ביאור:משנה נגעים פרק יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת נגעים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

מסכת נגעים עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

צרעת הבגד[עריכה]

חטיבה I: בגדים המקבלים צרעת[עריכה]

(א) כָּל הַבְּגָדִים מִטַּמִּין בַּנְּגָעִין - חוּץ מִשֶּׁלַּגּוֹיִם.

ראו כלאים ט, א, ומשנה ב, המצמצמים את נגעי הבגדים לצמר רחלים, פשתים ועור בע"ח יבשתיים! - לשון המשנה גזור מהאמור לעיל ג, א.

בגדי יבוא מנוגעים – כאילו התנגעו עתה, בניגוד לדיני האדם דלעיל ז, א, וראו תוספתא ז, יד.

עורות הים אינם מטמאים בנגעים – ראו ספרא, נגעים יג, וראו כלים יז, יג, שאינם טמאים גם בטומאות אחרות.

הַלּוֹקֵחַ בְּגָדִים מִן הַגּוֹיִם - יֵרָאוּ כַתְּחִלָּה.

עוֹרוֹת הַיָּם מבעלי חיים ימיים, חוץ מכלב הים אֵינָן מִטַּמִּין בִּנְגָעִים.

חִבֵּר לָהֶן מִן הַגָּדֵל בָּאָרֶץ, אֲפִלּוּ חוּט, מְשִׁיחָה, דָּבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה- טָמֵא.


(ב) צֶמֶר גְּמַלִּים, צֶמֶר רְחֵלִים שֶׁטְּרָפָן זֶה בָזֶה,

השוו כלאים ט, א.

וראו תוספתא ה, א, שר' שמעון מטהר במחצה על מחצה, כי ספק נגעים להקל.

המשנה משלימה את צמצום הבדים המקבלים נגע.

אִם רֹב מִן הַגְּמַלִּים - אֵינוּ מִטַּמֵּא בִנְגָעִים; אִם רֹב מִן הָרְחֵלִים - מִטַּמֵּא בִנְגָעִים;
מַחְצָה לְמַחְצָה - מִטַּמֵּא בִנְגָעִים.
וְכֵן הַפִּשְׁתָּן וְהַקִּנְבֵס שֶׁטְּרָפָן זֶה בָזֶה.


(ג) הָעוֹרוֹת וְהַבְּגָדִים הַצְּבוּעִין שאינם לבנים - אֵינָן מִטַּמִּין בִּנְגָעִים.

הַבָּתִּים, בֵּין צְבוּעִין, בֵּין שֶׁאֵינָן צְבוּעִים - מִטַּמִּין בִּנְגָעִים, דִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.

רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָעוֹרוֹת כַּבָּתִּים.
רְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הַצְּבוּעִין בִּידֵי שָׁמַיִם העורות - מִטַּמִּין.


בניגוד לשערות, שבהן הולכים אחר השורש (ראו לעיל ד, ד.) – כאן הולכים לפי הנראה.

וראו תוספתא ה, ג, שחולקת.

(ד) בֶּגֶד שֶׁשִּׁתְיוֹ צָבוּעַ וְעַרְבוֹ לָבָן, עַרְבוֹ צָבוּעַ וְשִׁתְיוֹ לָבָן - הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַנִּרְאֶה.

חטיבה II: נגע הפושה בבגד[עריכה]

הַבְּגָדִין מִטַּמִּין בִּירַקְרַק שֶׁבִּירוֹקִין, וּבַאֲדַמְדַּם שֶׁבָּאֲדֻמִּים.

להגדרת הירוק והאדום ראו תוספתא א, ג,.

אם פשה, בין אם נשתנה צבעו מירוק לאדום או ההפך, בין אם לא השתנה – לדעת ת"ק טמא, וישרף. אם לא פשה – ראו משנה ה.

לדעת ר' יהודה אם היו שני צבעים אינו נשרף, ראו תוספתא ה, ד.

הָיָה יְרַקְרַק - וּפָסָה אֲדַמְדַּם; [אֲדַמְדַּם] - וּפָשָׂה יְרַקְרַק - טָמֵא.
נִשְׁתַּנָּה וּפָסָה, נִשְׁתַּנָּה וְלֹא פָסָה - כְּאִלּוּ לֹא נִשְׁתַּנָּה.
רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: יֵרָאֶה כַּתְּחִלָּה. אם השתנה


(ה) הָעוֹמֵד בָּרִאשׁוֹן - יְכַבֵּס וְיַסְגִּיר.

אם הנגע אינו פושה בסוף השבוע הראשון – יוסגר לשבוע שני. אם בסוף השבוע השני אינו פושה – טמא וישרף.

אם בראיה הראשונה הנגע כהה – לדעת חכמים אינו ירקרק או אדמדם, ולכן אינו מסגיר אותו; אך לדעת ר' ישמעאל מסגיר אותו. שניהם מסכימים שאם הנגע כהה בסוף שבוע ראשון – מכבס ומסגיר. בסוף שבוע שני – קורע ושורף.

הָעוֹמֵד בַּשֵּׁנִי - יִשָּׂרֵף.

הַפּוֹשֶׂה בָזֶה וּבָזֶה - יִשָּׂרֵף.

הַכֵּהָה כַּתְּחִלָּה, רְבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: יְכַבֵּס וְיַסְגִּיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוּ זָקוּק לוֹ.

הַכֵּהָה בָרִאשׁוֹן - יְכַבֵּס וְיַסְגִּיר.

הַכֵּהָה בַשֵּׁנִי – קוֹרְעוֹ, וְשׂוֹרֵף מַה שֶּׁקָּרַע, וְצָרִיךְ מַטְלֵית. טלאי במקום שקרע

רְבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: אֵינוּ צָרִיךְ מַטְלֵית.


(ו) חָזַר נֶגַע לַבֶּגֶד - מַצִּיל אֶת הַמַּטְלֵית.

המשנה לדעת ת"ק במשנה ה, המחייב מטלית.

אם הנגע חזר לבגד – הבגד טמא, אבל המטלית טהורה וניתנת להצלה. אבל אם המטלית ננגעה – היא והבגד טמאים ונשרפים.

אם המטלית מבגד מוסגר אחר, והנגע חזר לבגד שממנו נלקחה – הבגד והמטלית ישרפו. אם הנגע נראה במטלית – הבגד המקורי נשרף, והנוכחי מוסגר עם המטלית.

חָזַר לַמַּטְלִית - שׂוֹרֵף אֶת הַבֶּגֶד.

הַטּוֹלֶה מִן הַמֻּסְגָּר בַּטָּהוֹר; חָזַר נֶגַע לַבֶּגֶד המוסגר - שׂוֹרֵף אֶת הַמַּטְלֵית.

חָזַר לַמַּטְלִית - הַבֶּגֶד הָרִאשׁוֹן המוסגר יִשָּׂרֵף, וְהַמַּטְלֵית תְּשַׁמֵּשׁ אֶת הַבֶּגֶד הַשֵּׁנִי בְּסִימָנִין.


(ז) קֵיטָא שֶׁיֶּשׁ בָּהּ פְּסַפְסִין חלקו צבוע וחלקו לא צְבוּעִין וּלְבָנִים, וּפוֹסִין מִזֶּה לָזֶה.

לדין הקייטא המפוספסת ראו תוספתא ה, ט. ר' נחמיה מטהר אם החלקים הלבנים קטנים מ3X3.

גם כאן מסייע ר' יהודה לר' אליעזר, כמו לעיל ט, ג. הפעם הוא מפרש באוקימתא, ואינו נותן טעם: מדובר במקרה שהנגע בחלק הלבן נשאר שבועיים, ולכן הבגד טמא. בתוספתא ה, ה מטהרים אותו.

הפשיון באמת אינו משנה, שהרי הוא לחלק הצבוע. הוא מופיע כאן משום לשון נופל על לשון "פספס" - "פשה".

שיעור הפשיון בכל שהוא, כמו בנגעי אדם, ראו לעיל ד, א. אם התחילה צרעת חדשה, כגון לאחר שקרע חלק מהבגד ושרפו, או במקום חדש – שיעורו כגריס.

שָׁאֲלוּ אֶת רְבִּי אֱלִיעֶזֶר: וַהֲרֵי הוּא פְסֶפֶס יְחִידִי? מה הדין אם יש רק פספס אחד לבן, וכולו נגוע, ומכאן שלא יפשה?
אָמַר לָהֶם: לֹא שָׁמַעְתִּי.
אָמַר לוֹ רְבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתִירָה: אֲלַמֵּד בּוֹ?
אָמַר לוֹ: אִם לְקַיֵּם דִּבְרֵי חֲכָמִים - הִן!
אָמַר לוֹ: (שֶׁמֵּא)[שאם] יַעֲמֹד בּוֹ שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת - טָמֵא.
אָמַר לוֹ: חָכָם גָּדוֹל אַתָּה! שֶׁקִּיַּמְתָּ דִבְרֵי חֲכָמִים.

הַפִּסְָּיוֹן וְהַסָּמוּךְ - כָּל שֶׁהוּא;

הָרָחוֹק – כַּגָּרִיס, וְהַחוֹזֵר - כַּגָּרִיס.


חטיבה III: אריג וחוטים[עריכה]

(ח) הַשְּׁתִי וְהָעֵרֶב מִטַּמִּין בִּנְגָעִים מִיָּד. משיארגו

ר' יהודה מחמיר, ומאפשר צרעת גם בשתי שנשלק לפני שהכניס בו את הערב.

הפקעת של החוטים נטמאת, אם כמות ואורך החוטים מספיקים להכין אריג מינימלי, וראו לגבי הגודל 3X3 כלים כז א ואילך. לעניין הפסיקות ראו תוספתא ב"ב דכלים א, ג.

רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַשְּׁתִי - מִשֶּׁיִּשָּׁלֵק, וְהָעֵרֶב - מִיָּד, וְהָאוֹנִין שֶׁלַּפִּשְׁתָּן - מִשֶּׁיִּתְלַבֵּנוּ.

כַּמָּה תְהֵא בַּפַּקַּעַת וּתְהֵא מִטַּמָּא בִנְגָעִים?

כְּדֵי לֶאֱרֹג מִמֶּנָּה שָׁלוֹשׁ עַל שָׁלוֹשׁ שְׁתִי וָעֵרֶב,
אֲפִלּוּ כֻלָּהּ שְׁתִי, וַאֲפִלּוּ כֻלָּהּ עֵרֶב.

הָיְתָה פָסִיקוֹת אוסף חוטים קצרים משלושה טפחים - אֵינָה מִטַּמָּא בִנְגָעִים.

רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲפִלּוּ פְסִיקָה אַחַת נקרע החוט במקום אחד לפני שהספיק לאריג של 3X3 וּקְשׁוּרָה - אֵינָה מִטַּמָּא בִּנְגָעִים.


(ט) הַמַּעֲלֶה מִן הַפַּקַּעַת לַחֲבֶרְתָּהּ, מִן הַסָּלִיל לַחֲבֵרוֹ, מִן הַכָּבֵד הָעֶלְיוֹנָה לְכָבֵד הַתַּחְתּוֹנָה,

דין הדומה לדין הנצוק, ראו טהרות ח, ט.

חלוק העשוי משתי יריעות – אין אחת מטמאת את האחרת. אבל אם נארגו יחדיו והן עדיין על הנול - מטמאים, וראו תוספתא ה, י-יב.

נפש המסכת הוא חבל ההידוק של הערב, וכן אם נתנגע השתי לפני שנארג בו הערב – טמא, וראו גם כלים כא, א.

ר' שמעון מיקל בשתי שעדיין אינו רצוף ומוכן לאריגה.

וְכֵן שְׁנֵי דַפֵּי חָלוּק שֶׁנִּרְאָה נֶגַע בְּאֶחָד מֵהֶן - הֲרֵי הַשֵּׁנִי טָהוֹר.
בְּנֶפֶשׁ הַמַּסֶּכֶת, וּבַשֶּׁתִי הָעוֹמֵד - הֲרֵי אֵלּוּ מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים מִיָּד.

רְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שֶׁתִי, אִם הָיָה רָצוּף - מִטַּמֵּא.


(י) נִרְאָה בַשֶּׁתִי הָעוֹמֵד - הָאָרִיג טָהוֹר.

השתי שנטמא אינו מטמא את האריג שכבר גמור, וההפך.

הנימים הם החוטים היוצאים מהסדין, שנטמאים עימו, וראו כלים כט, א. אבל האמריות של החלוק אין נטמאות עימו, אפילו אם הן מחומר העלול להתנגע, כמו ארגמן, וראו כלים כז, יב.

נִרְאָה בְאָרִיג - הַשֶּׁתִי הָעוֹמֵד טָהוֹר.
נִרְאָה בַסָּדִין - שׂוֹרֵף אֶת הַנּוּמִין.
נִרְאָה בַנּוּמִין - הַסָּדִין טָהוֹר.

חָלוּק שֶׁנִּרְאָה בוֹ נֶגַע - מַצִּיל אֶת הָאָמְרְיוֹת שֶׁבּוֹ, אֲפִלּוּ הֵן אַרְגָּמָן.


חטיבה IV: בגדים שונים[עריכה]

(יא) כָּל הָרָאוּי לִטַּמֵּא טְמֵא מֵת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוּ רָאוּי לִטַּמֵּא מִדְרָס - מִטַּמֵּא בִנְגָעִים,

להבדלים בין טומאת מת לטומאת נגעים ראו תוספתא ה, יג.

לעניין הקלע ראו תוספתא ב"מ דכלים, יא, ד. לגבי הוילון ראו כלים כז, ט. לגבי שביס של סבכה ראו שם כח, י. לגבי מטפחות הספרים ראו שם כד, יד. לעניין הגנגילון ראו תוספתא ב"ב דכלים ה, ב. הסגוס הוא מעיל הממולא באריגים קרועים ("מוכין"). ר' אליעזר מטהר אותו אלא אם הנגע נראה גם במילוי שלו, וכן בשאר הכלים שחלקם אריג וחלקם לא, ראו תוספתא ה, יד.

חמת ותרמיל הם כלי קיבול, ואין צורך לחפש את הנגע בחלקם הפנימי, וראו שם כד, יט.

כְּגוֹן קֶלַע מפרש שֶׁלַּסְּפִינָה, וִילוֹן וְשָׁבִיס שֶׁלִּסְבָכָה,
וּמִטְפְּחוֹת סְפָרִים, וְגִנְגִּלּוֹן, חגורה קלועה. וּרְצוּעוֹת מַנְעָל וְסַנְדָּל שֶׁיֶּשׁ בָּהֶם רֹחַב כַּגָּרִיס,
הֲרֵי אֵלּוּ מִטַּמִּין בִּנְגָעִים.

סָגוֹס שֶׁנִּרְאָה בוֹ נֶגַע - רְבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: עַד שֶׁיֵּרָאֶה בָאָרִיג וּבַמֻּכִּין.

הַחֵמֶת וְהַתָּרְמֵל נִרְאִין כְּדַרְכָּן,

וּפוֹשֶׂה מִתּוֹכוֹ לְאַחֲרָיו, וּמֵאַחֲרָיו לְתוֹכוֹ.


(יב) בֶּגֶד הַמֻּסְגָּר שֶׁנִּתְעָרַב בַּאֲחֵרִין - כֻּלָּם טְהוֹרִין;

בגד מוסגר אינו אסור בהנאה, ולכן אם חתך אותו לחתיכות קטנות מותר להשתמש בהן, אבל המוחלט אסור, ויש לשרפו.

בגדים שהתערבו, ומוך – מחזיר למשנה ב: צמר שנטרף זה בזה. מסגרת לפרק.

קִצְּצוֹ וַעֲשָׂאוֹ מֻכִּין - טָהוֹר, וּמֻתָּר בַּהֲנָיָתוֹ.

וְהַמֻּחְלָט שֶׁנִּתְעָרַב בַּאֲחֵרִים - כֻּלָּם טְמֵאִים.

קִצְּצוֹ וַעֲשָׂאוֹ מֻכִּין - טָמֵא, וְאָסוּר בַּהֲנָיָתוֹ.