עיקר תוי"ט על פרה ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה פרה ג: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) לשון רש"י דחטאת נקראת, שנאמר למי נדה חטאת היא, ושאר חטאות טעונות צפון המזבח, ובפרה כתיב בה נוכח פני אוהל מועד, שעומד בהר המשחה ומתכוין ורואה פתחו של היכל שהוא בכותל מזרחי. ועתוי"ט:

(ב) (על הברטנורא) לדעת שהופרש לעבודת פרה הקרויה חטאת וטעונה מזרח וישים לב להיות זריז במעשיה וסדר עבודתה. רש"י:

(ג) (על הברטנורא) אבל בשעת קידוש מקדשים בכל הכלים. תוס'. ועתוי"ט:

(ד) (על הברטנורא) בשמירת טהרתה. רש"י:

(ה) (על הברטנורא) הר"מ. ונראה לי דהוצרכו לזה מדתנן לקמן משנה ה' לא מצאו משבע, ומהיכא תיתי שהיו צריכין לשבע דהא לא תנן אלא מכל חטאות שהיו שם, אלא ודאי פירושו דבר יום ביומו מחטאת אחרת, א"כ צריכין שיהיו שבע:

(ו) (על הברטנורא) דכתיב וחטאו ביום השביעי, וליכא למימר דאהזאה קאי דהא כבר כתיב והזה, ואי לאשמעינן דהזאה בזמנה מצוה ליהדר נמי הזאה דשלישי, אלא על כרחך משום ורחץ דתיכף להזאה טבילה, ושמע מינה טבילה בזמנה מצוה. רש"י:

(ז) (על הברטנורא) מסקינן בגמרא דמפרישין אותו ברביעי בשבת כי היכי דלתרמי רביעי שלו בשבת:

(ב)

(ח) (על הברטנורא) אף שהיו טמאות בנדה ויולדות לא היו שומרן אלא מטומאת מת דבעי הזאה ומטומאה היוצאת מגופן. וקשה, הא סוף סוף בשעת קידוש בעינן איש. וי"ל, דמה שיכול לתקן מתקנים, דכולה מלתא מעלה בעלמא היא. תוס'. ועתוי"ט:

(ט) (על הברטנורא) ובעל חי חוצץ. ואף דהוי אוהל זרוק, מכל מקום הכא גלי קרא דהוי אוהל, כדכתיב ובעצמות וגידים תסוככני, וכל. שכן בהמה שכריסה למטה כעין אוהל. ודלתות איכא למאן דאמר בתוספתא שלא היו מביאין. תוס'. ועתוי"ט:

(י) (על הברטנורא) ור' יוסי חושש אפילו בתוך הנהר. ועתוי"ט:

(ג)

(יא) (על הברטנורא) של אבן. ועתוי"ט:

(יב) (על הברטנורא) הר"ש. וירדו דתנן ברישא, היינו קודם שעלו מן הגולה. וזה דוחק. והר"מ לא כתב שיפלו על השוורים, וזה לשונו, ויפול לפניו ויקחהו וישליכהו במים, וזה כולו לבל יגע באפר הפרה כולו כו'. ורצה לומר שאע"פ שזה האפר צריך שיקחהו בידו, הנה תקנו מה שיכולים לתקן שלא יגע בשאר האפר:

(יג) (על הברטנורא) שהכותלים לא החריב נבוכדנצר ושם היה מונח האפר צבור בקילולים כדאיתא בתוספתא. הר"ש. ועתוי"ט:

(יד) (על המשנה) שיראה כו'. דגזירה שוה גמרינן אפר פרה מעפר סוטה. רש"י:

(ד)

(טו) (על המשנה) על גבי כו'. ודמי למטבילין מגב לגב דפרק ב' דביצה. הר"ש. והר"מ:

(טז) (על המשנה) להזות. קצתם על קצתם. הר"מ:

(יז) (על הברטנורא) ואף דטבל למגע נדת אמו, אפילו הכי צריך טבילה. והערב שמש לא בעי, דכל מעשיה בטבולי יום. הר"ש:

(ה)

(יח) (על המשנה) משבע. כי היכי דתנן לעיל ומזין עליו כל שכעה ולאו דוקא, כמו שכתב הר"ב, הכי נמי תני נמי הכא משבע ולא דוקא:

(ו)

(יט) (על המשנה) המשחה. מקום שריפתה:

(כ) (על הברטנורא) ואי משום מסעדיה, נמי לא היו צריכים לכבש, דאי נמי נטמאו לא אכפת לן, שלא היו עוסקים עם הפרה אלא מחיים להביאה להר המשחה:

(ז)

(כא) (על ה) ואצטריך לטעם שלא יאמרו ולא דייק נמי אותה כמו ר' יוסי, דהאי תנא קמא ר' שמעון הוא דדריש טעמיה דקרא. ונפקא מינה, דאפיק חמור בהדה, לתנא קמא שרי, לר' יוסי אסור. גמרא. ועתוי"ט:

(כב) (על המשנה) לא כו'. כלומר אינך צריך לומר משום ושחט אותה, אלא בהוצאה גופה כתיב כו'. מהר"ם:

(כג) (על המשנה) ברגליהם. משום חבוב מצוה:

(כד) (על הברטנורא) דאילו בטומאה דאורייתא לא היו מזלזלין כולי האי. וקשה, מה מועיל זה להוציא מצדוקים, הרי בגדי כו' הוי מדרבנן והם אינם מאמינים בזה, ויש לומר, דמכל מקום היו מראין שאין חוששים לדרשה שלהם. ועתוי"ט:

(כה) (על הברטנורא) וקשה, דהרי נמצא בכתוב גם כן ורחץ במים וטהר וההוא למעשר. ועוד, בתגלחת ראשונה כתיב גם כן וטהר ואינו אלא למחנה, ואולי דהם מצריכים בכולם הערב שמש ולמדין מובא השמש. ועתוי"ט:

(ח)

(כו) (על המשנה) אחת. לפי ששוה בהפרשה כמו כהן גדול ביום הכפורים, לכך אמרו לו טבול אחת, אף דהתם חמש טבילות:

(כז) (על המשנה) חלקה. ולא יותנה כן במיני הארז, לפי שהוא חלק. הר"מ:

(ט)

(כח) (על הברטנורא) ולפי זה כל חבל כשר הואיל ואינו ארוג. והר"ש והתוס' פירשו, לפי שהוא ממין שאינו מקבל טומאה:

(כט) (על המשנה) למערב. כמו פר של יום הכפורים, אף דלא שייך כאן הטעם דהתם דהא אין כאן מזבח:

(ל) (על הברטנורא) הוא מהר"מ ושם מבואר דימין מאצבע ידעינן, דסתם אצבע אינו אלא של ימין, ושיהיה באצבע הסמוך לגודל דייק לה מאצבעו. ועתוי"ט:

(לא) (על הברטנורא) ותמיהני, דאוהל מועד בכל מקום המכוון ההיכל. ותו, בפרק ב' דמדות משנה ד' איתא ומתכוין ורואה פתחו של היכל, ולא הזכיר קדשי קדשים:

(לב) (על הברטנורא) בספרי מדמה שבע פעמים, מגיד שחוזר לדם שבע פעמים:

(י)

(לג) (על הברטנורא) הר"ש קיצר. והר"מ כתב עוד, דמאל תוך, למדנו שיושלך בקרבה בעת הבקיעה. ועכשיו שתים זו שמענו, הביקוע ושיוצת האור ברובה. ועתוי"ט:

(לד) (על הברטנורא) נראה לי מדכתיב והשליך, וסתם השלכה מרחוק הוא:

(יא)

(לה) (על המשנה) אבן. אשר לא יקבלו טומאה, לתוספת השמירה. הר"מ:

(לו) (על המשנה) מניחין אותו. עד שיעשה מקצתו אפר, כדי לקיים מצות שריפה דכתיב את עורה וגו', אבל עצם לא כתיב, הלכך כותשים אותו עם השאר אע"פ שלא נעשה אפר. אבל בפני עצמו בלא אפר, פסול לקידוש. מהר"מ:

(לז) (על הברטנורא) נראה לי משום דמפני קדושתם נזהרו מטומאת מת משא"כ ישראל, נקט אצלן לשון מקדשין ולא מזין. ועתוי"ט:

(לח) (על המשנה) המשמרות. הכ"ד מקומות אשר היו בהן המשמרות. הר"מ. וחוץ לעזרה היו. וכן תרגם יונתן, וחדא מפלג לכל מטרת ליואי. ועתוי"ט: