי זה פסולין לקדוש דיש שם תערובת הקיא דהרי יש כאן משקים שנתלשו שלא מן הכלי והיינו טעמא נמי דירד בה טל ומש"ה תניא בתוספתא ממלא אדם חבית ממעין זה וחבית ממעין זה ונותן אותם בשוקת א' ומקדש דהא התם לעולם נתקבלו בכלי וזה יותר נכון ממה שפי' רש"י ז"ל ושאר מפרשים עכ"ל ז"ל:


פירושים נוספים