משנה פרה ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


פרה פרק ז: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק שביעי ("חמישה שמילאו") · >>

פרקי מסכת פרה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·משנה יא ·משנה יב ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

חמשה שמלאו חמשה חביות לקדשן חמשה קדושין ונמלכו לקדשן קדוש אחד, או לקדשן קדוש אחד ונמלכו לקדשן חמשה קדושין, הרי כולן כשרים.

יחיד שמלא חמשה חביות לקדשן חמשה קדושין ונמלך לקדשן קדוש אחד, אין כשר אלא אחרון.

לקדשן קדוש אחד ונמלך לקדשן חמשה קדושין, אין כשר אלא זה שקדש ראשון.

אמר לאחד קדש לך את אלו, אין כשר אלא ראשון.

קדש לי את אלו, הרי כולם כשרים.

משנה ב[עריכה]

הממלא באחת ידו ועושה מלאכה באחת ידו, הממלא לו ולאחר, או שמלא לשנים כאחד, שניהן פסולין, שהמלאכה פוסלת במלוי, בין לו בין לאחר.

משנה ג[עריכה]

המקדש באחת ידו ועושה מלאכה באחת ידו, אם לו, פסול.

ואם לאחר, כשר.

המקדש לו ולאחר, שלו פסול, ושל אחר כשר.

המקדש לשנים כאחד, שניהן כשרין.

משנה ד[עריכה]

קדש לי ואקדש לך, הראשון כשר.

מלא לי ואמלא לך, האחרון כשר.

קדש לי ואמלא לך, שניהם כשרים.

מלא לי ואקדש לך, שניהם פסולים.

משנה ה[עריכה]

הממלא לו ולחטאת, ממלא את שלו תחלה וקושרו באסל ואחר כך ממלא את של חטאת.

ואם מלא של חטאת תחלה ואחר כך מלא את שלו, פסול.

נותן את שלו לאחוריו ואת של חטאת לפניו.

ואם נתן את של חטאת לאחוריו, פסול.

היו שניהן של חטאת, נותן אחד לפניו ואחד לאחוריו, וכשר, מפני שאי אפשר.

משנה ו[עריכה]

המוליך את החבל בידו לדרכו, כשר.

ושלא לדרכו, פסול.

זה הלך ליבנה שלשה מועדות, ובמועד שלישי הכשירו לו הוראת שעה.

משנה ז[עריכה]

המכנן את החבל על יד [ על יד ], כשר.

ואם כננו באחרונה, פסול.

אמר רבי יוסי, לזה הכשירו הוראת שעה.

משנה ח[עריכה]

המצניע את החבית שלא תשבר, או שכפאה על פיה על מנת לנגבה למלאות בה, כשר.

להוליך בה את הקדוש, פסול.

המפנה חרסין מתוך השוקת בשביל שתחזיק מים הרבה, כשרין.

ואם בשביל שלא יהיו מעכבין אותו בשעה שהוא זולף את המים, פסול.

משנה ט[עריכה]

מי שהיו מימיו על כתפו והורה הוראה, והראה לאחרים את הדרך, והרג נחש ועקרב, ונטל אוכלים להצניעם, פסול.

אוכלין לאכלן, כשר.

הנחש והעקרב שהיו מעכבים אותו, כשר.

אמר רבי יהודה, זה הכלל, כל דבר שהוא משום מלאכה, בין עמד בין לא עמד, פסול.

דבר שאינו משום מלאכה, עמד, פסול.

ואם לא עמד, כשר.

משנה י[עריכה]

המוסר מימיו לטמא, פסולין.

ולטהור, כשרין.

רבי אליעזר אומר, אף לטמא כשרין אם לא עשו הבעלים מלאכה.

משנה יא[עריכה]

שנים שהיו ממלאין לחטאת והגביהו זה על זה ונטל זה לזה קוצו, בקדוש אחד, כשר.

בשני קדושין, פסול.

רבי יוסי אומר, אף בשני קדושין כשר אם התנו ביניהן.

משנה יב[עריכה]

הפורץ על מנת לגדור, כשר.

ואם גדר, פסול.

האוכל על מנת לקצות, כשר.

ואם קצה, פסול.

היה אוכל והותיר וזרק מה שבידו לתחת התאנה או לתוך המוקצה בשביל שלא יאבד, פסול.

משנה מנוקדת[עריכה]

משנה א[עריכה]

חֲמִשָּׁה שֶׁמִּלְאוּ חֲמִשָּׁה חָבִיּוֹת לְקַדְּשָׁן חֲמִשָּׁה קִדּוּשִׁין, וְנִמְלְכוּ לְקַדְּשָׁן קִדּוּשׁ אֶחָד, אוֹ לְקַדְּשָׁן קִדּוּשׁ אֶחָד וְנִמְלְכוּ לְקַדְּשָׁן חֲמִשָּׁה קִדּוּשִׁין, הֲרֵי כֻלָּן כְּשֵׁרִים. יָחִיד שֶׁמִּלֵּא חָמֵשׁ חָבִיּוֹת לְקַדְּשָׁן חֲמִשָּׁה קִדּוּשִׁין, וְנִמְלַךְ לְקַדְּשָׁן קִדּוּשׁ אֶחָד, אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא אַחֲרוֹן. לְקַדְּשָׁן קִדּוּשׁ אֶחָד וְנִמְלַךְ לְקַדְּשָׁן חֲמִשָּׁה קִדּוּשִׁין, אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא זֶה שֶׁקִּדֵּשׁ רִאשׁוֹן. אָמַר לְאֶחָד, קַדֵּשׁ לְךָ אֶת אֵלּוּ, אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא רִאשׁוֹן. קַדֵּשׁ לִי אֶת אֵלּוּ, הֲרֵי כֻלָּם כְּשֵׁרִים.

משנה ב[עריכה]

הַמְמַלֵּא בְאַחַת יָדוֹ וְעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְאַחַת יָדוֹ, הַמְמַלֵּא לוֹ וּלְאַחֵר, אוֹ שֶׁמִּלֵּא לִשְׁנַיִם כְּאַחַת, שְׁנֵיהֶן פְּסוּלִין, שֶׁהַמְּלָאכָה פוֹסֶלֶת בַּמִּלּוּי, בֵּין לוֹ בֵּין לְאַחֵר.

משנה ג[עריכה]

הַמְקַדֵּשׁ בְּאַחַת יָדוֹ וְעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְאַחַת יָדוֹ, אִם לוֹ, פָּסוּל. וְאִם לְאַחֵר, כָּשֵׁר. הַמְקַדֵּשׁ לוֹ וּלְאַחֵר, שֶׁלּוֹ פָּסוּל, וְשֶׁל אַחֵר כָּשֵׁר. הַמְקַדֵּשׁ לִשְׁנַיִם כְּאֶחָד, שְׁנֵיהֶן כְּשֵׁרִין.

משנה ד[עריכה]

קַדֵּשׁ לִי וַאֲקַדֵּשׁ לָךְ, הָרִאשׁוֹן כָּשֵׁר. מַלֵּא לִי וַאֲמַלֵּא לָךְ, הָאַחֲרוֹן כָּשֵׁר. קַדֵּשׁ לִי וַאֲמַלֵּא לָךְ, שְׁנֵיהֶם כְּשֵׁרִים. מַלֵּא לִי וַאֲקַדֵּשׁ לָךְ, שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִים.

משנה ה[עריכה]

הַמְמַלֵּא לוֹ וּלְחַטָּאת, מְמַלֵּא אֶת שֶׁלּוֹ תְּחִלָּה וְקוֹשְׁרוֹ בָאֵסֶל וְאַחַר כָּךְ מְמַלֵּא אֶת שֶׁל חַטָּאת. וְאִם מִלֵּא שֶׁל חַטָּאת תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ מִלֵּא אֶת שֶׁלּוֹ, פָּסוּל. נוֹתֵן אֶת שֶׁלּוֹ לַאֲחוֹרָיו וְאֶת שֶׁל חַטָּאת לְפָנָיו. וְאִם נָתַן אֶת שֶׁל חַטָּאת לַאֲחוֹרָיו, פָּסוּל. הָיוּ שְׁנֵיהֶן שֶׁל חַטָּאת, נוֹתֵן אֶחָד לְפָנָיו וְאֶחָד לַאֲחוֹרָיו, וְכָשֵׁר, מִפְּנֵי שֶׁאִי אֶפְשָׁר.

משנה ו[עריכה]

הַמּוֹלִיךְ אֶת הַחֶבֶל בְּיָדוֹ לְדַרְכּוֹ, כָּשֵׁר. וְשֶׁלֹּא לְדַרְכּוֹ, פָּסוּל. זֶה הָלַךְ לְיַבְנֶה שְׁלשָׁה מוֹעֲדוֹת, וּבְמוֹעֵד שְׁלִישִׁי הִכְשִׁירוּ לוֹ הוֹרָאַת שָׁעָה.

משנה ז[עריכה]

הַמְכַנֵּן אֶת הַחֶבֶל עַל יָד עַל יָד, כָּשֵׁר. וְאִם כִּנְּנוֹ בָאַחֲרוֹנָה, פָּסוּל. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, לָזֶה הִכְשִׁירוּ הוֹרָאַת שָׁעָה.

משנה ח[עריכה]

הַמַּצְנִיעַ אֶת הֶחָבִית שֶׁלֹּא תִשָּׁבֵר, אוֹ שֶׁכְּפָאָהּ עַל פִּיהָ עַל מְנָת לְנַגְּבָהּ לְמַלֹּאת בָּהּ, כָּשֵׁר. לְהוֹלִיךְ בָּהּ אֶת הַקִּדּוּשׁ, פָּסוּל. הַמְפַנֶּה חֲרָסִין מִתּוֹךְ הַשֹּׁקֶת בִּשְׁבִיל שֶׁתַּחֲזִיק מַיִם הַרְבֵּה, כְּשֵׁרִין. וְאִם בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִהְיוּ מְעַכְּבִין אוֹתוֹ בְשָׁעָה שֶׁהוּא זוֹלֵף אֶת הַמַּיִם, פָּסוּל.

משנה ט[עריכה]

מִי שֶׁהָיוּ מֵימָיו עַל כְּתֵפוֹ וְהוֹרָה הוֹרָאָה, וְהֶרְאָה לַאֲחֵרִים אֶת הַדֶּרֶךְ, וְהָרַג נָחָשׁ וְעַקְרָב, וְנָטַל אֳכָלִים לְהַצְנִיעָם, פָּסוּל. אֳכָלִין לְאָכְלָן, כָּשֵׁר. הַנָּחָשׁ וְהָעַקְרָב שֶׁהָיוּ מְעַכְּבִים אוֹתוֹ, כָּשֵׁר. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, זֶה הַכְּלָל, כָּל דָּבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם מְלָאכָה, בֵּין עָמַד בֵּין לֹא עָמַד, פָּסוּל. דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִשּׁוּם מְלָאכָה, עָמַד, פָּסוּל. וְאִם לֹא עָמַד, כָּשֵׁר.

משנה י[עריכה]

הַמּוֹסֵר מֵימָיו לְטָמֵא, פְּסוּלִין. וּלְטָהוֹר, כְּשֵׁרִין. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף לְטָמֵא כְּשֵׁרִין, אִם לֹא עָשׂוּ הַבְּעָלִים מְלָאכָה.

משנה יא[עריכה]

שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מְמַלְּאִין לְחַטָּאת, וְהִגְבִּיהוּ זֶה עַל זֶה וְנָטַל זֶה לָזֶה קוֹצוֹ, בְּקִדּוּשׁ אֶחָד, כָּשֵׁר. בִּשְׁנֵי קִדּוּשִׁין, פָּסוּל. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף בִּשְׁנֵי קִדּוּשִׁין כָּשֵׁר, אִם הִתְנוּ בֵינֵיהֶן.

משנה יב[עריכה]

הַפּוֹרֵץ עַל מְנָת לִגְדֹּר, כָּשֵׁר. וְאִם גָּדַר, פָּסוּל. הָאוֹכֵל עַל מְנָת לִקְצוֹת, כָּשֵׁר. וְאִם קָצָה, פָּסוּל. הָיָה אוֹכֵל וְהוֹתִיר וְזָרַק מַה שֶּׁבְּיָדוֹ לְתַחַת הַתְּאֵנָה אוֹ לְתוֹךְ הַמֻּקְצֶה בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יֹאבַד, פָּסוּל.

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) חמישה שמילאו חמש חביות לקדשן חמישה קידושין ונמלכו לקדשן קידוש אחד או לקדשן קידוש אחד ונמלכו לקדשן חמישה קידושין הרי כלן כשרין היחיד שמילא חמש חביות לקדשן חמישה קידושין ונמלך לקדשן קידוש אחד אין כשר אלא אחרון לקדשן קידוש אחד ונמלך לקדשן חמישה קידושין אין כשר אלא זה שקידש ראשון אמר לאחד קדש לך את אלו אין כשר אלא ראשון קדש לי את אלו הרי כלן כשרין.

(ב) הממלא באחת ידו ועושה מלאכה באחת ידו הממלא לו ולאחר או שמילא לשנים כאחת שניהן פסולין שהמלאכה פוסלת במילוי בין לו בין לאחר.

(ג) המקדש באחת ידו ועשה מלאכה באחת ידו אם לו פסול ואם לאחר כשר המקדש לו ולאחר שלו פסול ושל אחר כשר המקדש לשנים כאחת שניהן כשרין.

(ד) קדש לי ואקדש לך הראשון כשר מלא לי ואמלא לך האחרון כשר קדש לי ואמלא לך שניהם כשרים מלא לי ואקדש לך שניהם פסולים.

(ה) הממלא לו ולחטאת ממלא את שלו תחילה וקושרו באסל ואחר כך ממלא את של חטאת ואם מילא את של חטאת תחילה ואחר כך מילא את שלו פסול נותן את שלו לאחריו ואת של חטאת לפניו ואם נתן את של חטאת אחריו פסול היו שניהן של חטאת נותן אחד לפניו ואחד לאחריו וכשר מפני שאי אפשר.

(ו) המוליך את החבל בידו לדרכו כשר ושלא לדרכו פסול זה הלך ליבנה שלשה מועדות ובמועד השלישי הכשירו לו הוראת שעה.

(ז) המכנין את החבל על יד על יד כשר אם כיננו באחרונה פסול אמר רבי יוסי לזה הכשירו הוראת שעה.

(ח) המצניע את החבית שלא תישבר או שכפאה על פיה על מנת לנגבה למלאות בה כשר להוליך בה את הקידוש פסול המפנה חרסים מתוך השוקת בשביל שתחזיק מים הרבה כשר ואם בשביל שלא יהיו מעכבין אותו בשעה שיהא זולף את המים פסול.

(ט) מי שהיו מימיו על כתפיו והורה הוריה והראה לאחרים את הדרך והרג נחש ועקרב ונטל אוכלין להצניען פסול אוכלין לאוכלן כשר הנחש והעקרב שהיו מעכבין אותו כשר אמר רבי יהודה זה הכלל דבר שהוא משום מלאכה בין עמד ובין שלא עמד פסול ודבר שאינו משום מלאכה אם עמד פסול ואם לא עמד כשר.

(י) המוסר את מימיו לטמא פסולין ולטהור כשרין רבי אליעזר אומר אף לטמא כשרין אם לא עשו הבעלים מלאכה.

(יא) שנים שהיו ממלאין לחטאת והגביהו זה על זה ונטל זה לזה קוצו בקידוש אחד כשר ובשני קידושין פסול רבי יוסי אומר אף בשני קידושין כשר אם התנו ביניהן.

(יב) הפורץ על מנת לגדור כשר אם גדר פסול האוכל על מנת לקצות כשר ואם קצה פסול היה אוכל והותיר וזרק מה שבידו לתחת התאנה או לתחת המוקצה בשביל שלא יאבד פסול.

פירושים[עריכה]