משנה פרה ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


פרה פרק ג: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק שלישי ("שבעת ימים") · >>

פרקי מסכת פרה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·משנה יא ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

שבעת ימים קודם לשרפת הפרה מפרישין כהן השורף את הפרה מביתו ללשכה שעל פני הבירה, צפונה מזרחה, ובית אבן היתה נקראת, ומזין עליו כל שבעת הימים מכל חטאות שהיו שם.

רבי יוסי אומר, לא היו מזין עליו אלא בשלישי ובשביעי בלבד.

רבי חנינא סגן הכהנים אומר, על הכהן השורף את הפרה, מזין כל שבעת הימים.

ועל של יום הכפורים, לא היו מזין עליו אלא בשלישי ובשביעי בלבד.

משנה ב[עריכה]

חצרות היו בירושלים בנויות על גבי סלע ותחתיהם חלול, מפני קבר התהום.

ומביאים נשים עוברות ויולדות שם ומגדלות שם את בניהן.

ומביאים שוורים ועל גביהן דלתות, ותינוקות יושבין על גביהן וכוסות של אבן בידם.

הגיעו לשלוח, ירדו ומלאום, ועלו וישבו על גביהן.

רבי יוסי אומר, ממקומו היה משלשל וממלא.

משנה ג[עריכה]

באו להר הבית, וירדו.

הר הבית והעזרות תחתיהם חלול, מפני קבר התהום.

ובפתח העזרה היה מתוקן קלל של חטאת, ומביאין זכר של רחלים וקושרים חבל בין קרניו, וקושרים מקל ומסבך בראשו של חבל, וזורקו לתוך הקלל, ומכה את הזכר ונרתע לאחוריו, ונוטל ומקדש, כדי שיראה על פני המים.

רבי יוסי אומר, אל תתנו מקום לצדוקים לרדות, אלא הוא נוטל ומקדש.

משנה ד[עריכה]

לא היו עושין לא חטאת על גבי חטאת, ולא תינוק על גבי חברו, וצריכין היו התינוקות להזות, דברי רבי יוסי הגלילי.

רבי עקיבא אומר, לא היו צריכין להזות.

משנה ה[עריכה]

לא מצאו משבע, עושין משש, מחמש, מארבע, משלש, משתים, ומאחת.

ומי עשאם, הראשונה עשה משה, והשניה עשה עזרא, וחמש, מעזרא ואילך, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, שבע מעזרא ואילך.

ומי עשאן, שמעון הצדיק ויוחנן כהן גדול עשו שתים שתים, אליהועיני בן הקוף וחנמאל המצרי וישמעאל בן פיאבי עשו אחת אחת.

משנה ו[עריכה]

וכבש היו עושים מהר הבית להר המשחה, כיפין על גבי כיפין, וכיפה כנגד האוטם, מפני קבר התהום, שבו כהן השורף את הפרה, ופרה וכל מסעדיה יוצאין להר המשחה.

משנה ז[עריכה]

לא היתה פרה רוצה לצאת, אין מוציאין עמה שחורה, שלא יאמרו, שחורה שחטו.

ולא אדומה, שלא יאמרו, שתים שחטו.

רבי יוסי אומר, לא משום זה, אלא משום שנאמר (במדבר יט) "והוציא אותה", לבדה.

וזקני ישראל היו מקדימים ברגליהם להר המשחה, ובית טבילה היה שם.

ומטמאים היו את הכהן השורף את הפרה, מפני הצדוקים שלא יהיו אומרים במעורבי שמש היתה נעשית.

משנה ח[עריכה]

סמכו ידיהם עליו ואמרו לו, אישי כהן גדול, טבול אחת.

ירד וטבל ועלה ונסתפג.

ועצים היו מסדרים שם, עצי ארזים וארנים וברושים ועצי תאנה חלקה.

ועושין אותה כמין מגדל, ומפתחין בה חלונות, וחזיתה מערבה.

משנה ט[עריכה]

כפתוה בחבל של מגג ונתנוה על גב המערכה, ראשה בדרום ופניה למערב.

הכהן עומד במזרח ופניו למערב, שחט בימינו וקבל בשמאלו.

רבי יהודה אומר, בימינו היה מקבל, ונותן לשמאלו, ומזה בימינו.

טבל והזה שבע פעמים כנגד בית קדש הקדשים.

על כל הזיה, טבילה.

גמר מלהזות, קינח את ידו בגופה של פרה.

ירד והצית את האש באליתות.

רבי עקיבא אומר, בחריות.

משנה י[עריכה]

נבקעה, ועמד חוץ מגתה, נטל עץ ארז ואזוב ושני תולעת.

אמר להן, עץ ארז זה, עץ ארז זה.

אזוב זה, אזוב זה.

שני תולעת זה, שני תולעת זה.

שלש פעמים על כל דבר ודבר.

והם אומרים לו, הין והין, שלש פעמים על כל דבר ודבר.

משנה יא[עריכה]

כרכן בשירי הלשון והשליך לתוך שרפתה.

נשרפה, חובטין אותה במקלות, וכוברין אותה בכברות.

רבי ישמעאל אומר, במקבות של אבן ובכברות של אבן היתה נעשית.

שחור שיש בו אפר, כותשין אותו.

ושאין בו, מניחין אותו.

העצם, בין כך ובין כך היה נכתש.

וחולקים אותו לשלשה חלקים, אחד נתן בחיל ואחד נתן בהר המשחה, ואחד היה מתחלק לכל המשמרות.

משנה מנוקדת[עריכה]

משנה א[עריכה]

שִׁבְעַת יָמִים קֹדֶם לִשְׂרֵפַת הַפָּרָה מַפְרִישִׁין כֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה מִבֵּיתוֹ לַלִּשְׁכָּה שֶׁעַל פְּנֵי הַבִּירָה, צָפוֹנָה מִזְרָחָה, וּבֵית אֶבֶן הָיְתָה נִקְרֵאת, וּמַזִּין עָלָיו כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים מִכָּל חַטָּאוֹת שֶׁהָיוּ שָׁם. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לֹא הָיוּ מַזִּין עָלָיו אֶלָּא בַשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי בִּלְבָד. רַבִּי חֲנִינָא סְגָן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר, עַל הַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה, מַזִּין כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים. וְעַל שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים, לֹא הָיוּ מַזִּין עָלָיו אֶלָּא בַשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי בִּלְבָד.

משנה ב[עריכה]

חֲצֵרוֹת הָיוּ בִירוּשָׁלַיִם בְּנוּיוֹת עַל גַּבֵּי סֶלַע וְתַחְתֵּיהֶם חָלוּל, מִפְּנֵי קֶבֶר הַתְּהוֹם. וּמְבִיאִים נָשִׁים עֻבָּרוֹת וְיוֹלְדוֹת שָׁם וּמְגַדְּלוֹת שָׁם אֶת בְּנֵיהֶן. וּמְבִיאִים שְׁוָרִים וְעַל גַּבֵּיהֶן דְּלָתוֹת, וְתִינוֹקוֹת יוֹשְׁבִין עַל גַּבֵּיהֶן וְכוֹסוֹת שֶׁל אֶבֶן בְּיָדָם. הִגִּיעוּ לַשִּׁלּוֹחַ, יָרְדוּ וּמִלְאוּם, וְעָלוּ וְיָשְׁבוּ עַל גַּבֵּיהֶן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מִמְּקוֹמוֹ הָיָה מְשַׁלְשֵׁל וּמְמַלֵּא.

משנה ג[עריכה]

בָּאוּ לְהַר הַבַּיִת וְיָרְדוּ. הַר הַבַּיִת וְהָעֲזָרוֹת, תַּחְתֵּיהֶם חָלוּל, מִפְּנֵי קֶבֶר הַתְּהוֹם. וּבְפֶתַח הָעֲזָרָה הָיָה מְתֻקָּן קָלָל שֶׁל חַטָּאת, וּמְבִיאִין זָכָר שֶׁל רְחֵלִים וְקוֹשְׁרִים חֶבֶל בֵּין קַרְנָיו, וְקוֹשְׁרִים מַקֵּל וּמְסַבֵּךְ בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל חֶבֶל, וְזוֹרְקוֹ לְתוֹךְ הַקָּלָל, וּמַכֶּה אֶת הַזָּכָר וְנִרְתָּע לַאֲחוֹרָיו, וְנוֹטֵל וּמְקַדֵּשׁ, כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה עַל פְּנֵי הַמָּיִם. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַל תִּתְּנוּ מָקוֹם לַצְּדוֹקִים לִרְדּוֹת, אֶלָּא הוּא נוֹטֵל וּמְקַדֵּשׁ.

משנה ד[עריכה]

לֹא הָיוּ עוֹשִׂין, לֹא חַטָּאת עַל גַּבֵּי חַטָּאת, וְלֹא תִינוֹק עַל גַּבֵּי חֲבֵרוֹ. וּצְרִיכִין הָיוּ הַתִּינוֹקוֹת לְהַזּוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לֹא הָיוּ צְרִיכִין לְהַזּוֹת.

משנה ה[עריכה]

לֹא מָצְאוּ מִשֶּׁבַע, עוֹשִׂין מִשֵּׁשׁ, מֵחָמֵשׁ, מֵאַרְבַּע, מִשָּׁלשׁ, מִשְּׁתַּיִם וּמֵאֶחָת. וּמִי עֲשָׂאָם. הָרִאשׁוֹנָה עָשָׂה משֶׁה, וְהַשְּׁנִיָּה עָשָׂה עֶזְרָא, וְחָמֵשׁ, מֵעֶזְרָא וָאֵילָךְ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, שֶׁבַע מֵעֶזְרָא וָאֵילָךְ. וּמִי עֲשָׂאָן. שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק וְיוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל עָשׂוּ שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם, אֶלְיְהוֹעֵינַי בֶּן הַקּוֹף וַחֲנַמְאֵל הַמִּצְרִי וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן פִּיאָבִי עָשׂוּ אַחַת אֶחָת.

משנה ו[עריכה]

וְכֶבֶשׁ הָיוּ עוֹשִׂים מֵהַר הַבַּיִת לְהַר הַמִּשְׁחָה, כִּפִּין עַל גַּבֵּי כִפִּין, וְכִפָּה כְנֶגֶד הָאֹטֶם, מִפְּנֵי קֶבֶר הַתְּהוֹם, שֶׁבּוֹ כֹהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה, וּפָרָה וְכָל מְסַעֲדֶיהָ, יוֹצְאִין לְהַר הַמִּשְׁחָה.

משנה ז[עריכה]

לֹא הָיְתָה פָרָה רוֹצָה לָצֵאת, אֵין מוֹצִיאִין עִמָּהּ שְׁחוֹרָה, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ, שְׁחוֹרָה שָׁחֲטוּ. וְלֹא אֲדֻמָּה, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ, שְׁתַּיִם שָׁחֲטוּ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לֹא מִשּׁוּם זֶה, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט, ג), וְהוֹצִיא אֹתָהּ, לְבַדָּהּ. וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ מַקְדִּימִים בְּרַגְלֵיהֶם לְהַר הַמִּשְׁחָה, וּבֵית טְבִילָה הָיָה שָׁם. וּמְטַמְּאִים הָיוּ אֶת הַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה, מִפְּנֵי הַצְּדוֹקִים, שֶׁלֹּא יִהְיוּ אוֹמְרִים, בִּמְעֹרְבֵי שֶׁמֶשׁ הָיְתָה נַעֲשֵׂית.

משנה ח[עריכה]

סָמְכוּ יְדֵיהֶם עָלָיו וְאָמְרוּ לוֹ, אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל, טְבֹל אֶחָת. יָרַד וְטָבַל וְעָלָה וְנִסְתַּפֵּג. וְעֵצִים הָיוּ מְסֻדָּרִים שָׁם, עֲצֵי אֲרָזִים וָאֳרָנִים וּבְרוֹשִׁים וַעֲצֵי תְאֵנָה חֲלָקָה. וְעוֹשִׂין אוֹתָהּ כְּמִין מִגְדָּל, וּמְפַתְּחִין בָּהּ חַלּוֹנוֹת, וַחֲזִיתָהּ מַעֲרָבָה.

משנה ט[עריכה]

כְּפָתוּהָ בְחֶבֶל שֶׁל מֶגֶג וּנְתָנוּהָ עַל גַּב הַמַּעֲרָכָה, רֹאשָׁהּ בַּדָּרוֹם וּפָנֶיהָ לַמַּעֲרָב. הַכֹּהֵן עוֹמֵד בַּמִּזְרָח וּפָנָיו לַמַּעֲרָב. שָׁחַט בִּימִינוֹ וְקִבֵּל בִּשְׂמֹאלוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בִּימִינוֹ הָיָה מְקַבֵּל וְנוֹתֵן לִשְׂמֹאלוֹ, וּמַזֶּה בִימִינוֹ. טָבַל וְהִזָּה שֶׁבַע פְּעָמִים כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. עַל כָּל הַזָּיָה, טְבִילָה. גָּמַר מִלְּהַזּוֹת, קִנַּח אֶת יָדוֹ בְּגוּפָהּ שֶׁל פָּרָה. יָרַד וְהִצִּית אֶת הָאֵשׁ בַּאֲלִיתוֹת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, בַּחֲרִיּוֹת.

משנה י[עריכה]

נִבְקְעָה, וְעָמַד חוּץ מִגִּתָּהּ. נָטַל עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלַעַת. אָמַר לָהֶן, עֵץ אֶרֶז זֶה, עֵץ אֶרֶז זֶה. אֵזוֹב זֶה, אֵזוֹב זֶה. שְׁנִי תוֹלַעַת זֶה, שְׁנִי תוֹלַעַת זֶה. שָׁלשׁ פְּעָמִים עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר. וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ, הֵין וְהֵין, שָׁלשׁ פְּעָמִים עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר.

משנה יא[עריכה]

כְּרָכָן בִּשְׁיָרֵי הַלָּשׁוֹן וְהִשְׁלִיךְ לְתוֹךְ שְׂרֵפָתָהּ. נִשְׂרְפָה, חוֹבְטִין אוֹתָהּ בְּמַקְלוֹת, וְכוֹבְרִין אוֹתָהּ בִּכְבָרוֹת. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, בְּמַקָּבוֹת שֶׁל אֶבֶן וּבִכְבָרוֹת שֶׁל אֶבֶן הָיְתָה נַעֲשֵׂית. שָׁחוֹר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אֵפֶר, כּוֹתְשִׁין אוֹתוֹ. וְשֶׁאֵין בּוֹ, מַנִּיחִין אוֹתוֹ. הָעֶצֶם, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ הָיָה נִכְתָּשׁ. וְחוֹלְקִים אוֹתוֹ לִשְׁלשָׁה חֲלָקִים, אֶחָד נִתָּן בַּחֵיל, וְאֶחָד נִתָּן בְּהַר הַמִּשְׁחָה, וְאֶחָד הָיָה מִתְחַלֵּק לְכָל הַמִּשְׁמָרוֹת.

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) שבעת ימים קודם לשריפת הפרה מפרישין כוהן השורף את הפרה מביתו ללשכה שעל פני הבירה צפונה מזרחה ובית אבן הייתה נקראת ומזין עליו כל שבעת הימים מכל החטאות שהיו שם רבי יוסי אומר לא היו מזין עליו אלא בשלישי ובשביעי בלבד רבי חנניה סגן הכהנים אומר על הכוהן השורף את הפרה מזין עליו כל שבעת הימים ועל של יום הכיפורים לא היו מזין עליו אלא בשלישי ובשביעי בלבד.

(ב) חצרות היו בירושלים בנויות על גבי הסלע ותחתיהן חלול מפני קבר התהום ומביאים נשים עוברות ויולדות שם ומגדלות שם את בניהן ומביאין שוורים ועל גביהן דלתות ותינוקות יושבין על גביהן וכוסות של אבן בידם הגיעו לשלוח ירדו ומילאום ועלו וישבו על גביהן רבי יוסי אומר ממקומו היה משלשל וממלא (ג) באו להר הבית וירדו הר הבית והעזרות ותחתיהן חלול מפני קבר התהום ובפתח העזרה היה מתוקן קלל של חטאת ומביאין זכר של רחלים וקושרין חבל בין קרניו וקושרין מקל מסובך בראשו של חבל וזורקו לתוך הקלל ומכה את הזכר ונרתע לאחריו ונוטל ומקדש כדי שייראה על פני המים רבי יוסי אומר אל תיתנו מקום למינים לרדות אלא הוא נוטל ומקדש.

(ד) לא היו עושין לא חטאת על גב חטאת ולא תינוק על גב חברו וצריכין היו התינוקות להזות דברי רבי יוסי הגלילי רבי עקיבה אומר לא היו צריכין להזות.

(ה) לא מצאו משבע עושין משש ומחמש מארבע ומשלש משתים ומאחת ומי עשאן הראשונה עשה משה והשניה עשה עזרא וחמש מעזרא והילך דברי רבי מאיר וחכמים אומרין שבע מעזרא והילך מי עשאן שמעון הצדיק ויוחנן כוהן גדול עשו שתים שתים אליהועיניי בן הקף וחנמאל המצרי וישמעאל בן פיאבי עשו אחת אחת.

(ו) וכבש היו עושין מהר הבית להר המשחה כיפין על גבי כיפין כיפה כנגד האוטם מפני קבר התהום שבו כוהן שורף את הפרה ופרה וכל מסעדיה יוצאין להר המשחה.

(ז) לא הייתה פרה רוצה לצאת אין מוציאין עימה שחורה שלא יאמרו שחורה שחטו ולא אדומה שלא יאמרו שתים שחטו רבי יוסי אומר לא משום זה אלא משום שנאמר והוציא אותה (במדבר יט ג) לבדה זקני ישראל היו מקדימין ברגליהם להר המשחה ובית טבילה היה שם ומטמאין היו את הכוהן השורף את הפרה מפני הצדוקיין שלא יהו אומרין במעורבי שמש הייתה נעשית.

(ח) סמכו ידיהם עליו ואומרין לו אישי כוהן גדול טבול אחת ירד וטבל ועלה ונסתפג ועצים מסודרין היו שם עצי ארזים ארנים וברושים ועצי תאנה חלקה עושין אותה כמין מגדל ומפתחין בה חלונות וחזיתה מערבה.

(ט) כפתוה בחבל של מגג נתנוה על גבי המערכה ראשה לדרום ופניה למערב הכוהן עומד במזרח ופניו למערב שחט בימינו וקיבל בשמאלו רבי יהודה אומר בימינו היה מקבל ונותן לשמאלו ומזה בימינו טבל והזה שבע פעמים כנגד בית קודש הקדשים על כל הזיה טבילה גמר מלהזות קינח את ידיו בגופה של פרה ירד והצית את האש באליתות רבי עקיבה אומר בחרייות.

(י) נקרעה ועמד חוץ מגיתה ונטל עץ ארז ואיזוב ושני תולעת אמר להם עץ ארז זה עץ ארז זה איזוב זה איזוב זה שני תולעת זה שני תולעת זה שלשה פעמים על כל דבר ודבר והן אומרין לו הין הין הין.

(יא) כרכן בשירי הלשון והשליך לתוך שריפתה נשרפה חובטין אותה במקלות וכוברין אותה בכברות רבי ישמעאל אומר במקבות של אבן ובכברות של אבן הייתה נעשית שחור שיש בו אפר כותשין אותו ושאין בו מניחין אותו עצם בין כך ובין כך היה נכתש וחולקין אותו שלשה חלקים אחד ניתן בחיל ואחד ניתן בהר המשחה ואחד היה מתחלק לכל המשמרות.

פירושים[עריכה]