ביאור:תוספתא/פרה/ז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת פרה פרק שביעי

מלאכה והסחת הדעת

(א)
יחיד שמלא חמש חביות לקדש קדוש אחד

ראו משנה ז, א. מותר לו להגיף את הדלת, שהרי הוא רוצה לשמור על החביות האחרות; אבל אחרי החבית האחרונה אין על מה לשמור.
אם יש שומרים והגיף את הדלת – פסל את החבית שבידו אבל לא את החביות האחרות, והשוו לעיל ו, ד. אם קידש את החבית ואחר כך הגיף את הדלת – החבית שקידש כשרה ושאר החביות פסולות.

היה מוציא כל אחת ואחת ושופך, אע"פ שהגיף אחריו – כשר, מפני שהוא עוסק עם הקדוש
ואם משהוציא את האחרונה והגיף את הדלת אחריו – פסול, מפני שעשה עמו מלאכה
ואם יש שם שומרים - לא פסל אלא מה שבידו בלבד.
לקדשם חמשה קדושין, היה מוציא כל אחד ושופך
אם יש שם שומרים, זו שהגיף את הדלת עמה – כשרה. זו שלא הגיף הדלת עמה - פסולה.

(ב)
היתה חביתו מונחת לפניו, ועדיין לא קידש אותה ואמר לו חבירו 'תן לי' ממי החבית ונתן לו - שניהן פסולין

הנתינה נחשבת מלאכה. הבקשה ונתינת הרשות לקחת ממי החבית שלו מסיחה את דעתו ממנה, אבל נתינת הרשות לקחת חבית אחרת אינה מסיחה את דעתו מהחבית שלו.

ואם אמר לו 'טול לך' - שלו פסול ושל חברו כשר.
היו לפניו שתי חביות, ואמר לו חברו 'תן לי' את החבית השניה ונתן לו - שלו פסול ושל אחר כשר.
ואם אמר לו 'טול לך' - שניהן כשרין.

(ג)

הממלא לו ולחטאת - ממלא את שלו תחלה וקושרו באיסל, ואח"כ ממלא את של חטאת.

היה מבקש לשתות, ואי אפשר לו אא"כ היו שניהן באיסל

ראו משנה ז, ה. אם מתכוון למלא שתי חביות ולשתות – אם לא יתן את שתיהן מלאות באסל החבית הראשונה תיפול ותשבר, ולכן יכול למלא את שתי החביות ולהניחן באסל ולשתות, ולא משנה איזו חבית מילא ראשונה. ההמשך הוא חזרה למשנה הנ"ל.

בין שמלא את שלו תחלה ואח"כ מלא את של חטאת,
בין שמילא את של חטאת תחלה ואח"כ מילא את שלו
נותן שלו לאחריו ושל חטאת לפניו. ואם נתן של חטאת לאחריו - פסול.

(ד)
המוליך את החבל לבעלים כדרכו – כשר, ושלא כדרכו - פסול

ראו משנה ז, ו-ז. לדעת ר' יוסי הכשירו את המכנן את החבל בדיעבד אבל אסרו על בני אסייא לעשות כך לכתחילה.

הלכה זו עלו עליה בני אסייא שלשה רגלים ליבנה
ברגל השלישי הכשירו להן הוראת שעה אחת.
אמר ר' יוסי: לא לזה הורו, אלא למעלה את החבל וחזר וכננו
באחרונה הורו לו, שהוא כשר לשעבר ופסול לעתיד לבא.

שמירת המים לפני שהתקדשו

(ה)

מי שהיה הוא ומימיו באהל המת, ומימיו שעדיין אינם מקודשים מוקפין צמיד פתיל

כשם שהוא - כך מימיו:

אם המים אינם מקודשים, אבל בעליהם טמא – הם טמאים, אפילו אם הם מחוץ לאוהל. אם הם מקודשים – אפילו צמיד פתיל לא מונע את טומאתם, ראו משנה יא, א. אבל אם בעל המים שאינם מקודשים מחוץ לאוהל ויש צמיד פתיל – הם טהורים.

הוא מבפנים ומימיו מבחוץ, כשם שהוא טמא כך מימיו טמאין.
הוא מבחוץ ומימיו מבפנים, כשם שהוא טהור כך מימיו טהורין.
א"ר שמעון: ולזה אמר לו: שמור עצמך, טהור שיהו מימיך טהורין.

(ו)

מי שהיו מימיו על כתפיו, ומיאנה בפניו, וחלצה בפניו, והרצה הראה כדי לבדוק את תקינות הסלע סלע לאחר, והראה דרך לאחר

אם עמד – פסול, אם לא עמד - כשר.

ראו משנה ז, ט. כאן ההבחנה היא בין מי שעצר בדרכו למי שלא עצר, ובמשנה נוספו גם שיקולים של פיקוח נפש.

א"ר יהודה: זה הכלל: דבר שהוא משום מלאכה, בין שעמד ובין שלא עמד - פסול.
דבר שאינו משום מלאכה, עמד - פסול לא עמד - כשר.

(ז)
ר' אליעזר אומר: המוסר את מימיו לטמא ועשו בעלים מלאכה - פסולין

ראו משנה ז, י.

ר' יהודה אומר משמו: עשה טמא מלאכה – כשרין, מפני שהן ברשות הבעלים
עשו הבעלים מלאכה – פסולין, מפני שהן ברשות הטמא.

(ח)
רבי יוסי אומר: הפורץ על מנת לגדור, והתנה עמו - אע"פ שגדר כשר

ראו משנה ז, יא-יב.

וכן היה ר' יוסי אומר: האוכל על מנת לקצץ והתנה עמו - אע"פ שקצץ כשר.

טומאת השורף, האוסף את האפר והפרה שנשחטה

(ט)
השורף את הפרה, ופרים, והמשלח את השעיר - מטמאין בגדים.

השוואה בין פרה אדומה, פרים ושעירים הנשרפים ושעיר המשתלח.
ראו זבחים יב, ה, וכן יומא ו, ו-ז,
לעניין שעת הכושר ראו זבחים יא, ב. לדעת ר' שמעון הפרים והשעירים הנשרפים מטמאים בגדים רק משנשרפו, ולכן אין להם שעה שבה הם טמאים ובשרם קיים. אבל הפרה מטמאת בגדים לפני שנשרפה, ולכן מטמאת גם אוכלים ומשקים.
לעניין טומאת הפרה ראו ספרי במדבר קכד.

פרה ופרים ושעיר המשתלח עצמן - אין מטמאין בגדים, אבל מטמאין אוכלין ומשקין, דברי ר"מ
וחכמים אומרים: פרה ופרים הנשרפים מטמאין אוכלין ומשקין
שעיר המשתלח - אין מטמאין אוכלין ומשקין.
ר"ש אומר: פרה מטמאה אוכלין ומשקין, שהיתה לה שעת הכושר.
פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים אין מטמאין אוכלין ומשקין, שלא היתה להם שעת הכושר
ר' יהודה אומר: פרה, כיון ששחטה - מטמאה במשא כאפרה.