רמב"ם על פרה ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · רמב"ם · על פרה · ג · >>

משנה א[עריכה]

מאמרו כהן השורף את הפרה, תדע שכל כהן כשר לשריפתה. אמר יתברך (במדבר יט, ג) ונתתם אותה אל אלעזר הכהן. והוא היה סגן הכהנים בעת ההיא, ואמרו בסיפרא זאת נעשית באלעזר ושאר כל הפרות בין בכהן גדול בין בכהן הדיוט. ולשון התורה בהפרשת אהרן ובניו ז' ימים במקדש והן ז' ימי המלואים, אמר (ויקרא ח, לג) ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים. ואמר אחר זה (ויקרא ח, לד) כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם. ואמרו (יומא ב, א) צוה ה' לעשות. זה מעשה פרה, לכפר עליכם. זה מעשה יום הכפורים, ובאה אלינו הקבלה (שם) שכהן השורף את הפרה, וכהן גדול העובד ביום הכפורים יפרשו שבעת ימים קודם זה, ויעצרו מאשה שמא תמצא נדה, והעיקר אצלנו שמי שבועל נדה יטמא ז' ימים כמו שביארנו בפרק ראשון מכלים (מ"ג), ועוד תראה אמרם בסוף זבים בועל נדה כטמא מת. ושם המקדש כולו בירה. אמר הפסוק (דברי הימים א כט, יט) לבנות הבירה אשר הכינותי. כוונה שתהיה זאת הלשכה צפונה מזרחה להיות פרה אדומה נקראת חטאת, וכל חטאת טעונה צפון. ר"ל שחיטתה וקבול דמה בצפון כמו שהתבאר בפרק חמישי מזבחים (דף נב:), והעידו שזה אשר צוה האל ית' בשחיטתה בחוץ היא מפני אשר תשחט בצפון, וקראו זאת הלשכה בית אבן. כי כל הכלים אשר היה משתמש בהן שם כל שבעת הימים היו כלי אבנים וכיוצא בהן כדי שלא יקבלו טומאה כמו שביארנו בכלים, וסיבת זה שפרה אדומה מתעסקין בה טבולי יום כמו שיתבאר, ואמרו שטבולי יום יקחהו שלא תצטרך לטהרה רבה, ולזה נמנע מזה המקום הכלים אשר יקבלו טומאה:

ומזין עליו כל ז' מכל חטאות אשר היו שם. ירצה בו מאפר כל פרות אדומות אשר נעשו מימות משה ועד היום הזה, כי השארית אשר תשאר מכל אחד מוצנע ויזה עליו כל יום מאפר פרה, זולת האפר אשר הזה עליו בכל יום אשר לפניו, והכל מודים שטבילה בזמנה מצוה, והמחלוקת בין תנא קמא ובין ר' יוסי ובין ר' חנינא אמנם היא בהזאה, וכבר ידעת שטמא מת צריך הזאה ג' וז', תנא קמא יאמר שהזאה בזמנה מצוה כמו טבילה בזמנה, ולזה מזה עליו כל יום מאלו ז' ימים כי לא נדע מתי נטמא, ואולי היום הזה הוא יום ג' לטומאתו או שביעי, וכן נאמר ביום הב' ובג'. אמנם ביום (הרביעי) [החמישי] ומה שאחריו לא יתכן בו שיהיה אלא שביעי לטומאתו, ור' יוסי אמר לא נקיש ההזאה לטבילה והזאה בזמנה אינה מצוה, ולזה יאמר בג' ובז' לבד מזין עליו, וכן יסבור ר' חנינא סגן הכהנים, זולת שהוא יאמר שהכהן השורף את הפרה מזין עליו בכל יום לגודל מדריגת הפרה ולהראות לה קדושה נוספת כמו שיש לה מעלה יתירה בקודש כמו שביארנו בחגיגה (דף יח:), והוא אמרם בתת סיבה לזה מעלה יתירה(יומא ח, א), והלכה כר' חנינא סגן הכהנים. ובתוספתא (תוספתא פרה, ג), סגן השורף את הפרה הפרשתו בטהרה, ואין אחיו הכהנים נוגעים בו, וזה כולו לגודל מעלתה לסיבה אשר ספרנו, והוא שלא יזלזלו בה:

משנה ב[עריכה]

חלול, בעל חלל, ירצה שיהיה בנוי בנקוב, וכבר ביארנו קבר התהום ותנאו בסוף נזירות (דף סג.), וידוע ממה שקדם באהלות (פט"ו) שאילו יהיו על המת אלף אמות עפר הנה הוא יטמא, אלא אם יהיה עליו אהל יהיה מקיף עליו האהל יהיה טהור כפי מה שביארנו באהלות. ואמנם יבחרו השוורים להיותם עבי הבטן, וכאשר יורכב עליהם הנער לא יתלו רגליו על הארץ כדי שלא יאהיל על קבר התהום ברגליו ויטמא כמו שהתבאר באהלות (פי"ח), ועם זה הם ישימו הלוחות על גביהם עד שישוב אהל והנער יושב מלמעלה, ולזה ג"כ יבחרו כוסות של אבן לפי שהם לא יקבלו טומאה ואפילו נגע בהן המת כמו שהתבאר בכלים:

ושילוח. שם נהר ניגר, ולזה הותר אליהם הירידה שם לפי שאינו מקום שקט שנתלה שיש שם קבר התהום ור' יוסי יחוש ואמר שהוא ממלא והוא על גבי השוורים ואינה הלכה:

משנה ג[עריכה]

קלל של חטאת כד שיש בה אפר פרה, ותרגום (בראשית כד, כ) ותער כדה ונפצת קולתה. והכוונה שיקשור בראשו חבל ובקצה זה החבל מטה ויכניס קצה המטה בכלי אשר בו אפר הפרה, ואחר יכה זה הכבש בענין ממיני ההכאה יתנער אפר הפרה ויפול לפניו ויקחהו וישליכהו במים, וזהו כולו לבל יגע באפר הפרה כי שמא הוא טמא ויטמא, לפי שאפר הפרה יטמא ויפסיד כמו שהתבאר (פי"א מ"ו), ולא אפשר ג"כ ללקחו בכלי לבל יהיה מסיטו והוא טמא:

אל תתנו מקום לצדוקים לרדות. נגזר ממאמר (בראשית א, כח) וירדו בדגת הים, והכוונה שלא ימצאו מקום למשול עלינו בו ולהרחיב פה בדבר ובגנאי והלכה כרבי יוסי: ואשר ראוי שתדעהו, שזה הענין אינו הכרחי בכל מקדש מי חטאת שלא יהיה אלא כן, ואמנם הכוונה מה שאספר לך, וזה שכל טמא מת אין לו טהרה אלא בהזאת שלישי ושביעי כמו שבא בפסוק ואמר יתעלה (במדבר יט, יח) וטבל במים איש טהור. ואם שיעדנו אנחנו שלא נמצא איש טהור אבל כולן טמאין טומאת מת כמו בזמננו זה איך יהיה אפשר שיטהר הכהן השורף את הפרה, והאיש אשר יזה יצטרך שיהיה טהור ואין שם מי שיזה עליו הנה הגיע בטול זאת המצוה, כי אפר הפרה אמנם יטהר הטמא אם יזה עליו איש טהור וזה האיש לא יהיה טהור אלא באפר הפרה, ואומר אני שאפשר לנו התחבולה במציאות אנשים אין טומאת מת עליהן כלל, ועם זה נרחיקם בכל יכלתנו מגעם באפר, ויהיה הקדוש בכלים שאין מקבלין טומאה ויזה על זה הכהן השורף ויטהר, אמנם כל עוד שיהיה אצלנו איש טהור ידוע הנה אין הבדל בין איש שלא נטמא לעולם במת ובין איש אשר נטמא כל ימיו ואח"כ טבל והזה עליו ג' וז', אלא שזה אשר הוזה עליו יותר גדול המדריגה בטהרה לפי שהפסוק כבר שפט עליו שהוא טהור, ולכן לא נקפיד לו בקבר התהום עד שנתאמת, ולשון התוספתא (תוספתא פרה, ג) מעשים אלו עשו כשעלו בני גולה. ר"ל שלא היה נמצא אצלם איש טהור, ור' שמעון אומר עפרם ירד עמהם ועלה. ירצה לומר שהם היו טהורים מטומאת מת ולא נעדר מהם איש טהור, לפי שהכל מודים שלא גזרו טומאה על ארץ העמים אלא לאחר שעלו מן הגולה:

משנה ד[עריכה]

הכוונה שהם אם הוכנו בכלי טהרה לחטאת ממין או ממינים נטהרו לקיחתה מעסק זאת החטאת ולא יקחו לחטאת שניה בזאת הטהרה עד שיטהרו את הכלים, ואע"פ שיהיו טהורים לזאת החטאת השניה, וכן התינוק אשר נטהר למילוי מי חטאת הנה לא ימלא זה הכלי תינוק אחר אע"פ שהיה טהור עד שיטבול כחוק זה המילוי, וזה סדר אמרם בי"ט (משנה ביצה פ"ב מ"ב) מטבילין מגב לגב כמו שביארנו שם, אמנם היות התינוקות צריכין טבילה הנה זה ד"ה וכן נתבאר בתוספתא (תוספתא פרה, ג), ואע"פ שהיינו שומרים אותה מטומאת מת הנה יטמאו טומאת ערב באחד מן הטומאות האחרות, ואמנם המחלוקת בהזאה הנה ר' יוסי יצריכם עם היותנו שומרים אותם שמירה רבה והם אותן אשר יהיו מזין (קצת) [קצתם] על (קצת) [קצתם] כי אין אצלנו יותר [טהורים] מהן, וזהו כולו להגדיל יכולתם ולהוסיף בגדולתם. ור"ע אומר שאין לזאת ההזאה מקום, וכל מה שעשינו אמנם עשינו אותו עד שיהא אצלנו איש לא יצטרך להזאה כמו שביארנו, והלכה כר"ע:

משנה ה[עריכה]

זה שב אל הדבור הנאמר בתחלת זה הפרק, אשר אמר ומזין עליו כל שבעת הימים מכל חטאות אשר היו שם, ואמר שאם לא יזדמן שיהיה שם שארית אלא מפרה אחת ממנה יזה עליו כל ז', ואמנם הכוונה שיזה עליו מכל חטאות שיהיה שם, ור"מ לא יחשוב הב' אשר שרף שמעון הצדיק אלא כאחת, וכן מן הב' אשר שרף יוחנן כהן גדול, וחכמים יחשבום לד', וסיבת זה לענין נתחדש בענין שריפתם או לענינים היו באלו הפרות ממה שיחייב זה אצל ר"מ שהן פסולות ולא יחשבם, ואצל חכמים כשר בהיות (שמור) [אפר] כל אחד מהן שמור, וכל מה שקרה בהן כפי מה שהתבאר בתוספתא מחדוש ישמעאל בן פיאבי שהוא שרף אחד במעורבי שמש, וחשב שהוא כבר הפליג בטהרה ואמר גנאי מעשותה בטבולי יום ואין בזה מחלוקת, ואם תעשה במעורבי שמש יהיה יותר גדול ויותר נכבד, ועיון אנשי הכנסת על זה ארוך, ואחרים אמרו ואם מקיימים אנו זאת אנו מוציאים שם רע על הראשונות ויהיו אומרים טמאות היו גזרו עליה ושפכוה וחזרו ועשו אחרת בטבול יום:

משנה ו[עריכה]

כבר ביארנו במקומות רבים, שהכבש הוא ענין הנקרא דאלקה אשר יעלו ממנו למקום גבוה, ואמר שזה הכבש היה בנוי בקיבוב על גבי קיבוב, ואחר ביאר לאיזה דבר הוצרך זה הכבש כיפין על גבי כיפין ולא היה כיפה אחת, ואמר שסיבת זה היות הכיפה נגד האוטם מפני קבר התהום, וזה שאילו היה הקיבוב הבנוי תחתיו כפי זאת הצורה

Rambam Parah 3-6 Illu 1.png

הנה אם הגיע מקבר בין שני העמודים תחת הכיפה הנה אותו שיהיה ע"ג הכיפה טהור בלי ספק, ואם יזדמן שיהיה המת תחת אחת מן העמודים הנה אשר יהיה על גב הכיפה טמא, לפי שהוא עומד על גבי המת כמו שנתבאר בשביעי מאהלות, ולזה יצטרך שיהיו אלו העמודים תחת קיבוב אחר גם כן, ואלו העמודים אשר יקראו אוטם כמו שביארנו פעמים, שהאוטם הוא הדבר המקשי אשר אין לו חללים וזו היא צורתו, והיה הבנין תחת מקום ההליכה כולה אשר מהר הבית להר המשחה עד שהיו עמודי הכיפה אשר היה הולך עליה הכהן מורכבות על גבנונית כיפות אחרות אשר תחתיהן כאשר התבאר לך מן הצורה:

Rambam Parah 3-6 Illu 2.png

וביאור כל מסעדיה כל עוזריה. ר"ל כל עוזר בעסקה תרגום (בראשית מח, יז) ויתמוך יד אביו. וסעדה לידא דאבוהי, והוא לשון עברי גם כן ה' יסעדנו על ערש דוי (תהילים מא, ד):

משנה ז[עריכה]

דע שכל העוסק בפרה בשריפתה וקיבוץ אפרה ומלוי המים והקידוש והוא נתינת האפר במים, כולן מחוייבין שיהיו טבולי יום, כמו שבא אלינו בפירוש שכל מה שאמר יתעלה בזאת הפרשה (במדבר יט, ט) איש טהור. ר"ל שהוא טהור למעשר והוא טבול יום כמו שביארנו, ואותם שלא יאמינו בקבלה יחייבהו שיהיו מעורבי שמש, לאמרו איש טהור ובא השמש וטהר (ויקרא כב, ז). ולא יקרא טהור עד שיעריב שמשו, והיו הם ע"ה מטמאין המתעסקין בה באחד מן הטומאות אשר טומאתן טומאת ערב, ואחר יטבול וישוב טבול יום ויתחיל להתעסק בזה היום עד שלא יפול מחשבה וספק שיתאמת מה שאמרו קצת הצדוקין שתצטרך מעורבי שמש:

משנה ח[עריכה]

כבר קדם שהם יטמאוהו כמו לנוגע בשרץ או בנדה או מה שדומה לזה, ואחר יצווהו בטבילה, ואמרו אישי כהן גדול הוא ספור מה שיהיה נעשה תמיד, לפי שכהן גדול היה שורף אותה, ואע"פ שהיא כשרה בהדיוט כמו שספרנו (מ"א).

וארזים וארנים. כולן מיני ארזים, וכן ברוש כמו שאמרו (סוכה לז, א) ז' מיני ארזים הם, ועצי תאנה. חלקה עץ תאנים חלקים ולא יותנה בחלקות במיני הארז לפי שהוא [חלק] כמין מגדל. ר"ל שיהיה תחתיהם רחב וכל אשר יעלה יצר. ומפתחין חלונות במקום עובי העצים שיכנס בהם האש להבעיר במהרה. וחזיתה מערבה. ר"ל עיונה מצד המערב כלומר פני המערכה והוא המקום אשר יושלך ממנו האש לצד המערב אשר יהיה נכח קדשי הקדשים, כי הר המשחה במזרח ירושלים נגד שער המזרחי של מקדש כמו שביארנו בשני ממדות:

משנה ט[עריכה]

מגג מין ממיני החילפין. ואומר יתברך (במדבר יט, ד) ולקח אלעזר הכהן מדמה באצבעו. ואמר מצותה, מצות יד ולא מצות כלי, והעיקר אצלנו נאמרו אצבעות בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחד מהן ימנית אף כל ימנית, והנה כל אצבע שבתורה סתם הוא אצבע היד הימני, והוא (הנקראת שבכה) [אצבע השני] מן האצבעות, והוא אמרם הרגילה שבאצבעות ר"ל המוכנת שימשש בה:

ועל כל הזאה טבילה. ר"ל שיטבול אצבעו בדם לכל הזאה ולא יזה הזאות רבות בטבילה אחת בדם לאמרו וטבל והזה. על כל הזאה טבילה:

אליתות. חתיכות עץ קטן, יבער בהן אש ויושמו תחת העצים הגדולים להבעירם, ובש"ס ( ביצה לג, ב) אמרו הוה מפשח [ויהיב] להו אלותא: וחריות. זמורות של דקל, ור' יהודה ידריך הפרה מדריגת הקדשים, כי כמו שדם הקדשים אם קבל בשמאל פסל כמו שביארנו בב' מזבחים כן הוא דם הפרה, ואין הענין כן כי דם הקדשים יזה על גבי המזבח ודם הפרה לא יזרק, ואין הלכה כר' יהודה ולא כרבי עקיבא:

משנה י[עריכה]

אם נתלקח האש בה והובערו העצים וכלה האש זה העובי אשר היו העצים עבים. נקרא המקום גת. להדמותה כגת אשר דורכין בה הענבים אשר יסור סדור הגרגרים ויסחטו קצת הגרגרים וישארו קצתם. ובספרי והשליך אל תוך שריפת הפרה (במדבר יט, ו). שומע אני משתעשה אפר ת"ל הפרה, אי הפרה שומע אני אע"פ שלא נשרפה ת"ל שריפת, הא כיצד, משיוצת האור ברובה וקבלו מופת ג"פ, באמרו אל תוך שיושלך בקרבה בעת הבקעה, וכבר התבאר בהש"ס (יומא מב, א) ששני תולעת אשר יושלך בה משקל עשר זוזים לא פחות מזה, וכבר נתבאר בעשירי מתרומות שזה השיעור הוא ה' סלעים, וכבר ביארנו משקל הסלע בריש קידושין (דף יא.), ושיעור האזוב אין פחות מגבעול ארכו טפח, ואמנם יכול להיות יותר, ואמנם עץ ארז לא ימצא לו שיעור שאזכרהו עתה מדבריהם, ואמנם כפלם עץ ארז ג' פעמים, וכן האזוב ושני התולעת לאמת שהוא הוא אשר אמר האל יתעלה כי מיני הארז הם ז' כמו שזכרנו, ואמר השם יתעלה (במדבר יט, ד) ארז. לתת סיבה אלינו שזה המין אשר רצה והוא המין המפורסם בארץ הערב אשר ישתמשו בו בכל מקומותיו ויקראוהו אלשאפי"ן כל האנשים, ואני לא אעיד על זה המין אשר ראיתיו שם בארץ כנען ולא בארץ מצרים כלל עד היום הזה, והאזוב ג"כ מינים כמו שהתבאר בנגעים (פי"ד מ"ו) ויביאנו זה שהוא הוא הנאמר בתורה והוא אשר ירגילוהו האנשים במאכל ונרקחהו אנחנו במערב בדבש: ושני תולעת. הוא צמר צבוע בצבע הנקרא בערבי כרמ"ז, והודיע שזה המראה הוא צבע הכרמ"ז הנקרא גרנ"ה או צבע לק"א, ולא ברז"י או רויי"א או זולת זה מן הענינים המאדמים:

משנה יא[עריכה]

ירצה באמרו בשירי הלשון בקצה גיזי הצמר ושירים הם הקצוות ג"כ ואמנם יקשרם לנושאם ולשומם בפרה לבל יאבדם הלהב, ואם השליכם אחד אחד יהיה טוב:

וכוברים אותה בכברה ינופה בכברה הנקראת קריב"ל, ור' ישמעאל אומר שבכלי אבנים לבד ישתמש בה אשר לא יקבלו טומאה לתוספת השמירה ואינה הלכה:

שחור שיש בו אפר, חתיכה שחורה שנשרפה או מן העצים או מבשרה אם יהיה נשחק וישוב אפר יודק, ואם לא יגיע בה השרפה לזה הגדר אלא שנשארה אחוזת החלקים הנה תעזב, ומן הראוי שתדע שאפר הפרה עם אפר העצים אשר נשרפה בהם הכל יקובץ והכל יקרא אפר הפרה, ולשון סיפרי (במדבר יט, ה). שרוף ישרף שלא ימעיץ לה עצים מרבה הוא לה חבילי עצים וחבילי אזוב יון כדי להרבות את האפר. וכבר קדם לך בתחילת מדות גבול הכ"ד מקומות אשר היו בהן המשמרות הנה באותן הכ"ד מקומות יחלק שלישתם ולא יבא דבר מאפר הפרה דבר בעזרה אלא חוץ לעזרה כמו שתראה זכרונו, וזה לאמרו באפר הפרה והניח מחוץ למחנה במקום טהור. ובתוספתא (תוספתא פרה, ג) אמרו שזה של משמרת ליטול ממנו בני עיירות, וזה שבהר המשחה לפרות אחרות, וזה שנתון בחיל למשמרת מגזרת הכתוב (במדבר יט, ט) והיתה לעדת בני ישראל למשמרת. ירצה לומר שיוצנע ממנה מעט בחוק ההשארות: