משנה פרה ג ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק ג · משנה ו | >>
וכבש היו עושים מהר הבית להר המשחהיט, כיפין על גבי כיפין, וכיפה כנגד האוטם, מפני קבר התהום, שבו כהן השורף את הפרה, ופרה וכל מסעדיה יוצאין להר המשחה.
משנה מנוקדת
וְכֶבֶשׁ הָיוּ עוֹשִׂים מֵהַר הַבַּיִת לְהַר הַמִּשְׁחָה, כִּפִּין עַל גַּבֵּי כִפִּין, וְכִפָּה כְנֶגֶד הָאֹטֶם, מִפְּנֵי קֶבֶר הַתְּהוֹם, שֶׁבּוֹ כֹהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה, וּפָרָה וְכָל מְסַעֲדֶיהָ, יוֹצְאִין לְהַר הַמִּשְׁחָה.
נוסח הרמב"ם
וכבש היו עושין מהר הבית להר המשחה -
- כיפין על גבי כיפין,
- כיפה כנגד האוטם - מפני קבר התהום,
- שבו - כוהן שורף את הפרה,
- ופרה וכל מסעדיה - יוצאין להר המשחה
- כיפין על גבי כיפין,
פירוש הרמב"ם
כבר ביארנו במקומות רבים, שהכבש הוא עניין הנקרא "דאלקה" אשר יעלו ממנו למקום גבוה.
ואמר שזה הכבש היה בנוי בקיבוב על גבי קיבוב. ואחר ביאר לאיזה דבר הוצרך זה הכבש כיפין על גבי כיפין ולא היה כיפה אחת, ואמר שסיבת זה היות הכיפה נגד האוטם מפני קבר התהום. וזה שאילו היה הקיבוב הבנוי תחתיו כפי זאת הצורה:
הנה אם הגיע הקבר בין שני העמודים תחת הכיפה, הנה אותו שיהיה על גב הכיפה טהור בלי ספק. ואם יזדמן שיהיה המת תחת אחת מן העמודים, הנה אשר יהיה על גב הכיפה טמא, לפי שהוא עומד על גבי המת כמו שנתבאר בשביעי מאהלות. ולזה יצטרך שיהיו אלו העמודים תחת קיבוב אחר גם כן, ואלו העמודים אשר יקראו אוטם כמו שביארנו פעמים, שהאוטם הוא הדבר המקשי אשר אין לו חללים וזו היא צורתו:
והיה הבניין תחת ההליכה כולה אשר מהר הבית להר המשחה, עד שהיו עמודי הכיפה אשר היה הולך עליה הכהן מורכבות על גבנונית כיפות אחרות אשר תחתיהן, כאשר התבאר לך מן הצורה.
וביאור כל מסעדיה - כל עוזריה, רוצה לומר כל עוזר בעיסקה. תרגום "ויתמוך יד אביו"(בראשית מח, יז), "וסעדה לידא דאבוהי". והוא לשון עברי גם כן "ה' יסעדנו על ערש דוי"(תהילים מא, ד):
פירוש רבינו שמשון
כיפה כנגד האוטם: רגלי הכיפה שהכיפה נשענת עליהן נקראים אוטם ואין רגלי הכיפה העליונה כנגד רגלי התחתונה אלא כנגד הכיפה עצמה כנגד אוטם העליונה עומד חלל התחתונה:
תניא בתוספתא (תוספתא פרה, ג) "רבי יהודה אומר לא היה שם כבש אלא עמודים של שייש היו קבועין בארץ וכלונסות של ארז על גביהן והפרה לא היתה צריכה לצאת בכבש."
פי' הפרה לא היתה צריכה לצאת בכבש, לפי שאינה מקבלת טומאה כאדם ואפילו הכי היו מביאין אותה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
וכיפה כנגד האוטם - רגלי הכיפה שהכיפה נשענת עליהם נקראין אוטם. ואין רגלי הכיפה העליונה כנגד רגלי התחתונה, אלא כנגד הכיפה עצמה, דכנגד אוטם העליונה עומד חלל התחתונה:
מפני קבר התהום - שלא תהיה שם טומאה רצוצה שהיא בוקעת ועולה:
ופרה וכל מסעדיה - סומכיה ועוזריה. לשון ה' יסעדנו על ערש דוי (תהילים מא, ד). ואע"ג דפרה אינה מקבלת טומאה מחיים כ, מעלה יתירה עשו בה:
פירוש תוספות יום טוב
וכבש היו עושים - ובמ"ב פ"ד דשקלים אפליגו תנאי משל מי עשאוה:
להר המשחה - ששם היו שורפים אותה. ובספי"ב דזבחים תניא דחוץ למחנה דכתיב בפרה אדומה היינו חוץ לג' מחנות דומיא דשרפת פרים:
מפני קבר התהום - פי' הר"ב שלא תהיה שם טומאה רצוצה שהיא בוקעת ועולה (כדלעיל מ"ב וע"ש) שאם היו רגלי כיפה זו מכוונים על רגלי כיפין שלמעלן ושלמטן. א"כ נמצא שאם היתה טומאה רצוצה בקרקע לכנגד רגלי הכיפה היתה בוקעת למעלה ומטמא לכהן העובר למעלה על הכבש. מהר"ם:
[ופרה וכל מסעדיה וכו' - כתב הר"ש ואף על גב דפרה אינה מקבלת טומאה מחיים כו' ואי משום מסעדיה נמי לא היו צריכים לכבש. דא"נ נטמאו לא אכפת לן בהו ולא מידי שלא היו עוסקים עם הפרה אלא מחיים להביאה להר המשחה]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יט) (על המשנה) המשחה. מקום שריפתה:
(כ) (על הברטנורא) ואי משום מסעדיה, נמי לא היו צריכים לכבש, דאי נמי נטמאו לא אכפת לן, שלא היו עוסקים עם הפרה אלא מחיים להביאה להר המשחה:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
וכבש היו עושין וכו': ור' יהודה פליג בתוספתא ואמר לא היה שם כבש אלא עמודים של שיש היו קבועים בארץ וכלונסות של ארז על גביהן. והפרה לא היתה צריכה לצאת בכבש לפי שאינה מקבלת טומאה אלא משום מעלה:
שבו כהן השורף את הפרה וכו': כך הנוסחא בקצת דפוסי' השורף בהא:
הכי גרסי' מסעדיה המם בנקודת שבא והסמך קמוצה:
תפארת ישראל
יכין
כיפין: געוועלב בל"א:
וכיפה כנגד האוטם: דמדהי' הכבש הזה ארוך מאד. לפיכך הוצרכו לעשות עמודים תחתי' לתמכה [משא"כ לעיל בהחצרות במ"ה ועזרה במ"ג. עוי"ל דהתם מדהיו החצרות בנויות ע"ג סלע חלול וקשה מצ"ע. לא היו צריכין סעד לתמכו להרצפה]. והנך עמודים שתמכו הכיפה נקראים במשנתנו בשם אוטם. והיינו דקאמר כיפה כגד האוטם. ר"ל שלא היו מכוונים עמודים העליונים כגד העמודים שבכיפה התחתונה:
מפני קבר התהום: ואם היו עושים האטומים עליונים מכוונין נגד התחתונים הרי אם היה טומאה תחת אוטם התחתון רצוצה עד התהום. היתה בוקעת ועולה לטמא הכהן כשידרוך בכבש ממעל לראש האוטם [וערפ"ז דאהלות]:
שבו כהן השורף את הפרה ופרה וכל מסעדיה: העוזרים בה לאחר שחיטתה:
יוצאין להר המשחה: נ"ל שגם החזרת האפר זה שהביאו להר הבית. הי' ע"ג כבש זה. ואע"ג דאפר אין מקט"ו. ומה"ט לא נזהרו בהמתעסקים כל כך הרבה כמו שנזהרו בהילדים שואבי המים. שהצריכום שיוולדו בטהרה. אפ"ה גם באפר כל שהיה נקל להביא בטהרה טפי עדיף. והרי כבר היה הכבש בנוי:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת