משנה נגעים יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


נגעים פרק יג: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר טהרות · מסכת נגעים · פרק שלושה עשר ("עשרה בתים") · >>

פרקי מסכת נגעים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·משנה יא ·משנה יב ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

עשרה בתים הן:

הכהה בראשון, וההולך לו, קולפו והוא טהור.

הכהה בשני, וההולך לו, קולפו והוא טעון צפרים.

הפושה בראשון, חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע.

חזר, ינתץ, לא חזר, טעון צפרים.

עמד בראשון ופשה בשני, חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע.

חזר, ינתץ. לא חזר, טעון צפרים.

עמד בזה ובזה, חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע.

חזר ינתץ. לא חזר, טעון צפרים.

אם עד שלא טהרו בצפרים נראה בו נגע, הרי זה ינתץ.

ואם משטהרו בצפרים נראה בו נגע, יראה בתחלה.

משנה ב[עריכה]

האבן שבזוית, בזמן שהוא חולץ, חולץ את כולו.

ובזמן שהוא נותץ, נותץ את שלו ומניח את של חבירו.

נמצא חומר בחליצה מבנתיצה.

רבי אליעזר אומר, בית הבנוי ראש ופתין, נראה בראש, נוטל את כולו.

נראה בפתין, נוטל את שלו ומניח את של חברו.

משנה ג[עריכה]

בית שנראה בו נגע, היתה עליה על גביו, נותן את הקורות לעליה.

נראה בעליה, נותן את הקורות לבית.

לא היתה עליה על גביו, אבניו ועציו ועפרו נתצין עמו.

ומציל על המלבנים ועל שריגי החלונות.

רבי יהודה אומר, מלבן הבנוי על גביו, נתץ עמו.

אבניו, ועציו, ועפרו, מטמאין בכזית, רבי אלעזר חסמא אומר, במה שהן.

משנה ד[עריכה]

בית המוסגר, מטמא מתוכו.

והמוחלט, מתוכו ומאחוריו.

זה וזה מטמאין בביאה.

משנה ה[עריכה]

הבונה מן המוסגר בטהור, וחזר נגע לבית, חולץ את האבנים.

חזר על האבנים, הבית הראשון ינתץ, והאבנים ישמשו את הבית השני בסימנין.

משנה ו[עריכה]

בית שהוא מיסך על גבי בית המנוגע, וכן אילן שהוא מיסך על גבי בית המנוגע, הנכנס לחיצון, טהור, דברי רבי אלעזר בן עזריה.

אמר רבי אלעזר, מה אם אבן אחת ממנו מטמא בביאה, הוא עצמו לא יטמא בביאה.

משנה ז[עריכה]

הטמא עומד תחת האילן והטהור עובר, טמא.

הטהור עומד תחת האילן והטמא עובר, טהור.

אם עמד, טמא.

וכן באבן המנוגעת, טהור.

ואם הניחה, הרי זה טמא.

משנה ח[עריכה]

טהור שהכניס ראשו ורובו לבית טמא, נטמא.

וטמא שהכניס ראשו ורובו לבית טהור, טמאהו.

טלית טהורה שהכניס ממנה שלש על שלש לבית טמא, נטמאה.

וטמאה שהכניס ממנה אפילו כזית לבית טהור, טמאתו.

משנה ט[עריכה]

מי שנכנס לבית המנוגע וכליו על כתפו וסנדליו וטבעותיו בידיו, הוא והן טמאין מיד.

היה לבוש בכליו וסנדליו ברגליו וטבעותיו בידיו, הוא טמא מיד, והן טהורין עד שישהה כדי אכילת פרס, פת חטין ולא פת שעורים, מיסב ואוכלן בלפתן.

משנה י[עריכה]

היה עומד בפנים ופשט ידו לחוץ וטבעותיו בידיו, אם שהה כדי אכילת פרס, טמאות.

היה עומד בחוץ ופשט ידו לפנים וטבעותיו בידיו, רבי יהודה מטמא מיד.

וחכמים אומרים, עד שישהה כדי אכילת פרס.

אמרו לו לרבי יהודה, מה אם בזמן שכל גופו טמא, לא טמא את מה שעליו עד שישהה כדי אכילת פרס.

בזמן שאין כל גופו טמא, [ אינו דין ] שלא יטמא את מה שעליו עד שישהה כדי אכילת פרס.

משנה יא[עריכה]

מצורע שנכנס לבית, כל הכלים שיש שם טמאין, אפילו עד הקורות.

רבי שמעון אומר, עד ארבע אמות.

כלים, מיד טמאין.

רבי יהודה אומר, אם שהה כדי הדלקת הנר.

משנה יב[עריכה]

נכנס לבית הכנסת, עושים לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים על רוחב ארבע אמות.

נכנס ראשון, ויוצא אחרון.

כל המציל צמיד פתיל באהל המת, מציל צמיד פתיל בבית המנוגע.

וכל המציל מכוסה באהל המת, מציל מכוסה בבית המנוגע, דברי רבי מאיר.

רבי יוסי אומר, כל המציל צמיד פתיל באהל המת, מציל מכוסה בבית המנוגע.

כל המציל מכוסה באהל המת, אפילו מגולה בבית המנוגע, טהור.

משנה מנוקדת[עריכה]

משנה א[עריכה]

עֲשָׂרָה בָתִּים הֵן, הַכֵּהֶה בָרִאשׁוֹן, וְהַהוֹלֵךְ לוֹ, קוֹלְפוֹ וְהוּא טָהוֹר. הַכֵּהֶה בַשֵּׁנִי, וְהַהוֹלֵךְ לוֹ, קוֹלְפוֹ וְהוּא טָעוּן צִפֳּרִים. הַפּוֹשֶׂה בָרִאשׁוֹן, חוֹלֵץ וְקוֹצֶה וְטָח וְנוֹתֵן לוֹ שָׁבוּעַ. חָזַר, יִנָּתֵץ. לֹא חָזַר, טָעוּן צִפֳּרִים. עָמַד בָּרִאשׁוֹן וּפָשָׂה בַשֵּׁנִי, חוֹלֵץ וְקוֹצֶה וְטָח וְנוֹתֵן לוֹ שָׁבוּעַ. חָזַר, יִנָּתֵץ. לֹא חָזַר, טָעוּן צִפֳּרִים. עָמַד בָּזֶה וּבָזֶה, חוֹלֵץ וְקוֹצֶה וְטָח וְנוֹתֵן לוֹ שָׁבוּעַ. חָזַר, יִנָּתֵץ. לֹא חָזַר, טָעוּן צִפֳּרִים. אִם עַד שֶׁלֹּא טִהֲרוֹ בַצִּפֳּרִים נִרְאָה בוֹ נֶגַע, הֲרֵי זֶה יִנָּתֵץ. וְאִם מִשֶּׁטִּהֲרוֹ בַצִּפֳּרִים נִרְאָה בוֹ נֶגַע, יֵרָאֶה בַּתְּחִלָּה.

משנה ב[עריכה]

הָאֶבֶן שֶׁבַּזָּוִית, בִּזְמַן שֶׁהוּא חוֹלֵץ, חוֹלֵץ אֶת כֻּלּוֹ. וּבִזְמַן שֶׁהוּא נוֹתֵץ, נוֹתֵץ אֶת שֶׁלּוֹ וּמַנִּיחַ אֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ. נִמְצָא חֹמֶר בַּחֲלִיצָה מִבַּנְּתִיצָה. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, בַּיִת הַבָּנוּי רֹאשׁ וּפִתִּין, נִרְאָה בָרֹאשׁ, נוֹטֵל אֶת כֻּלּוֹ. נִרְאָה בַפִּתִּין, נוֹטֵל אֶת שֶׁלּוֹ וּמַנִּיחַ אֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ.

משנה ג[עריכה]

בַּיִת שֶׁנִּרְאָה בוֹ נֶגַע, הָיְתָה עֲלִיָּה עַל גַּבָּיו, נוֹתֵן אֶת הַקּוֹרוֹת לָעֲלִיָּה. נִרְאָה בָעֲלִיָּה, נוֹתֵן אֶת הַקּוֹרוֹת לַבָּיִת. לֹא הָיְתָה עֲלִיָּה עַל גַּבָּיו, אֲבָנָיו וְעֵצָיו וַעֲפָרוֹ נִתָּצִין עִמּוֹ. וּמַצִּיל עַל הַמַּלְבְּנִים, וְעַל שְׂרִיגֵי הַחַלּוֹנוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מַלְבֵּן הַבָּנוּי עַל גַּבָּיו, נִתָּץ עִמּוֹ. אֲבָנָיו וְעֵצָיו וַעֲפָרוֹ מְטַמְּאִין בְּכַזַּיִת, רַבִּי אֶלְעָזָר חִסְמָא אוֹמֵר, בְּמַה שֶּׁהֵן.

משנה ד[עריכה]

בַּיִת הַמֻּסְגָּר, מְטַמֵּא מִתּוֹכוֹ. וְהַמֻּחְלָט, מִתּוֹכוֹ וּמֵאֲחוֹרָיו. זֶה וָזֶה מְטַמְּאִין בְּבִיאָה.

משנה ה[עריכה]

הַבּוֹנֶה מִן הַמֻּסְגָּר בְּטָהוֹר, וְחָזַר נֶגַע לַבַּיִת, חוֹלֵץ אֶת הָאֲבָנִים. חָזַר עַל הָאֲבָנִים, הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן יִנָּתֵץ, וְהָאֲבָנִים יְשַׁמְּשׁוּ אֶת הַבַּיִת הַשֵּׁנִי בְּסִימָנִין.

משנה ו[עריכה]

בַּיִת שֶׁהוּא מֵסֵךְ עַל גַּבֵּי בַיִת הַמְנֻגָּע, וְכֵן אִילָן שֶׁהוּא מֵסֵךְ עַל גַּבֵּי בַיִת הַמְנֻגָּע, הַנִּכְנָס לַחִיצוֹן, טָהוֹר, דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מָה אִם אֶבֶן אַחַת מִמֶּנּוּ מְטַמָּא בְּבִיאָה, הוּא עַצְמוֹ לֹא יְטַמֵּא בְּבִיאָה.

משנה ז[עריכה]

הַטָּמֵא עוֹמֵד תַּחַת הָאִילָן וְהַטָּהוֹר עוֹבֵר, טָמֵא. הַטָּהוֹר עוֹמֵד תַּחַת הָאִילָן וְהַטָּמֵא עוֹבֵר, טָהוֹר. אִם עָמַד, טָמֵא. וְכֵן בְּאֶבֶן הַמְנֻגַּעַת, טָהוֹר. וְאִם הִנִּיחָהּ, הֲרֵי זֶה טָמֵא

משנה ח[עריכה]

טָהוֹר שֶׁהִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ לְבַיִת טָמֵא, נִטְמָא. וְטָמֵא שֶׁהִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ לְבַיִת טָהוֹר, טִמְּאָהוּ. טַלִּית טְהוֹרָה שֶׁהִכְנִיס מִמֶּנָּה שָׁלשׁ עַל שָׁלשׁ לְבַיִת טָמֵא, נִטְמְאָה. וּטְמֵאָה שֶׁהִכְנִיס מִמֶּנָּה אֲפִלּוּ כַזַּיִת לְבַיִת טָהוֹר, טִמְּאַתּוּ.

משנה ט[עריכה]

מִי שֶׁנִּכְנַס לְבַיִת הַמְנֻגָּע וְכֵלָיו עַל כְּתֵפוֹ וְסַנְדָּלָיו וְטַבְּעוֹתָיו בְּיָדָיו, הוּא וָהֵן טְמֵאִין מִיָּד. הָיָה לָבוּשׁ בְּכֵלָיו וְסַנְדָּלָיו בְּרַגְלָיו וְטַבְּעוֹתָיו בְּיָדָיו, הוּא טָמֵא מִיָּד, וְהֵן טְהוֹרִין עַד שֶׁיִּשְׁהֶה כְדֵי אֲכִילַת פְּרָס. פַּת חִטִּין וְלֹא פַת שְׂעֹרִים, מֵסֵב וְאוֹכְלָן בְּלִפְתָּן.

משנה י[עריכה]

הָיָה עוֹמֵד בִּפְנִים וּפָשַׁט יָדוֹ לַחוּץ וְטַבְּעוֹתָיו בְּיָדָיו, אִם שָׁהָה כְדֵי אֲכִילַת פְּרָס, טְמֵאוֹת. הָיָה עוֹמֵד בַּחוּץ וּפָשַׁט יָדוֹ לִפְנִים וְטַבְּעוֹתָיו בְּיָדָיו, רַבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא מִיָּד. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁיִּשְׁהֶה כְדֵי אֲכִילַת פְּרָס. אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי יְהוּדָה, מָה אִם בִּזְמַן שֶׁכָּל גּוּפוֹ טָמֵא, לֹא טִמֵּא אֶת מַה שֶּׁעָלָיו עַד שֶׁיִּשְׁהֶה כְדֵי אֲכִילַת פְּרָס, בִּזְמַן שֶׁאֵין כָּל גּוּפוֹ טָמֵא, אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא יְטַמֵּא אֶת מַה שֶּׁעָלָיו עַד שֶׁיִּשְׁהֶה כְדֵי אֲכִילַת פְּרָס.

משנה יא[עריכה]

מְצֹרָע שֶׁנִּכְנַס לְבַיִת, כָּל הַכֵּלִים שֶׁיֶּשׁ שָׁם טְמֵאִין, אֲפִלּוּ עַד הַקּוֹרוֹת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, עַד אַרְבַּע אַמּוֹת. כֵּלִים, מִיָּד טְמֵאִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם שָׁהָה כְדֵי הַדְלָקַת הַנֵּר.

משנה יב[עריכה]

נִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת, עוֹשִׂים לוֹ מְחִצָּה גְבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים עַל רֹחַב אַרְבַּע אַמּוֹת. נִכְנָס רִאשׁוֹן, וְיוֹצֵא אַחֲרוֹן. כֹּל הַמַּצִּיל צָמִיד פָּתִיל בְּאֹהֶל הַמֵּת, מַצִּיל צָמִיד פָּתִיל בְּבַיִת הַמְנֻגָּע. וְכֹל הַמַּצִּיל מְכֻסֶּה בְאֹהֶל הַמֵּת, מַצִּיל מְכֻסֶּה בְּבַיִת הַמְנֻגָּע, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כֹּל הַמַּצִּיל צָמִיד פָּתִיל בְּאֹהֶל הַמֵּת, מַצִּיל מְכֻסֶּה בְּבַיִת הַמְנֻגָּע. כֹּל הַמַּצִּיל מְכֻסֶּה בְאֹהֶל הַמֵּת, אֲפִלּוּ מְגֻלֶּה בְּבַיִת הַמְנֻגָּע, טָהוֹר.

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) עשרה בתים הן הכהה בראשון וההולך לו קולפו והוא טהור הכהה בשני וההולך לו קולפו והוא טעון ציפורים הפוסה בראשון חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע חזר ניתץ לא חזר טעון ציפורים עמד בראשון ופסה בשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע חזר ניתץ לא חזר טעון ציפורים עמד בזה ובזה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע חזר ניתץ לא חזר טעון ציפורים אם עד שלא טיהרו בציפורים נראה בו נגע הרי זה יינתץ ואם משטיהרו בציפורים נראה בו נגע ייראה כתחילה.

(ב) האבן שבזווית בזמן שהוא חולץ חולץ את כלה בזמן שהוא נותץ נותץ את שלו ומניח את של חברו נמצא חומר בחליצה מבנתיצה רבי אלעזר אומר בית הבנוי ראש ופתין נראה בראש נוטל את כלו נראה בפתין נוטל את שלו ומניח את של חברו.

(ג) בית שנראה בו נגע והייתה עליה על גביו נותן את הקורות לעליה נראה בעליה נותן את הקורות לבית לא הייתה עליה על גביו אבניו ועציו ועפרו נתצין עימו ומציל על המלבנים ועל שריגי החלונות רבי יהודה אומר מלבן הבנוי על גביו ניתץ עימו אבניו ועציו ועפרו מטמאין כזית רבי אלעזר חסמא אומר במה שהן.

(ד) בית המוסגר מטמא מתוכו והמוחלט מתוכו ומאחוריו זה וזה מטמאין בביאה.

(ה) הבונה מן המוסגר בטהור וחזר נגע לבית חולץ את האבנים חזר על האבנים הבית הראשון יינתץ והאבנים ישמשו את הבית השני בסימנין.

(ו) בית שהוא מסך על גבי בית מנוגע וכן אילן שהוא מסך על גבי בית מנוגע הנכנס לחיצון טהור דברי רבי אלעזר בן עזריה אמר רבי אלעזר מה אם אבן אחת הימנו מטמא בביאה הוא עצמו לא יטמא בביאה.

(ז) הטמא עומד תחת האילן והטהור עובר טמא הטהור עומד תחת האילן והטמא עובר טהור אם עמד טמא וכן באבן המנוגעת טהור אם הניחה הרי זה טמא.

(ח) טהור שהכניס ראשו ורובו לבית טמא נטמא וטמא שהכניס ראשו ורובו לבית טהור טימאהו טלית טהורה שהכניס ממנה שלש על שלש לבית טמא נטמאת וטמאה שהכניס ממנה אפילו כזית לבית טהור טימאתו.

(ט) מי שנכנס לבית מנוגע כליו על כתפו וסנדליו וטבעותיו בידו הוא והן טמאין מיד היה לבוש בכליו וסנדליו ברגליו וטבעותיו בידו הוא טמא מיד והן טהורין עד שישהה כדי אכילת פרס פת חיטין ולא פת שעורין מסב ואוכלה בלפתן.

(י) היה עומד בפנים ופשט ידו לחוץ וטבעותיו בידו אם שהה כדי אכילת פרס טמאות היה עומד בחוץ ופשט ידו לפנים וטבעותיו בידו רבי יהודה מטמא מיד וחכמים אומרין עד שישהה כדי אכילת פרס אמרו לו לרבי יהודה מה אם בזמן שכל גופו טמא לא יטמא את שעליו עד שישהה כדי אכילת פרס אף בזמן שאין כל גופו טמא לא יטמא את שעליו עד שישהה כדי אכילת פרס.

(יא) מצורע שנכנס לבית כל הכלים ששם טמאין אפילו עד הקורות רבי שמעון אומר עד ארבע אמות כלים מיד טמאין רבי יהודה אומר אם שהה כדי הדלקת הנר.

(יב) נכנס לבית הכנסת עושין לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים על רוחב ארבע אמות נכנס ראשון ויוצא אחרון כל המציל צמיד פתיל באוהל המת מציל צמיד פתיל בבית המנוגע כל המציל מכוסה באוהל המת מציל מכוסה בבית המנוגע דברי רבי מאיר רבי יוסי אומר כל המציל צמיד פתיל באוהל המת מציל מכוסה בבית המנוגע כל המציל מכוסה באוהל המת אפילו מגולה בבית המנוגע טהור.

פירושים[עריכה]