משנה פרה ג ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק ג · משנה ח | >>
סמכו ידיהם עליו ואמרו לו, אישי כהן גדול, טבול אחתכו.
ירד וטבל ועלה ונסתפג.
ועצים היו מסדרים שם, עצי ארזים וארנים וברושים ועצי תאנה חלקהכז.
ועושין אותה כמין מגדל, ומפתחין בה חלונות, וחזיתה מערבה.
משנה מנוקדת
סָמְכוּ יְדֵיהֶם עָלָיו וְאָמְרוּ לוֹ, אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל, טְבֹל אֶחָת. יָרַד וְטָבַל וְעָלָה וְנִסְתַּפֵּג. וְעֵצִים הָיוּ מְסֻדָּרִים שָׁם, עֲצֵי אֲרָזִים וָאֳרָנִים וּבְרוֹשִׁים וַעֲצֵי תְאֵנָה חֲלָקָה. וְעוֹשִׂין אוֹתָהּ כְּמִין מִגְדָּל, וּמְפַתְּחִין בָּהּ חַלּוֹנוֹת, וַחֲזִיתָהּ מַעֲרָבָה.
נוסח הרמב"ם
סמכו ידיהם עליו,
- ואומרין לו: "אישי כוהן גדול - טבול אחת",
- ירד וטבל - ועלה ונסתפג.
- ועצים מסודרין היו שם -
- עצי ארזים, ארנים, וברושים, ועצי תאנה חלקה,
- עושין אותה כמין מגדל,
- ומפתחין בה חלונות,
- וחזיתה - מערבה.
פירוש הרמב"ם
כבר קדם שהם יטמאוהו כמו לנוגע בשרץ או בנדה או מה שדומה לזה, ואחר יצווהו בטבילה.
ואמרו אישי כהן גדול הוא סיפור מה שיהיה נעשה תמיד, לפי שכהן גדול היה שורף אותה, ואף על פי שהיא כשרה בהדיוט כמו שסיפרנו.
וארזים וארנים - כולן מיני ארזים, וכן ברוש, כמו שאמרו "שבע מיני ארזים הם".
ועצי תאנה חלקה - עץ תאנים חלקים.
ולא יותנה בחלקות במיני הארז לפי שהוא [כזה].
כמין מגדל - רוצה לומר שיהיה תחתיהם רחב, וכל אשר יעלה יצר.
ומפתחין בה חלונות במקום עובי העצים, שיכנס בהם האש להבעירה במהרה.
וחזיתה מערבה - רוצה לומר עיונה מצד המערב כלומר פני המערכה, והוא המקום אשר יושלך ממנו האש לצד המערב אשר יהיה נוכח קדשי הקדשים, כי הר המשחה במזרח ירושלים נגד שער המזרחי של מקדש, כמו שביארנו בשני ממידות:
פירוש רבינו שמשון
סמכו ידיהם עליו: בכך היה מיטמא כדפרישית (לעיל מ"ז):
וחזיתה מערבה: מלשון (מלכים א ז, ה) מחזה מול מחזה פני המערכה ומראיתה מקום שמאחיזין בה האור למערב דהיינו לצד שהמקדש למערב של הר הזיתים:
תניא בתוספתא (תוספתא פרה, ב) "מעשה בצדוקי אחד שהעריב שמשו ובא לשרוף את הפרה וידע בו רבן יוחנן בן זכאי ובא וסמך שתי ידיו עליו אמר לו אישי כהן גדול מה אתה נאה להיות כהן גדול רד וטבול אחת ירד וטבל ועלה לאחר טבילה צרם לו באזנו אמר לו בן זכאי לכשאפנה לך אמר לו לכשתפנה לא שהה שלשה ימים עד שנתנוהו בקבר בא אביו אצל רבן יוחנן בן זכאי אמר לו בן זכאי לא נפנה בני שהעריב שמשו:" (הגה"ה פי' נתכוון אותו צדוקי ושחטה קרוב לערב והזה דמה ביום ומיד שקעה החמה ובבקר היה שורפה דשריפת פרה פסולה בלילה אי נמי נתכוון לשוחטה בזה היום וטבל ואמר איני יכול עתה בבקר נעשית והעריב ובבקר השכי' לעשות'. וידע בו רבן יוחנן בן זכאי מכאן נתבונן דיוחנן כ"ג נעשה צדוקי דהא לא אשכחן דרבן יוחנן בן זכאי רואה פרה מצדוקי לפי המשנה והא דאמרי' צרם לו באזנו לא קשיא מידי דכהן גדול אחרינא הוה דצרם לו לרבן יוחנן כי אז תלמיד היה רבן יוחנן בן זכאי שאחר חורבן הבית נהג שררותו והוא היה קטן מתלמידי הלל דיקא נמי שקראו בן זכאי שעדיין לא היה שמו רבן ומן הכעס שכעס אותו הרגישו כי טעות נכנסה בו שהרי לא שהה שלשה ימים ומת ואם מקודם היו מרגישין בו כיצד היו מניחין צדוקי כ"ג ובמשנה סוטה יוחנן כהן גדול ומיד משבטלה סנהדרין ש"מ דקרוב היה לחורבן הבית ועיין ביוסיפון עד כאן):
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
אישי כהן גדול - לפי שפעמים נעשית על ידי כהן גדול אבל בכל כהן היא כשרה בין בכהן גדול, בין בסגן בין בהדיוט:
ונסתפג - ונתקנח:
עצים - לעשות מהן מערכה לשריפה. מסודרים שם:
וארנים - לשון נטע אורן וגשם יגדל האמור בישעיה (ישעיה מד, יד), ומין ארז הוא, וכן ברושים. וכל הנך עצים דקחשיב, עדיפי משאר עצים לצורך שריפתה:
כמין מגדל - רחבה מלמטה וצרה מלמעלה:
ופותחין בהן חלונות - להכניס בהן האש להבעיר העצים:
וחזיתה מערבה - פני המערכה ומראיתה והוא המקום שמאחיזין בו את האור היה פונה לצד מערב דהיינו כלפי המקדש, שהמקדש היה למערבו של הר הזיתים:
פירוש תוספות יום טוב
סמכו ידיהם עליו - לפי' הר"ב דלעיל היתה הסמיכה כדי לטמאותו. אבל לפירוש הרמב"ם שטמאוהו בשרץ טעמא מאי סמכו. ואולי שכך היתה מנהגם דרך חבוב וכבוד בעלמא לסמוך ידיהם ולומר אישי כו' וכן משמע מלשון התוספתא דלעיל דריב"ז בא וסמך שתי ידיו עליו א"ל אישי כהן גדול מה אתה נאה להיות כ"ג רד וטבול אחת. ממה שאמר מה אתה נאה כו' נראה שכל זה דרך חבה וכבוד וגדולה היה לו. ומיהו לפי' הר"ב סמיכה דריב"ז נמי לטמאותו היא ולכאורה מוכחת כפירושו מדלא תניא שטמאוהו וסמך כו' וכמ"ש לעיל:
אישי - אדוני. כך פי' הר"ב במשנה ג' פ"ק דיומא:
כהן גדול - כתב הר"ב לפי שפעמים נעשית על ידי כהן גדול אבל בכל כהן כשרה כו' ובר"פ דלקמן פלוגתא דת"ק ורבי יהודה. דת"ק סבר דדוקא בכ"ג וכן סתמא דפ"ק דמדות משנה ג'. ושם פי' ג"כ הר"ב דר"מ היא ואינה הלכה. וכבר תמה הכ"מ בזה על הרמב"ם בפ"א מה"פ [הלכה י"א] ונדחק דבספרי ת"ק ר"מ ורבי יוסי ורבי שמעון וראב"י כרבי יהודה ס"ל ועוד דסתמא אחר אשכח הרמב"ם בריש פרקין דתנן סתמא מפרישים כהן השורף את הפרה כו'. ודייק הרמב"ם מדלא קתני כהן גדול השורף כו' תדע שכל כהן כשר בשרפתה. ובכאן כתב דלהכי קתני כהן גדול שהוא ספור מה שנעשה תמיד לפי שכהן גדול היה שורף אותה ואף על פי שהיא כשרה בהדיוט כמו שספרנו. ע"כ. ועוד כתב בפרק טרף בקלפי [דף מ"ג] משמע דלמ"ד בכהן הדיוט ניחא טפי. ועל מ"ש הרמב"ם דתמיד נעשית בכ"ג. יש לי כדמות ראיה לדבריו מדאבא שאול במשנה ב' פ"ד דשקלים דאמר שכבש הפרה כהנים גדולים עושים אותה משל עצמן איכא למשמע מינה שהכהנים גדולים היו הרגילים להתעסק בה ולשרפה ואף על פי שפסק שם שאין הלכה כמותו היינו בשל מי היתה נעשית. אבל מ"מ ממה שאמר אבא שאול שהיתה נעשית משל כ"ג יש לנו לתלות שסברתו זו היתה לפי שסבור היה הואיל והכהנים גדולים שורפים אותה תמיד מסתמא משלהן היתה נעשית אלא א"כ שנאמר דאבא שאול כר"מ ס"ל אבל יותר יש לנו לומר דאבא שאול בפלוגתא דר"מ ורבנן ס"ל נמי כרבנן:
טבול אחת - וכן העתיק הרמב"ם בפ"ג מה"פ (הל' ב') וגם בתוספתא כך שנוי' ויראה לי דלפי שהיו מפרישין לכ"ג לפרה כדרך שמפרישין אותו ביום הכפורים וכי היכי דלא תיסק אדעתין שכמו דשם היו חמשה טבילות דהכא נמי יהיה צריך לכל החמשה להכי אמרו לו טבול אחת:
[ונסתפג - פי' הר"ב ונתקנח פירשתי במ"ה פכ"ב דשבת]:
ועצי תאנה חלקה - ולא התנה בחלקות במיני הארז לפי שהוא [חלק]. הרמב"ם:
[פותחין בהן חלונות - פי' הר"ב להכניס בהן האש כו' לא דק שדברי' הללו לקחן מפי' הרמב"ם ולשונו כך הוא. ומפתחים חלונות במקום עובי העצים שיכנס בהם האש להבעיר במהרה ע"כ. לא כתב שמכניסים שאין מכניסים אלא בחזיתה דלקמן (אלא) דהחלונות היו במקום שיש עצים עבים לא יהיו נדלקים במהרה וע"י החלונות שילך שם הרוח נדלקים מהרה. וז"ל הרמב"ם בחבורו פ"ג מה"פ (הל' ב') ומפתחים בה חלונות כדי שתהיה האור מלבבת בהן ע"כ והוא ענין הפחה באש להדליק העצים. כדתנן פ"ו דב"ק משנה ד'. ליבה לבתה הרוח. והמפרש למסכת תמיד פ"ב משנה ד' כתב כענין הזה על וחזיתה. כמו שהעתקתיו שם בס"ד. ואם נפשך לומר שהר"ב מדנפשיה פירש שמכניסים כו' שסובר שגם החלונות עשויות להכניס האש בהן כמו בחזיתה אלא ששם היתה ההתחלה ועיקר ההדלקה הנה אומר שלפירושו זה מערבה מוסב גם על החלונות וה"פ ומפתחים בה חלונות וחזיתה. וכלם היו למערב. אף על פי שאין נראה כן מדברי הר"ב בד"ה וחזיתה כו' לפי שמפרש הכל על חזיתה לבד. אבל מפירושו שבמסכת תמיד שם נראה כמו שכתבתי וע"ש]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(כו) (על המשנה) אחת. לפי ששוה בהפרשה כמו כהן גדול ביום הכפורים, לכך אמרו לו טבול אחת, אף דהתם חמש טבילות:
(כז) (על המשנה) חלקה. ולא יותנה כן במיני הארז, לפי שהוא חלק. הר"מ:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ועצים מסודרין היו שם: כך מצאתי מוגה. ואורנים האלף בחולם כמו נטע אורן:
ומפתחין בה חלונות: ס"א ופותחין:
תפארת ישראל
יכין
סמכו ידיהם עליו: השתא מפרש במה טמאוהו. סמכו וכו':
ואומרים לו אישי: אדוני:
כהן גדול: אף כר"י אתיא. אע"ג דס"ל [פ"ד מ"א] דכשרה גם בכהן הדיוט. אפ"ה רגילין היו לעשותה בכה"ג. מדקדיש טפי [ואין להביא ראי' לזה מלעיל מ"ה דקא חשיב הכה"ג שעשו הפרות די"ל דר"ל ע"פ צוויים נעשו. תדע דהא קחשיב נמי משה. והרי הוא לא עשאה בעצמו]. או י"ל דאע"ג שכהן הדיוט הי'. אפילו הכי כנוהו ביום ההוא כהן הגדול. מפני שביום ההוא. היה הוא היותר גדול מאחיו ואפילו מהכה"ג עצמו. מדהופרש בטהרה. וכשיגעו בו יטמאוהו. וגם כל עבודת הפרה אינן כשרות אלא בו:
טבול אחת: ר"ל טבול פ"א. ונ"ל דאמרו לו כן דרך רצוי ופיוס. מדהם גרמו לו הטרחה שיטבול מדטמאוהו כדי להוציא מלבן של צדוקים. לכן אומרים לו, אדונינו. הנה הטרחנוך מעט. אבל רק מעט הוא. ועשה רצוננו בזה. ולרתוי"ט א"ל כן מדהפרישוהו כמו הכה"ג ביוהכ"פ. שלא יחשוב שצריך ה' טבילות כמוהו. אבל נראין דברי טפי מדברי התוי"ט. דהרי מצינו בת בוקתי דוגמתו בפ"ק דיומא. דא"ל אישי כה"ג הפג אחת על הרצפה. הרי דגם שם מלת אחת משמעותו רק מעט. ודרך רצוי ופיוס:
ירד וטבל ועלה ונסתפג: נתקנח שלא ילכלך בגדי כהונה שלובש בעשותה [כיומא מג"א]. ועוד דמדהוא טבו"י שהוא שני. והרי אין מונין שני ושלישי בחטאת [כפרה פ"ח מ"ב]. נמצא דמי טבילה שנשארו עליו נעשו ראשון. ואם יטפטפו על הפרה יגרמו לה טומאה [ועיין מ"ש בס"ד תמיד פ"א סי' כ"ד]:
ועצים היו מסודרים שם: לשרוף עליהן הפרה:
עצי ארזים וארנים וברושים ועצי תאנה חלקה: או או קתני. דאיזה מין מאלו מיני עצים שירצה רשאי ליקח. מדכולן נעשו אפר דק. אולם רק במשנה נקט תנא חלקה. מדרגילה בענפים הרבה. ולפעמים יש בהן עקומות ועקושות. שאינן נשרפין כל כך מהר. לפיכך התנה תנא שתהיה חלקה. אבל ג' מינים הראשונים. כולן יש באילנותיהן חלק רב בלי עיקוש ועיקום:
ועושין אותה כמין מגדל: ר"ל עושין המערכה רחבה מלמטה ומתקצרת ועולה מכל צד עד שתהיה חדודה למעלה. והיינו כדי שתהיה הלהבה מהמערכה עולה לאמצעיתה ששם מונחת הפרה בראש המערכה. ותתלהב מכל הצדדים ותשרף יפה. וגם משום שכשיתאכלו עצי המערכה. ויפול גוף הפרה למטה לא יפול אבר מאברי' חוץ ממערכתו. ונראה דעכ"פ הי' ראש המערכה רחב כדי להניח עליו הפרה שם. וגם הכהן השוחטה היה צריך לעמוד שם אצלה:
ומפתחין בה חלונות: כדי שינשב לה הרוח מכל הצדדים כדי שתתלהב יפה:
וחזיתה: הוא הפתח הגדול שבהמערכה שמכניסין שם האש להבעירה:
מערכה: נגד ההיכל:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת