ביאור:משנה פרה פרק ט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

משנה מבוארת • משנה עם מפרשים

מסכת פרה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

מסכת פרה עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

דיני מי החטאת המוכנים להזאה

חטיבה I: תערובת של מי חטאת עם נוזלים אחרים

(א) צְלוֹחִית מי חטאת המוכנה להזאה שֶׁנָּפַל לְתוֹכָהּ מַיִם כָּל שֶׁהֵן; שאינם מקודשים

ר' אליעזר מכשיר תערובת של מי חטאת עם מים אחרים, בתנאי שהזה מהמים המקודשים. חכמים פוסלים. בתוספתא ט, ג מעיר רבי לשיטת ר' אליעזר שגם הזאה אחת, שחלקה מים כשרים - מטהרת. לעניין הטל ראו שם בהלכה ב, שלדעת חכמים הוא עולה רק מהפירות.

אבל אם התערבו בצלוחית נוזלים אחרים גם ר' אליעזר מודה שהכל פסול.

אם הנוזלים שהתערבו צבעוניים – אין צורך לייבש את הצלוחית, כי מספיק לראות את צבע המים אחר כך.

רְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יַזֶּה שְׁתֵּי הַזָּיוֹת. כדי לוודא שהזה גם מהמים המקודשים וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין.

יָרַד לְתוֹכָהּ טַל;

רְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יַנִּיחֶנָּה בַחַמָּה - וְהַטַּל עוֹלֶה. יתיבש וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין.

נָפַל לְתוֹכָהּ מַשְׁקִין וּמֵי פֵרוֹת - יְעָרֶה, וְצָרִיךְ לְנַגֵּב.

דְּיוֹ, קוֹמּוֹס, וְקָלָקַנְתוֹס, חומרים צבעוניים וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא רוֹשֵׁם - יְעָרֶה, וְאֵינוּ צָרִיךְ לְנַגֵּב.

משניות ב-ג הן לדעת חכמים (משנה א).

אם השקצים והרמשים נשארו שלמים ולא שינו את צבע המים הם אינם פוסלים אותם, אבל אם נפלה לצלוחית חיפושית – הנוזלים שבה התערבו במי החטאת ולכן הכל פסול אפילו אם היא נשארה שלמה. אבל במי שתיה אין לשתות את השקצים, ראו תוספתא תרומות ז, יב. בתוספתא ט, ד נראה שגם שינוי טעם המים למר פוסל אותם.

ר' שמעון טוען שאם נפלה לצלוחית כנימה של תבואה – המים כשרים אפילו אם התבקעה.

(ב) נָפַל לְתוֹכָהּ שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים וְנִתְבַּקָּעוּ, אוֹ שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ מַרְאֵיהֶן השתנה צבע המים - פְּסוּלִין.

חֲפוּשִׁית - בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, פּוֹסֶלֶת, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כִּשְׁפוֹפֶרֶת.

רְבִּי שִׁמְעוֹן וּרְבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמְרִים:

הַדֵּירָה וְהַכַּנָּה שֶׁבַּתְּבוּאָה - כְּשֵׁרִין, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן לֵחָה.

חטיבה II: מי חטאת ששתו מהם

(ג) שָׁתַת מֵהֶן בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה - פְּסוּלִין.

יונה שתתה ממי החטאת אינה פוסלת את המים כי היא מוצצת ואינה מפרישה אליהם משלה.

החולדה (ואולי גם נחש ועכבר) פוסלים את המים, אבל שאר השרצים ששתו אינם פוסלים אותם. והשוו תרומות ח, ד-ו: שם החמירו יותר, ולדעת הכול נחש ששותה מפריש ארס!

כָּל הָעוֹפוֹת פּוֹסְלִין, חוּץ מִן הַיּוֹנָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מוֹצֶצֶת.

וְכָל הַשְּׁרָצִים - אֵין פּוֹסְלִין, חוּץ מִן הַחֻלְדָּה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַלֶּקֶת.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף הַנָּחָשׁ, שֶׁהוּא מֵקִיא.

רְבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף הָעַכְבָּר.

(ד) הַחוֹשֵׁב עַל מֵי חַטָּאת לִשְׁתּוֹתָן;

לדעת ת"ק חולקים ר' אליעזר ור' יהושע בשאלה האם מחשבה גרידא פוסלת את המים, או שדווקא אם התלווה אליה מעשה המעיד עליה; לפי ר' יוסי, לדעת ר' אליעזר מחשבת אדם שהתבטאה גם במעשה ("כשיטה") פוסלת במי חטאת מקודשים, אבל לדעת ר' יהושע – אינה פוסלת. בעניין זה לדעת ר' יוסי דין המים המקודשים קל מדין מים שאינם מקודשים, כי חזקה על החושב לשתות שיחזור בו. אם נזהר שלא לירוק למים - אפילו שתה מהם ממש ("גרגר") אינם נפסלים.

לכל הדעות ר' יהושע מקל בעניין זה מר' אליעזר – בניגוד למשנה א, שם הקל ר' אליעזר.

והשוו לעיל ד, ג: ר' אליעזר אומר שבפרה אין המחשבה פוסלת, אבל במי החטאת כן, ור' יהושע (לדעת ר' יוסי) כנראה סובר ההפך.

רְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: פָּסַל, וּרְבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כְּשֶׁיִּטֶּה. את הצלוחית לשתות, אפילו לפני ששתה

אָמַר רְבִּי יוֹסֵה: בַּמֵּי דְבָרִים אֲמוּרִים? - בְּמַיִם שֶׁאֵינָן מְקֻדָּשִׁין,

אֲבָל בְּמַיִם מְקֻדָּשִׁין; רְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כְּשֶׁיִּטֶּה.

וּרְבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כְּשֶׁיִּשְׁתֶּה. אִם גִּרְגֵּר בלע את המים בלי להחזיקם בפה, ואין סיכוי שנכנס אליהם רוק - כָּשֵׁר.

(ה) מֵי חַטָּאת שֶׁנִּפְסָלוּ - לֹא יִגְבְּלֵם בַּטִּיט, שֶׁלֹּא יַעֲשֵׂם תַּקָּלָה לַאֲחֵרִים.

מי חטאת פסולים מטמאים את התרומה (משנה ח). ר' יהודה טוען שאם אינם בעינם אלא התערבבו בטיט או בגוף הפרה הם טהורים. והשוו אהלות יא, ז, לגבי ביטול בשר המת.

וראו ספרי במדבר קכד, שהיו דברים מעולם.

רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בָּטָלוּ.

פָּרָה שֶׁשָּׁתַת מֵי חַטָּאת ובכך פסלה אותם (משנה ג) - בְּשָׂרָהּ טָמֵא מֵעֵת לְעֵת. אם נשחטה תוך 24 שעות

רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בָּטְלוּ בְמֵעֶיהָ.

חטיבה III: קדושת מי חטאת והאפר, וטומאתם

(ו) מֵי חַטָּאת וְאֵפֶר חַטָּאת - לֹא יַעֲבִירֵם בַּנָּהָר וּבִסְפִינָה,

יש לכבד את המים ואת האפר, ולכן אין להציף אותם בכלי או בספינה במי הנהר; אבל אם הוא עומד במים – גם אם הם מגיעים לצוארו – יכול להחזיק אותם ולהעבירם. בתוספתא ט, ו מגביל חנניא בן עקביא את האיסור דווקא לירדן, ולא ברור לי למה.

בבבלי הסבירו שזה משום מעשה שהיה, ואינו נראה שזאת הסיבה לתקנה, שהרי מותר להעביר בספינה מים שאינם מקודשים.

וְלֹא יְשִׁיטֵם עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וְלֹא יַעֲמֹד בְּצַד זֶה וְיִזְרְקֵם בְּצַד זֶה,

אֲבָל עוֹבֵר הוּא בַמַּיִם עַד צַוָּארוֹ.

עוֹבֵר הוּא הַטָּהוֹר לַחַטָּאת, וּבְיָדוֹ כֶלִי רֵיקָם הַטָּהוֹר לַחַטָּאת, בְּמַיִם שֶׁאֵינָן מְקֻדָּשִׁין. או עם מים חיים

(ז) אֵפֶר כָּשֵׁר שֶׁנִּתְעָרַב בְּאֵפֶר מִקְלָה;

ראו משנה א, שנחלקו באופן דומה גם בתערובת מי חטאת: ר' אליעזר מכשיר להזאה וחכמים פוסלים.

לדעת חכמים התערובת מטמאת כדין אפר פסול, וראו משנה ח.

הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב לְטַמֵּא, וְאֵין מְקַדְּשִׁין בּוֹ.

רְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְקַדְּשִׁין בְּכֻלּוֹ.

הטהור לחטאת אינו נטמא בהזאת מים כשרים (ספרי במדבר קכט), ולכן גם מים פסולים אינם מטמאים אותו. אבל אם נטהר רק לאכילת תרומה – נטמא במגע מי החטאת הכשרים או הפסולים, כי מי חטאת שאין בהם כדי הזאה מטמאים לעניין אוכל (שם).

אם המים נפסלו ונטמאו – הם מטמאים את ידי הטהור לחטאת, ולכן גם את גופו; אבל אינם מטמאים את גופו במגע ישיר.

וראו תוספתא י, א, שר' יוחנן בן נורי מטהר מי חטאת ואפר חטאת שנפסלו.

(ח) מֵי חַטָּאת שֶׁנִּפְסָלוּ - מְטַמִּין אֶת הַטָּהוֹר לִתְרוּמָה בְּיָדָיו וּבְגוּפוֹ,

וְאֶת הַטָּהוֹר לַחַטָּאת – לֹא בְיָדָיו וְלֹא בְגוּפוֹ. אינם מטמאים אותו כלל

נִטַּמּוּ - מְטַמִּין אֶת הַטָּהוֹר לִתְרוּמָה בְיָדָיו וּבְגוּפוֹ,

וְאֶת הַטָּהוֹר לַחַטָּאת בְּיָדָיו, אֲבָל לֹא בְגוּפוֹ.

(ט) אֵפֶר כָּשֵׁר שֶׁנְּתָנוֹ עַל גַּבֵּי הַמַּיִם שֶׁאֵינָן רְאוּיִם לְקַדֵּשׁ,

אפילו אם לא הוכשרו מי החטאת – דינם כמים שהיו כשרים ונפסלו (משנה ח).

מְטַמִּין אֶת (יְדֵי) הַטָּהוֹר לִתְרוּמָה, וְאֶת (יְדֵי) הַטָּהוֹר לַחַטָּאת לֹא בְיָדָיו וְלֹא בְגוּפוֹ.