משנה פרה ג ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק ג · משנה ד | >>
לא היו עושין לא חטאת על גבי חטאתטו, ולא תינוק על גבי חברו, וצריכין היו התינוקות להזותטז, דברי רבי יוסי הגלילי.
רבי עקיבא אומר, לא היו צריכין להזות.
לֹא הָיוּ עוֹשִׂין, לֹא חַטָּאת עַל גַּבֵּי חַטָּאת, וְלֹא תִינוֹק עַל גַּבֵּי חֲבֵרוֹ. וּצְרִיכִין הָיוּ הַתִּינוֹקוֹת לְהַזּוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לֹא הָיוּ צְרִיכִין לְהַזּוֹת.
לא היו עושין -
- לא חטאת על גב חטאת,
- ולא תינוק על גב חברו.
- וצריכין היו התינוקות להזות - דברי רבי יוסי הגלילי.
- רבי עקיבה אומר: לא היו צריכין להזות.
הכוונה שהם אם הוכנו בכלי טהרה לחטאת ממין או ממינים נטהרו לקיחתם מעסק זאת החטאת, ולא יקחו לחטאת שניה בזאת הטהרה עד שיטהרו את הכלים, ואף על פי שיהיו טהורים לזאת החטאת השניה. וכן התינוק אשר נטהר למילוי מי חטאת, הנה לא ימלא זה הכלי תינוק אחר אף על פי שהיה טהור עד שיטבול כחוק זה המילוי. וזה סדר אמרם ביום טוב "מטבילין מגב לגב", כמו שביארנו שם. אמנם היות התינוקות צריכין טבילה הנה זה דברי הכל, וכן נתבאר בתוספתא. ואף על פי שהיינו שומרים אותם מטומאת מת הנה יטמאו טומאת ערב באחד מן הטומאות האחרות.
ואמנם המחלוקת בהזאה, הנה רבי יוסי יצריכם עם היותנו שומרים אותם שמירה רבה, והם אותן אשר יהיו מזין קצת על קצת כי אין אצלנו יותר טהורים מהן, וזהו כולו להגדיל יכולתה ולהוסיף בגדולתה. ורבי עקיבא אומר שאין לזאת ההזאה מקום, וכל מה שעשינו אמנם עשינו אותו עד שיהא אצלנו איש לא יצטרך להזאה כמו שביארנו.
והלכה כרבי עקיבא:
לא חטאת ע"ג חטאת: דאם טיהרו עצמן על חטאת זו ואירע בה פסול לא יעשו אחרת על גב זו אלא צריכין שימור בתחלה ודמי למטבילין מגב לגב דתנן בפרק ב' דביצה (דף יז:) ולא תינוק על גבי תינוק שאם היו שני תינוקות אחד נשמר לחטאת ואחד נשמר סתם אגב זה לא מיתכשר האי אגב האי:
צריכין היו התינוקו' להזות: חיישינן דילמא אייתי עורבים כזית מן המת ושדו מעלה בעלמא:
לא היו צריכין להזות: דלא חיישי' למת אבל מודה דבעו טבילה כדקתני בתוספתא (תוספתא פרה, ג) דחיישינן אשרץ אבל הערב שמש לא בעי דכל מעשיה בטבול יום:
לא היו עושים חטאת על גבי חטאת - אם טיהרו עצמן לפרת חטאת אחת ואירעה פסול, לא יעשו אחרת על גבי זו. אלא צריכה שימור כבתחילה:
ולא תינוק על גבי תינוק - שאם היו שני תינוקות, אחד נשמר לפרת חטאת ואחד נשמר סתם אגב זה התינוק אבל לא לצורך פרת חטאת, לא מתכשר האי אגב האי:
צריכים היו תינוקות להזות - ואע"ג שנשמרו כל השמירות הללו, חיישינן דילמא אייתי עורב כזית מן המת ושדא עלייהו. וכל הני מעלות יתירות נינהו:
לא היו צריכים להזות - דלטומאת מת לא חיישינן. אבל טבילה היו צריכים לכו"ע, שמא נטמאו בשרץ יז. והלכה כר' עקיבא:
לא היו עושין לא חטאת - ע"ג חטאת וכו' ודמי למטבילין מגב לגב דתנן בפ"ב דביצה (דף י"ז). הר"ש וכ"כ הרמב"ם:
וצריכין היו התינוקות להזות - והם אשר יהיו מזין קצתם על קצתם כי אין אצלנו יותר טהורים מהן. הרמב"ם:
רבי עקיבא אומר לא היו צריכים להזות - כתב הר"ב אבל טבילה היו צריכים לכולי עלמא שמא נטמאו בשרץ. וכך כתב הר"ש. דהכי קתני בתוספתא. ואי משום דסתם תינוק נטמא מאמו בלדתה. מלתא דפשיטא היא. ולא איצטריך התוספתא לאשמעינן. אלא בתנוק דידעינן ביה שכבר נטבל לטומאת מגע נדת אמו. וקא משמע לן דמשום חשש מגע שרץ נמי בעי טבילה. משום דמגע שרץ שכיח. כך נ"ל (ועיין מ"ש לעיל במשנה ב' בד"ה ומגדלות כו'). וכתב עוד הר"ש אבל הערב שמש לא בעו דכל מעשיה בטבולי יום. ע"כ:
(טו) (על המשנה) על גבי כו'. ודמי למטבילין מגב לגב דפרק ב' דביצה. הר"ש. והר"מ:
(טז) (על המשנה) להזות. קצתם על קצתם. הר"מ:
(יז) (על הברטנורא) ואף דטבל למגע נדת אמו, אפילו הכי צריך טבילה. והערב שמש לא בעי, דכל מעשיה בטבולי יום. הר"ש:
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יכין
לא היו עושין לא חטאת על גבי חטאת: בהופרש הכהן ונטהרו המתעסקים לפרה אחת ונפסלה. לא הוה מהני לפרה אחרת שיעשו. אלא צריכים לעשות שוב כל הסדר להפרה האחרת כבתחלה:
תינוק שנשמר ונתגדל לצוותא להתינוקות שגדלו להפרה. אינו טהור לחטאות לשאוב ולהזות כלעיל. אע"ג שגם הוא טהור גמור. אפ"ה מדלא יחדוהו להפרה. אינו כשר לכך. והכל רק משום היכרא בעלמא. ונ"ל דשפיר גרסינן ע"ג חבירו. לאשמעינן שנתגדל שם רק להתחברות בעלמא. ולהר"ב גרסינן ע"ג תינוק:
וצריכין היו התנוקות להזות: קצתם ע"ג קצתם. מדאין טהור יותר מהם. דאע"ג שנשמרו מכל טומאה. חיישינן שנטמאו מהכלים שנשתמשו בהן במדורן. דהרי לא מנינו שנשתמשו גם הם רק בכלי אבן כהכה"ג בלשכתו. ואולי מפני כובד כלי אבן. לא היה אפשר ליחדן שישתמשו בהן התינוקות. ואע"ג שבלתי ספק כל הכלים שהשתמשו בהן התינוקות טהרום בהזאה וטבילה קודם שהכניסום למדור התינוקות. אפ"ה חששו. שמא באמת טמאים ממת היו ולא הוזו ולא הוטבלו כראוי. והרי לתוס' [נזיר נד"ב ד"ה ת"ש] כל הנטמא בכלי שנטמא במת צריך הזאה ג' וז' [ולפ"ז צריך עכ"פ לומר דבז' ימי ההזאה ואח"כ גם התינוקות השתמשו רק בכלי אבן. דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתן להזותם בג' וז' הרי ביני ביני יחזרו וישתמשו בכלים שיש בהן ספק טומאת מת. ולהר"ב שכתב דלהכי הזום בג' וז' מחשש שמא הביא עורב כזית מת באויר חצרותם והאהיל עליהן. זה תמוה. דאפילו נימא שכל ימי ההזאה שמרום שלא יצאו מחדרם. אעפ"כ מה הועילו חכמים בתקנתם. שמא יפרח עליהם עורב עם כזית ממת בנסען לשאוב]:
רבי עקיבא אומר לא היו צריכין להזות: אבל מודה דצריכין עכ"פ טבילה דהרי נטמאו מאמן בהלידה. ואפילו כבר טבלום אפ"ה יש לחוש מדדרך תינוקות לטפח באשפה שמצויין שם מח' שרצים הטמאים [כקדושין ד"פ ע"א] וחזרו ונטמאו. לפיכך היו נזהרים שוב להטבילן בחצרותם הנ"ל באותו יום השאיבה קודם לכתן לשאוב המים:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת