לדלג לתוכן

משנה נגעים יג רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

(א) עשרה בתים הן -

הכהה בראשון, וההולך לו -
קולפו - והוא טהור.
הכהה בשני, וההולך לו -
קולפו - והוא טעון ציפורים.
הפוסה בראשון -
חולץ, וקוצה, וטח - ונותן לו שבוע.
חזר - ניתץ.
לא חזר - טעון ציפורים.
עמד בראשון, ופסה בשני -
חולץ, וקוצה, וטח - ונותן לו שבוע.
חזר - ניתץ.
לא חזר - טעון ציפורים.
עמד בזה ובזה -
חולץ, וקוצה, וטח - ונותן לו שבוע.
חזר - ניתץ.
לא חזר - טעון ציפורים.
אם עד שלא טיהרו בציפורים נראה בו נגע - הרי זה ינתץ.
ואם משטיהרו בציפורים נראה בו נגע - ייראה כתחילה.


(ב) האבן שבזווית -

בזמן שהוא חולץ - חולץ את כולה,
בזמן שהוא נותץ - נותץ את שלו, ומניח את של חברו.
נמצא - חומר בחליצה מבנתיצה.
רבי אלעזר אומר: בית הבנוי ראש ופתין -
נראה בראש - נוטל את כולו,
נראה בפתין - נוטל את שלו, ומניח את של חברו.


(ג) בית שנראה בו נגע -

והיתה עליה על גביו - נותן את הקורות לעליה.
נראה בעליה - נותן את הקורות לביתץ
לא היתה עליה על גביו -
אבניו ועציו ועפרו - נתצין עימו,
ומציל על המלבנים, ועל שריגי החלונות.
רבי יהודה אומר: מלבן הבנוי על גביו - ניתץ עימו.
אבניו ועציו ועפרו - מטמאין כזית.
רבי אלעזר חסמא אומר: במה שהן.


(ד) בית המוסגר - מטמא מתוכו.

והמוחלט - מתוכו, ומאחוריו.
זה וזה - מטמאין בביאה.


(ה) הבונה מן המוסגר בטהור -

וחזר נגע לבית - חולץ את האבנים.
חזר על האבנים -
הבית הראשון - ינתץ,
והאבנים - ישמשו את הבית השני בסימנין.


(ו) בית שהוא מסך על גבי בית מנוגע,

וכן אילן שהוא מסך על גבי בית מנוגע -
הנכנס לחיצון - טהור,
דברי רבי אלעזר בן עזריה.
אמר רבי אלעזר:
מה אם אבן אחת הימנו - מטמא בביאה,
הוא עצמו - לא יטמא בביאה?.


(ז) הטמא עומד תחת האילן -

והטהור עובר - טמא.
הטהור עומד תחת האילן -
והטמא עובר - טהור.
אם עמד - טמא.
וכן באבן המנוגעת - טהור,
אם הניחה - הרי זה טמא.


(ח) טהור -

שהכניס ראשו ורובו לבית טמא - נטמא.
וטמא -
שהכניס ראשו ורובו לבית טהור - טימאהו.
טלית טהורה -
שהכניס ממנה שלש על שלש לבית טמא - נטמאת.
וטמאה -
שהכניס ממנה אפילו כזית לבית טהור - טימאתו.


(ט) מי שנכנס לבית מנוגע -

כליו על כתפו,
וסנדליו וטבעותיו בידו -
הוא והן - טמאין מיד.
היה לבוש בכליו,
וסנדליו ברגליו, וטבעותיו בידו -
הוא טמא - מיד,
והן טהורין - עד שישהה כדי אכילת פרס,
פת חיטין - ולא פת שעורין,
מיסב - ואוכלה בלפתן.


(י) היה עומד בפנים,

ופשט ידו לחוץ, וטבעותיו בידו -
אם שהה כדי אכילת פרס - טמאות.
היה עומד בחוץ,
ופשט ידו לפנים, וטבעותיו בידו -
רבי יהודה - מטמא מיד.
וחכמים אומרין: עד שישהה כדי אכילת פרס.
אמרו לו לרבי יהודה:
מה אם בזמן שכל גופו טמא - לא יטמא את שעליו, עד שישהה כדי אכילת פרס,
אף בזמן שאין כל גופו טמא - לא יטמא את שעליו, עד שישהה כדי אכילת פרס.


(יא) מצורע שנכנס לבית -

כל הכלים ששם טמאין - אפילו עד הקורות.
רבי שמעון אומר: עד ארבע אמות - כלים מיד טמאין.
רבי יהודה אומר: אם שהה כדי הדלקת הנר.


(יב) נכנס לבית הכנסת -

עושין לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים, על רוחב ארבע אמות,
נכנס ראשון - ויוצא אחרון.
כל המציל צמיד פתיל באוהל המת -
מציל צמיד פתיל בבית המנוגע.
כל המציל מכוסה באוהל המת -
מציל מכוסה בבית המנוגע - דברי רבי מאיר.
רבי יוסי אומר:
כל המציל צמיד פתיל באוהל המת -
מציל מכוסה בבית המנוגע.
כל המציל מכוסה באוהל המת -
אפילו מגולה בבית המנוגע - טהור.


הדף הראשי של משנה נגעים יג