ביאור:משנה פרה פרק יא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
מסכת פרה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב
הכנה להזיית מי החטאת[עריכה]
חטיבה I: מי חטאת[עריכה]
(א) צְלוֹחִית שֶׁהִנִּיחָהּ מְגֻלָּה, וּבָא וּמְצָאָהּ מְכֻסָּה - פְּסוּלָה.
|
אם לא ידוע מי כיסה את הצלוחית – מניחים שמדובר בעם הארץ, ושטמא אותה. לגבי הנחש והטל – ראו לעיל ט, א-ג. מי החטאת שהיו בכלי חרס עם צמיד פתיל באוהל המת – טמאים, וראו לעיל י, ג, וכן ספרי במדבר קכד, שאין זה "מקום טהור". לגבי מים שאינם מקודשים ראו תוספתא ז, ה, שדינם כדין הבעלים. |
- הִנִּיחָהּ מְכֻסָּה, וּבָא וּמְצָאָהּ מְגֻלָּה
- אִם יְכוּלָה הַחֻלְדָּה לִשְׁתּוֹת מִמֶּנָּה,
- אוֹ נָחָשׁ - דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל,
- אוֹ שֶׁיָּרַד טַל בָּהּ בַּלַּיְלָה - פְּסוּלָה.
הַחַטָּאת אֵינָה נִצֹּלֶת בְּצָמִיד פָּתִיל, וּמַיִם שֶׁאֵינָן מְקֻדָּשִׁין נִצּוֹלִין בְּצָמִיד פָּתִיל.
(ב) כָּל הַסָּפֵק טָהוֹר לִתְרוּמָה - וְטָהוֹר לַחַטָּאת.
|
ספק תלוי בבני אדם, ובענייני חטאת הם מקפידים כמו בענייני קודש. לכן גם מה שספק בתרומה – טהור בחטאת, וראו חגיגה ג, ד-ה. אבל התלוי הוא מצב שאובייקטיבית אין הכרעה לגביו, ולכן הוא טמא לחטאת ונשפך, וראו גם תוספתא יא, א, "הקפצין". כלי התלוי לתרומה שעשו בו טהרות – נשארות הטהרות תלויות כמו הכלי, ואין לאכלן. בעניין הרפפות – ראו אהלות יג, א. וראו בתוספתא שם, שחכמים אילצו את ר' יהודה להודות להם. |
- וְכָל הַתָּלוּי לִתְרוּמָה - נִשְׁפָּךְ לַחַטָּאת.
- אִם עָשׁוּ עַל גַּבָּיו טְהָרוֹת - תְּלוּיוֹת.
- הָרְפָפוֹת רשתות החלונות - טְהוֹרוֹת לְקֹדֶשׁ וְלִתְרוּמָה וְלַחַטָּאת.
- רְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הָרְעָדוֹת רְפָפוֹת: רשתות החלונות - טְמֵאוֹת לַחַטָּאת.
(ג) דְּבֵלָה שֶׁלִּתְרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְתוֹךְ מֵי חַטָּאת, וּנְטָלָהּ וַאֲכָלָהּ;
|
הדבלה מטמאת את המים אם יש בה כביצה, כמו כלי הטהור לתרומה – ראו לעיל י, ו. האוכל תרומה טמאה חייב מיתה בידי שמים, ראו ויקרא כב ט. ר' יוסי מטהר אם הדבלה היתה טהורה לתרומה. וראו תוספתא יא, ב, שר' מאיר מטהר את המים אם לא היה בדבלה כביצה רק בתנאי שלא הכניס את ידו למים, אלא הוציא את הדבלה בעזרת קיסם. ראו זבים ה, יב, שהנרטב במים שאובים נטמא, והכלל נכון גם לגבי מי חטאת. |
- אִם יֶשׁ בָּהּ כַּבֵּיצָה, בֵּין טְמֵאָה בֵין טְהוֹרָה - הַמַּיִם טְמֵאִין, וְהָאוֹכְלָהּ חַיָּב מִיתָה.
- אֵין בָּהּ כַּבֵּיצָה - הַמַּיִם טְהוֹרִין, וְהָאוֹכְלָהּ חַיָּב מִיתָה.
- רְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: בִּטְהוֹרָה - הַמַּיִם טְהוֹרִין.
הַטָּהוֹר לַחַטָּאת שֶׁהִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ לְתוֹךְ מֵי חַטָּאת - נִטַּמָּא.
חטיבה II: הטמאים ודיניהם[עריכה]
(ד) כָּל הַטָּעוּן בִּיאַת מַיִם הזיה מִדִּבְרֵי תוֹרָה
|
ראו תוספתא חגיגה ג, טז, שטבול יום מותר גם במי חטאת, אבל אסור בתרומה. לדעת חכמים הוא פוסל קדשים שנגע בהם, אבל אם הם התערבו במאה - יעלו, ראו תוספתא תרומות ה, יז. |
- מְטַמֵּא אֶת הַקֹּדֶשׁ, וְאֶת הַתְּרוּמָה, וְאֶת הַחֻלִּין, וְאֶת הַמַּעְשֵׂר השני, וְאָסוּר עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ.
- לְאַחַר בִּיאָתוֹ במים, כשהוא טבול יום - מְטַמֵּא אֶת הַקֹּדֶשׁ, וּפוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה, וּמֻתָּר בַּחֻלִּים וּבַמַּעְשֵׂר, דִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: פּוֹסֵל בַּקֹּדֶשׁ, וּמֻתָּר בַּחֻלִּין וּבַמַּעֲשֵׂר. ואסור בתרומה
- וְאִם בָּא לַמִּקְדָּשׁ, בֵּין לִפְנֵי בִיאָתוֹ, בֵּין לְאַחַר בִּיאָתוֹ - חַיָּב.
(ה) כָּל הַטָּעוּן בִּיאַת מַיִם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים - מְטַמֵּא אֶת הַקֹּדֶשׁ וּפוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה,
- וּמֻתָּר בַּחֻלִּין וּבַמַּעְשֵׂר, דִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.
- וַחֲכָמִים אוֹסְרִין בַּמַּעְשֵׂר.
- וּלְאַחַר בִּיאָתוֹ - מֻתָּר בְּכֻלָּם.
- וְאִם בָּא לַמִּקְדָּשׁ, בֵּין לִפְנֵי בִיאָתוֹ, בֵּין לְאַחַר בִּיאָתוֹ - פָּטוּר.
(ו) כָּל הַטָּעוּן בִּיאַת מַיִם, בֵּין מִדִּבְרֵי תוֹרָה, בֵּין מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים –
|
ראו דעת חכמים לעיל י, א, שהטמא נחשב מדף לטמא את מי החטאת במשא, אבל מים שעדיין לא התקדשו – אינם מטמאים אלא במגע, וראו גם לעיל י, ה. וראו תוספתא יא, ג, דעת חכמים כר' טרפון. |
- מְטַמֵּא אֶת מֵי חַטָּאת, וְאֶת אֵפֶר חַטָּאת, וּמַזֶּה מֵי חַטָּאת - בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא.
הָאֵזוֹב הַמֻּכְשָׁר, והַמַּיִם שֶׁאֵינָן מְקֻדָּשִׁין, וּכְלִי רֵיקָם וְהַטָּהוֹר לַחַטָּאת - בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא, דִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בְּמַגָּע, אֲבָל לֹא בְמַשָּׂא.
חטיבה III: אגודת איזוב[עריכה]
(ז) כָּל אֵזוֹב שֶׁיֶּשׁ לוֹ שֵׁם לואי, כדלהלן - פָּסוּל. "אֵזוֹב זֶה" – כָשֵׁר.
|
ראו דרשה בספרי במדבר קכד. לכתחילה אין להשתמש באיזוב של תרומה, שמא יטמא את התרומה. לכתחילה גם אין להשתמש ביונקות, אבל בדיעבד ההזיה כשרה. לעניין היונקות והתמרות ראו תוספתא יא, ד. |
- אֵזוֹבְיוֹן, אֵזוֹב כֹּחֶלֶת, אֵזוֹב רוֹמִי, אֵזוֹב מִדְבָּרִי - פָסוּל. וְשֶׁלִּתְרוּמָה טְמֵאָה - פָסוּל.
- וְשֶׁלִּטְהוֹרָה איזוב מתרומה טהורה - לֹא יַזֶּה; וְאִם הִזָּה - כָשֵׁר.
אֵין מַזִּין לֹא בַיּוֹנְקוֹת וְלֹא בַתַּמָּרוֹת.
- אֵין חַיָּבִין עַל הַיּוֹנְקוֹת עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ. רְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַף לֹא עַל הַתַּמָּרוֹת.
- וְאֵלּוּ הֵן "הַיּוֹנְקוֹת"? – גַּבְעֻלִּין שֶׁלֹּא גָמָלוּ. שעדיין פורחים
(ח) אֵזוֹב שֶׁהִזָּה בוֹ - כָּשֵׁר לְטַהֵר בּוֹ אֶת הַמְצֹרָע.
|
השוו תוספתא נגעים ה, ב, שם פוסל ר' אליעזר את האיזוב שהזו בו כי נעשתה בו מלאכה. אם נלקט להסקה אינו מקבל טומאה, אבל אם נרטב יש לייבש אותו כדי שלא יתערבו מים פסולים בכשרים. (ראו לעיל ט, א.) אם נלקט לאכילה ונרטב הוא מקבל טומאה ונטמא ולכן הוא פסול. מחלוקת בשאלה מה נחשב ליקוט איזוב להזאה. |
- לְקָטוֹ לָעֵצִים, וְנָפְלוּ עָלָיו מַשְׁקִין – מְנַגְּבוֹ, וְהוּא כָּשֵׁר.
- לְקָטוֹ לָאֳכָלִין, וְנָפְלוּ עָלָיו מַשְׁקִין - אַף עַל פִּי שֶׁנִּגְּבוֹ, פָּסוּל.
- לְקָטוֹ לַחַטָּאת - כְּשֶׁנִּלְקַט לָאֳכָלִין, דִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר וּרְבִּי יְהוּדָה.
- רְבִּי יוֹסֵה וּרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: כְּשֶׁנִּלְקַט לָעֵצִים.
(ט) מִצְוַת אֵזוֹב – שְׁלֹשָׁה קְלָחִים וּבָהֶן שְׁלֹשָׁה גַבְעֻלִּין. בסך הכל שלושה גבעולים
|
ת"ק דורש לכתחילה להוריד ענפים מיותרים ולאגוד את ענפי האיזוב (ראו מכילתא דר"י פסחא יא), אבל בדיעבד מכשיר. ר' יוסי מוסיף שאם התחיל להזות בשלושה ענפים, ונשארו שנים, והתקצרו לאורך כלשהו – כשר. |
- רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שֶׁלִּשְׁלֹשָׁה שְׁלֹשָׁה. סה"כ 9 גבעולים
אֵזוֹב שֶׁיֶּשׁ בּוֹ שְׁלֹשָׁה קְלָחִים - מְפַסְּגוֹ וְאוֹגְדוֹ.
- פִּסְּגוֹ וְלֹא אֲגָדוֹ, אֲגָדוֹ וְלֹא פִסְּגוֹ, לֹא פִסְּגוֹ וְלֹא אֲגָדוֹ - כָּשֵׁר.
רְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: מִצְוַת אֵזוֹב - שְׁלֹשָׁה גַבְעֻלִּין, וְשִׁירָיו - שְׁנַיִם, וְגַרְדֻּמּוֹ - כָּל שֶׁהוּא.