משנה נגעים יג ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נגעים · פרק יג · משנה ד | >>
בית המוסגר, מטמא מתוכו.
והמוחלט, מתוכו ומאחוריו.
זה וזה מטמאין בביאה.
משנה מנוקדת
בַּיִת הַמֻּסְגָּר, מְטַמֵּא מִתּוֹכוֹ. וְהַמֻּחְלָט, מִתּוֹכוֹ וּמֵאֲחוֹרָיו. זֶה וָזֶה מְטַמְּאִין בְּבִיאָה.
נוסח הרמב"ם
בית המוסגר - מטמא מתוכו.
- והמוחלט - מתוכו, ומאחוריו.
- זה וזה - מטמאין בביאה.
פירוש הרמב"ם
אמר השם יתברך בבית המוסגר "והבא אל הבית, כל ימי הסגיר אותו, יטמא עד הערב"(ויקרא יד, מו), הנה לא יטמא זולתי מתוכו.
ואמר במוחלט "צרעת ממארת היא בבית, טמא הוא"(ויקרא יד, מד), אמרו "טמא הוא, הוסיף לו טומאה שיטמא בין מתוכו בין מאחוריו", ומי שיגע בו מאחוריו יטמא.
וכבר ידעת שעניין מטמאין בביאה, שיטמא כל מה שיכנס בה, לפי מה שיתבאר:
פירוש רבינו שמשון
בפרק מצות חליצה (דף קג:) מייתי לה ודייק דלא כבית דמי ודחי דאמר קרא ונתץ את הבית אפילו בשעת נתיצה קרוי בית:
מטמא מתוכו. אבל לא מאחוריו שאר הבית חוץ מאבנים המנוגעות עצמן דקתני בתוספתא (פ"ז) אבנים שיש בהן נגע מטמאין מאחוריהן:
והמוחלט מטמא ומתוכו ומאחוריו. כדתניא בת"כ טמא מה ת"ל לפי שמצינו בבית המוסגר שאינו מטמא אלא מתוכו יכול אף המוחלט כן ת"ל בבית טמא הוא הוסיף לו טומאה שיטמא בין מתוכו בין מאחוריו וזה וזה מטמאין בביאה כדכתיב (ויקרא יד) והבא אל הבית כל ימי הסגיר אותו יטמא:
תניא בתוספתא [רפ"ז] הבא כולו נגע יסגיר עמד בו שבוע אחד נותן לו שבוע שני עמד בו ב' שבועות או שכנס ופשה ובסוף שבוע הרי זה חולץ את כולו נגע ובסוף שבוע פרח בכולו הרי זה חולץ את כולו ואין מחייבין אותו לבנות אחר תחתיו ולא עוד אלא אפילו נראה בו נגע ברוח אחר הרי זה חולץ אותה הרוח ואין מחייבין אותו לבנות אחרת תחתיה ואם בנאה ואח"כ נראה בו נגע יראה כתחילה. פי' הבא כולו נגע כמו כולו לבן דגבי אדם ובגדים. או שכנס בסוף שבוע ראשון ופשה בסוף שבוע שני מה שכנס הרי זה חולץ את כולו [א] דחשבינן ליה פסיון והפושה טעון חליצה וכיון דהאי בית כולו נגוע חולץ את כולו:
נגע כלומר נראה נגע במקצתו ובסוף שבוע פרחה בכולו:
ואין מחייבין אותו לבנות אחר תחתיו כמו שמחייבין באבנים המנוגעות דכתיב (שם) והביאו אבנים אחרות:
ולא עוד כלומר לא מבעיא בכל הבית מנוגע דאין מחייבין אלא אפי' רוח אחת כולה מנוגעת חולץ אותה הרוח ואין מחייבין אותו לבנות רוח אחרת תחתיה ואם בנאה ונראה בו נגע יראה כתחילה דאין בית טעון נתיצה על הנגע החוזר אלא היכא דמיחייב לבנות אחר במקומו אבל הכא דלא מיחייב ה"ל כבית חדש ונגע אחר:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
בית המוסגר מטמא מתוכו - כדכתיב והבא אל הבית ח כל ימי הסגיר אותו יטמא עד הערב. והאבנים המנוגעים עצמן, אפילו במוסגר, מטמאין מאחוריהן:
והמוחלט מתוכו ומאחוריו - הנוגע בבית מאחוריו, טמא, דכתיב במוחלט, צרעת ממארת בבית טמא הוא, מה תלמוד לומר טמא הוא, הוסיף לו שיהא טמא בין מתוכו בין מאחוריו:
זה וזה מטמאין בביאה - לטמא כל הנכנס בתוכו:
פירוש תוספות יום טוב
מטמא מתוכו. פי' הר"ב כדכתיב והבא אל הבית כל ימי הסגיר אותו וגו' וכ"כ הרמב"ם. נראה מדבריהם דלא מטמא מתוכו. אלא כשיבא כולו לתוכו כדמשמע קרא אבל לא שאם יגע מתוכו בלא ביאה דמגרע גרע מאחוריו דמוחלט ואע"ג דלתוס' פי"ב דיבמות דף ק"ג מספקא להו. להרמב"ם והר"ב מפשט פשיטא להו ומדברי התו' דהתם נראה שכך דעת רש"י ג"כ דדוקא עד שיבא לתוכו ולא כשיגע בלא ביאה אבל בפי' רש"י שבידינו בהפך שכתב מטמא מתוכו במגע ואע"ג דלא נכנס גופו לתוכו דלהוי טמא משום בא אל הבית אם נגע בכותל מטמא ע"כ. ולדידיה אתי שפיר טפי סיפא דקתני זה וזה מטמאין בביאה כדלקמן. ומ"ש הר"ב האבנים המנוגעים עצמן כו'. כן כתב הר"ש בשם התוספתא:
זה וזה מטמאין בביאה. לשוץ הר"ב לטמא כל הנכנס בתוכו מסיים הרמב"ם לפי מה שיתבאר ובחבורו פט"ז כיצד בית שהיה מיסך וכו' ודוחק דמפסיק במשנת הבונה מן המוסגר וכו'. אבל לפרש"י דמתוכו דרישא בנגיעה היא ולא בביאה. הך סיפא דזה וזה מטמאין בביאה. מפרש כפשטה. וז"ל אם נכנס דרך ביאה. כיון שנכנס רובו לתוכו טמא משום והבא אל הבית וכן פי' הר"ש מטמאין בביאה. כדכתיב והבא אל הבית [וזה שכתב רש"י רובו לא דק. דראשו ורובו תנן מ"ח]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ח) (על הברטנורא) הר"מ. נראה לפרש ; דלא מיטמא בנגיעה מתוכו אלא כשבא כולו לתוכו, כדמשמע קרא. אבל דעת רש"י לפי הגירסא שלפנינו, דטמא בנגיעה לחודא, ואתי שפיר טפי סיפא זה וזה מטמאין בביאה. והר"מ כתב, זה וזה כו', כיצד בית שהיה מיסך כו'. ודוחק דמפסיק במשנת הבונה כו':
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
בית המוסגר כו'. והוקשה לי מאי זה וזה מטמאין בביאה דמשמע לי דהיינו רישא דקתני מטמא מתוכו לפי הפי' שהעתיק רעז"ל מהרמב"ם ז"ל. ומצאתי שם ביד שכתב אחד המוסגר והמוחלט מטמא בביאה כיצד בית שהי' מיסך ע"ג בית מנוגע בין מוחלט בין מוסגר או אילן שהוא מיסך עליו העומד תחת האילן או הנכנס לבית החיצון טמא שהרי הוא הבית הטמא תחת אהל אחד וכן אבן המנונעת הנכנסת לאהל והונחה שם נטמא כל אשר באהל ע"כ. ובזה ניחא אע"ג דהכא במשנה הפסיק בבבא דהבונה מן המוסגר בין האי בבא דזה וזה מטמאין בביאה לבבא דבית שהוא מיסך וכו':
תפארת ישראל
יכין
בית המוסגר מטמא מתוכו: בהושיט ידו לתוך הבית ונגע בכותליו בפנים אף שלא במקום הנגע. נטמא. וכ"ש בנכנס כולו לתוכו אפילו דרך אחוריו או ראשו ורובו כדרכו. ואפילו לא נגע בכותלי' טמא. אבל בנגע באחורי הבית אפילו באחורי האבנים המנוגעים בעצמן לא נטמא במגען כל זמן שמחוברין [ועיין רש"י יבמות ק"ג ב']. ולרמב"ם [פט"ז מטו"צ] מתוכו דקאמר הכא היינו בנכנס כולו לתוכו. ואפילו דרך אחוריו. אבל הנוגע בהאבן שבו הנגע בכל צד מצדדין ואפילו מאחוריו טמא. אבל שאר הכותל אפילו נגע בה בפנים טהור. ותוס' [ביבמות הנ"ל] מסתפקין אם מתוכו דקאמר הכא. היינו בנכנס כולו לתוכו כהרמב"ם. אבל במגע. אפילו האבן שבו הנגע. אפילו בנגע בו בפנים ובמקום הנגע אמ"ט. או דילמא מתוכו דקאמר היינו בנגע במקום הנגע שהוא מטמא במוסגר רק מבפנים ודו"ק:
בין לרש"י ובין להרמב"ם הנ"ל הנוגע בו בכ"מ בין מתוכו ובין מאחוריו טמא:
זה וזה מטמאין בביאה: כשבא לתוך הבית דרך ביאה. אז תיכף כשנכנס לשם ראשו ורובו אף שלא נגע בכותליו טמא וכן כשהכניס עץ או אבן או עפר המנוגעים לתוך הבית הטהור בין שהן מאותן שחלץ מהמוסגר או שהן מבית מוחלט ואפילו רק עברו בבית בלי שהוי נטמא כל אשר בבית באותה שעה [כמשנה ח']. דדוקא שתחת אלו שהאהיל מדהוא אהל בלי כותלי' צריך שהוי אבל בית המנוגע מדיש בו קרוי וכותלי' תיכף בשנכנס לתוכו [תוס' יבמות ק"ג א']. ול"מ מבבא זו משמע דרישא לא מיירי בכניסה והיינו דלא כרמב"ם. אלא רק במגע מיירי והיינו דבנגע בפנים בכל מקום טמא. והיינו דלא כרמב"ם ודלא כתוס' הנ"ל בב' הפירושים]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת