ביאור:תוספתא/נגעים/ה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
תוספתא מסכת נגעים פרק חמישי
[עריכה]צרעת הבגד ובגדים העלולים להיתקף בה
[עריכה]הלבדין והעורות והאוהלין - הרי אלו מטמאין בנגעים
צמר הגמלים, צמר הרחלים שטרפן זה בזה, ר' שמעון בן יהודה אומר:
הואיל וספק נגעים להקל - מחצה על מחצה טהור.
כל הבגדים, בין צבועין בידי אדם ובין צבועין בידי שמים - אין מטמאין בנגעים
ר' יהודה אומר: כל הבגדים, בין צבועין בידי אדם ובין צבועין בידי שמים - אין מטמאין בנגעים.
וכל הבתים, בין צבועין בידי אדם ובין צבועין בידי שמים - מטמאין בנגעים.
ר' שמעון אומר בהם שלש מדות משום ר"ע
כל הבגדים, בין צבועין בידי אדם ובין צבועין בידי שמים – אין מטמאין בנגעין
וכל הבתין, בין צבועין בידי אדם ובין צבועין בידי שמים – מטמאין בנגעין
והעורות, צבועין בידי שמים - מטמאין, בידי אדם - אין מטמאין.
בגד ששתיו צבוע וערבו לבן, ערבו צבוע ושתיו לבן - הכל הולך אחר הערב
בגד ששתיו סריקון צמר גמלים או מין אחר פטור וערבו צמר, ערבו סריקון ושתיו צמר - אין מטמאין בנגעין.
הסגר ופישיון בבגדים
[עריכה]הסגירו כבחצי גריס אדמדם, ולסוף שבוע בא ומצאו בכגריס ירקרק
וכגריס אדמדם ובסוף שבוע בא ומצאו בכחצי גריס ירקרק וכחצי גריס אדמדם
נותן לו שבוע שני. ורבי יהודה אומר: יראה כתחלה.
הסגירו בכגריס ירקרק וכגריס אדמדם, ובסוף שבוע בא ומצאו כסלע ירקרק וכסלע אדמדם
הרי זה ישרף. רבי יהודה אומר יראה כתחלה.
הבא כולו נגע- יסגיר. עמד בו שבוע אחד - נותן לו שבוע שני
ראו משנה יא, ז, "שאלו את ר' אליעזר" וכו'. |
כבס, ופשה בסוף שבוע - הרי זה ישרוף את כולו
נגע, ובסוף שבוע פרחה - הרי זה שורף את כולה
כהה כתחילה למראה שלישי בסוף שבוע שני – יכבס.
למראה שני – ר' ישמעאל אומר: יכבס ויסגיר, וחכמים אומרים: אין זקוק לו. להסגר
הכהה בסוף שבוע ראשונה למראה שני שונה, כהה מזה שהיה בו בתחילה - יכבוס ויסגיר, בסוף שבוע שני למראה שני – קורעו,
וצריך לו מטלית. ר' נחמיה אומר: אין צריך מטלית
חזר לכהיון - טהור. חזר לנגע, בין מראיו ובין שאינו מראיו – הרי זה ישרף
ומטלית עצמה אינה טעונה שריפה
הפושה נגע כהה, אפילו פושה בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני – מכבסו והוא טהור
חזר לכהיון – טהור. חזר לנגע, בין מראיו בין שאינו מראיו - יראה כתחלה.
הבגד והטלאי
[עריכה]הטולה מן הטהור במוסגר, ונראה נגע בבגד - מציל על המטלית.
נראה במטלית - שורף את הבגד, ומטלית תשמש עצמה בסימנין.
הטולה מן המוסגר בטהור, ונראה בבגד הטהור - שורף את המטלית.
פשה מן הבגד למטלית - זה וזה ישרפו.
נראה במטלית - בגד הראשון המוסגר ישרף, והמטלית תשמש, וטעונין שריפה באחרונה.
שני בגדים המסוגרין שנטל מטלית מזה וטלא על זה, מטלית מזה וטלא על זה, ונראה נגע באחד מהן
חלוקת הבגד לחתיכות קטנות
[עריכה]קיטי שיש בה פיספסין צבועין ולבנים - פוסין מזה לזה מלבן ללבן
ראו משנה יא, ז. ר' נחמיה מסייג וקובע שאם כל יחידה לבנה קטנה משלוש על שלוש – הקיטא אינה מטמאת. |
ור' נחמיה אומר: לעולם אין בנגעים, עד שיהא בלבן שלה שלש על שלש
הליצין שבפקעת חוטים אחדים הקשורין בפקעת אחת. מצטרפין זה עם זה, ופושין מזה לזה.
שני דפי חלוק חלוק המורכב משתי יריעות המחוברות ביניהן מצטרפין זה עם זה ופושין מזה לזה
ראו במשנה שם, כדברי ר' נחמיה. |
אבל פצען, קרע את רוב הסדין זה מזה תפרן ועשאן אחד - אין מצטרפין זה עם זה ואין פושין מזה לזה
והמסכת הפרוסה - הרי זה מצטרפת
ר' שמעון אומר: אם היתה מקופלת ומונחת או שהיתה רצופה בכרים – מצטרפת, ואם לאו - אין מצטרפת.
שתי, כל זמן שהוא עתיד לארוג – חיבור לאריג. גמר מלארוג – אינו מטמא, למרות שיש נגע בבגד אלא שהוא עתיד לפצע.
(יב)
בגד שנראה בו נגע, ועשאו שתי - יראה כתחלה
נראה נגע בנימין - הסדין טהור. בסדין – טהורות אם הנגע בסדין – הנימים טהורות
ראו במשנה שם. אם פרם את הבגד והחזירו לחוט – החוט טהור. אבל אם הבגד הוחלט כטמא ועליו להשרף – שורף גם את הנימים, וראו משנה יא, יב. |
וכשהוא שורף את הבגד - שורף את הנימין עמו.
וזהו כללו של דבר כל המטמא במת - מטמא בנגעים
וחומר בטומאת מת מטומאת נגעים, שהכל כל הכלים מטמאין במת ואין הכל מטמאין בנגעים
חבורין לטומאת מת ואין חבורין לטומאת נגעים.
חומר בנגעים, שהנגעים נוגעים בעצים ובאבנים ובעפר ובשתי ובערב, מה שאין כן בטומאת המת.
בגד שנראה בו נגע בראשו אחד, ובסוף השבוע נראה בצד השני - טמא משום פסיון
רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא אומר: חמת ותורמל שנראה בהן נגע
מושיבן כדרכן ורואה את נגען.
רבי אלעזר בן יעקב אומר: הברסין והברדסין והפימלאות והחמילות והלבדין והסגוסין והכרים והכסתות
אין מטמא בנגעים, עד שיראו בארוג ובמוכין.
בגד המוסגר שצבעו או שמכרו לנכרי - טהור
רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: הרי הוא בהסגירו.
בגד המוסגר שקצצו ועשאו מטלית שהן פחות משלש על שלש
והיה בהן אחת שיש בה שלש על שלש, ונראה נגע בזו שהיא שלש - היא טמאה בלבד
ור"א בר' שמעון אומר: כלם ישרפו.