ביאור:משנה נגעים פרק ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת נגעים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

מסכת נגעים עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

הבהרת והמחיה[עריכה]

חטיבה I: שיעור הבהרת והמחיה[עריכה]

(א) גּוּפָהּ שֶׁלַּבַּהֶרֶת - כַּגָּרִיס הַקִּלְקִי מְרֻבָּע.

ראו לעיל ד, ה: החוט היוצא מהבהרת נמדד גם הוא בשערות.

במקום להגדיר את הבהרת בעזרת 6X6 שערות מגדירים אותה ע"י 3X3 עדשות, כי המחיה באמצע הבהרת היא בגודל עדשה, וראו שם משנה ו.

מְקוֹם הַגָּרִיס - תֵּשַׁע עֲדָשׁוֹת. מְקוֹם עֲדָשָׁה - אַרְבַּע שְׂעָרוֹת.
נִמְצְאוּ שְׁלֹשִׁים וָשֵׁשׁ שְׂעָרוֹת.


(ב) בַּהֶרֶת כַּגָּרִיס, בלי המחיה. וּבָהּ מִחְיָה כָעֲדָשָׁה,

רָבַת הַבַּהֶרֶת – טְמֵאָה, משום פשיון נִתְמַעֲטָה – טְהוֹרָה;
רָבַת הַמִּחְיָה ועדיין יש בבהרת כגריס - טְמֵאָה, נִתְמַעֲטָה - טְהוֹרָה.

חטיבה II: בהרת, מחיה ופשיון[עריכה]

(ג) בַּהֶרֶת כַּגָּרִיס, וּבָהּ מִחְיָה פְחוּתָה מִכָּעֲדָשָׁה,

האם התפשטות הבהרת פנימה, במקום המחיה – נקראת "פשיון"? – מחלוקת ר' מאיר וחכמים.

וראו תוספתא ב, ד, שלדעת חכמים אינו מסגיר בהרת כזו.

רְבַת הַבַּהֶרֶת - טְמֵאָה, נִתְמַעֲטָה - טְהוֹרָה;
רְבַת הַמִּחְיָה - טְמֵאָה, נִתְמַעֲטָה - רְבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא,
וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין, שֶׁאֵין הַנֶּגַע פּוֹסֶה לְתוֹכָהּ.


(ד) בַּהֶרֶת יְתֵרָה מִכַּגָּרִיס, וּבָהּ מִחְיָה יְתֵרָה מִכָּעֲדָשָׁה,

הטומאה אינה משום שהבהרת גדלה או נתמעטה, אלא משום שיש בה מחיה.

רָבוּ אוֹ שֶׁנִּתְמַעָטוּ - טְמֵאִין, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְמַעֲטוּ מִכַּשֵּׁעוּר.


(ה) בַּהֶרֶת כַּגָּרִיס, וּמִחְיָה כָּעֲדָשָׁה מַקַּפְתָּהּ, וְחוּץ לַמִּחְיָה - בַהֶרֶת,

הבהרת החיצונה מקיפה את הפנימית, וביניהן יש מחיה. המחיה היא בתוך הבהרת החיצונית, ולכן יש להחליט אותה לטומאה. ר' יוסי טוען שאינה נחשבת מחיה, כי יש בתוכה בהרת.

אם נמחקה המחיה מבפנים – לדעת רבן גמליאל הדבר נחשב פשיון של הבהרת באמצע. ר' עקיבא ממשיך בדעת חכמים ממשנה ג, וטוען שאין מחשבים את הבהרת במחיה כפשיון, וראו דבריו בתוספתא ב, ד, "שאין הנגע פושה לתוך הנגע".

והשוו ללשון התוספתא ד, ג, "נתק בתוך נתק - מסגיר את הפנימי ופוטר את החיצון".

הַפְּנִימִית - לְהַסְגִּיר, וְהַחִיצוֹנָה - לְהַחֲלִיט.
אָמַר רְבִּי יוֹסֵה: אֵין מִחְיָה סִימַן טֻמְאָה לַחִיצוֹנָה.

מִחְיָה שֶׁהַבַּהֶרֶת לְתוֹכָהּ, נִתְמַעֲטָה וְהָלְכָה לָהּ,

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אִם מִבִּפְנִים הִיא כָלַת - סִימַן פִּסָּיוֹן לַפְּנִימִית, וְהַחִיצוֹנָה טְהוֹרָה;
אִם מִבַּחוּץ - הַחִיצוֹנָה טְהוֹרָה.
רְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, טְהוֹרָה.


(ו) אָמַר רְבִּי שִׁמְעוֹן: אֵמָתַי? - בִּזְמַן שֶׁהִיא כָּעֲדָשָׁה מוּבַאת. אם המחיה בדיוק כעדשה.

ר' שמעון טוען שגם ר' עקיבא מודה לחכמים אם המחיה היתה יותר מכעדשה, והבהרת הפנימית גדלה בה, אפילו כלשהו. אבל אם החיצונה התפשטה פנימה – אין זה פשיון, וראו תוספתא שם.

הָיְתָה יְתֵרָה מִכָּעֲדָשָׁה - הַמּוֹתָר סִימַן פִּסָּיוֹן לַפְּנִימִית, וְהַחִיצוֹנָה טְמֵאָה.
הָיָה בוֹ בֹהַק פָּחוּת מִכָּעֲדָשָׁה - סִימַן פִּסָּיוֹן לַפְּנִימִית, וְאֵין סִימַן הַפִּסָּיוֹן לַחִיצוֹנָה.


חטיבה III: "אין בהם משום מחיה" ו"אין בהם משום בהרת"[עריכה]

(ז) עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע רָאשֵׁי אֵבָרִים בָּאָדָם אֵינָן מִטַּמִּין מִשֵּׁם מִחְיָה:

אם המחיה היא בקצה האצבע וכו', וסביבה בהרת – אין המחיה מטמאת את הבהרת, כי אינה נראית במבט אחד, וראו ספרא נגעים פרק ב. בתוספתא ב, ה מוסיף ר' אליעזר מקומות נוספים.

רָאשֵׁי אֶצְבָּעוֹת יָדַיִם וְרַגְלַיִם, רָאשֵׁי אָזְנַיִם, רֹאשׁ הַחֹטֶם, רֹאשׁ הַגְּוִיָּה, קצה איבר המין של הגבר רָאשֵׁי הַדַּדִּים בָּאִשָּׁה.
רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף שֶׁלָּאִישׁ. גם הפטמות של הגבר
רְבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף הַיַּבְּלוֹת וְהַדַּלְדּוּלִין - אֵינָן מִטַּמִּין מִשֵּׁם מִחְיָה.


(ח) אֵלּוּ מְקוֹמוֹת בָּאָדָם שֶׁאֵינָן מִטַּמִּין בַּבַּהֶרֶת:

בהרת ב"בית הסתרים", כלומר במקום שבדרך כלל אינו חשוף – אינה נחשבת בהרת, וראו לעיל ב, ד, וכן ספרא נגעים פרק ד.

וראו תוספתא ב, ו, לעניין קמטי הצואר שנפשטו, שמטמאים בבהרת; וראו שם הלכה ה לעניין בהרת הסמוכה לאחד האיברים הללו, שגם היא טהורה כי אינה יכולה להתפשט.

הציפורן אינה עור. הראש והזקן מכוסים בשערות. לגבי השחין וכו' ראו ויקרא יג יח, "ונרפא".

ראש וזקן של ילד או תינוק הם כעור הבשר, אבל של מבוגר, גם אם קרח – אינם מצטרפים לעור הבשר אלא נדונים לחוד.

תּוֹךְ הָעַיִן, תּוֹךְ הָאֹזֶן, תּוֹךְ הַחֹטֶם, תּוֹךְ הַפֶּה, תּוֹךְ הַקְּמָטִין שֶׁבַּצַּוָּאר,
תּוֹךְ הַדַּד, וּבֵית הַשֶּׁחִי, כַּף הָרֶגֶל, וְהַצִּפֹּרֶן, הָרֹאשׁ, וְהַזָּקָן.
הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וְהַקֶּדַח הַמּוֹרְדִין, שעדיין לא נרפאו
אֵינָן מִטַּמִּין בִּנְגָעִים, וְאֵינָן מִצְטָרְפִין בִּנְגָעִים, וְאֵין הַנֶּגַע פּוֹסֶה לְתוֹכָן,
וְאֵינָן מִטַּמִּין מִשֵּׁם מִחְיָה, וְאֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַהוֹפֵךְ כֻּלּוֹ לָבָן.

חָזַר הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן וְנִקְרָחוּ, הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וְהַקֶּדַח וְנֶעֱשׁוּ צָרְבָה,

הֲרֵי אֵלּוּ מִטַּמִּין בִּנְגָעִים,
וְאֵינָן מִצְטָרְפִין עִם הַנְּגָעִים, וְאֵין הַנֶּגַע פּוֹסֶה לְתוֹכָן, וְאֵינָן מִטַּמִּין מִשֵּׁם מִחְיָה,
אֲבָל מְעַכְּבִין אֶת הַהוֹפֵךְ כֻּלּוֹ לָבָן.

הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן שֶׁלֹּא הֶעֱלוּ שֵׂעָר, הַדַּלְדּוּלִין שֶׁבָּרֹאשׁ וְשֶׁבַּזָּקָן,

נִדּוֹנִין כְּעוֹר הַבָּשָׂר.