משנה נגעים יג דפוסים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה נגעים יג: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

משנה א[עריכה]

עשרה בתים הן:

הכהה בראשון, וההולך לו, קולפו והוא טהור.

הכהה בשני, וההולך לו, קולפו והוא טעון צפרים.

הפושה בראשון, חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע.

חזר, ינתץ, לא חזר, טעון צפרים.

עמד בראשון ופשה בשני, חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע.

חזר, ינתץ. לא חזר, טעון צפרים.

עמד בזה ובזה, חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע.

חזר ינתץ. לא חזר, טעון צפרים.

אם עד שלא טהרו בצפרים נראה בו נגע, הרי זה ינתץ.

ואם משטהרו בצפרים נראה בו נגע, יראה בתחלה.

משנה ב[עריכה]

האבן שבזוית, בזמן שהוא חולץ, חולץ את כולו.

ובזמן שהוא נותץ, נותץ את שלו ומניח את של חבירו.

נמצא חומר בחליצה מבנתיצה.

רבי אליעזר אומר, בית הבנוי ראש ופתין, נראה בראש, נוטל את כולו.

נראה בפתין, נוטל את שלו ומניח את של חברו.

משנה ג[עריכה]

בית שנראה בו נגע, היתה עליה על גביו, נותן את הקורות לעליה.

נראה בעליה, נותן את הקורות לבית.

לא היתה עליה על גביו, אבניו ועציו ועפרו נתצין עמו.

ומציל על המלבנים ועל שריגי החלונות.

רבי יהודה אומר, מלבן הבנוי על גביו, נתץ עמו.

אבניו, ועציו, ועפרו, מטמאין בכזית, רבי אלעזר חסמא אומר, במה שהן.

משנה ד[עריכה]

בית המוסגר, מטמא מתוכו.

והמוחלט, מתוכו ומאחוריו.

זה וזה מטמאין בביאה.

משנה ה[עריכה]

הבונה מן המוסגר בטהור, וחזר נגע לבית, חולץ את האבנים.

חזר על האבנים, הבית הראשון ינתץ, והאבנים ישמשו את הבית השני בסימנין.

משנה ו[עריכה]

בית שהוא מיסך על גבי בית המנוגע, וכן אילן שהוא מיסך על גבי בית המנוגע, הנכנס לחיצון, טהור, דברי רבי אלעזר בן עזריה.

אמר רבי אלעזר, מה אם אבן אחת ממנו מטמא בביאה, הוא עצמו לא יטמא בביאה.

משנה ז[עריכה]

הטמא עומד תחת האילן והטהור עובר, טמא.

הטהור עומד תחת האילן והטמא עובר, טהור.

אם עמד, טמא.

וכן באבן המנוגעת, טהור.

ואם הניחה, הרי זה טמא.

משנה ח[עריכה]

טהור שהכניס ראשו ורובו לבית טמא, נטמא.

וטמא שהכניס ראשו ורובו לבית טהור, טמאהו.

טלית טהורה שהכניס ממנה שלש על שלש לבית טמא, נטמאה.

וטמאה שהכניס ממנה אפילו כזית לבית טהור, טמאתו.

משנה ט[עריכה]

מי שנכנס לבית המנוגע וכליו על כתפו וסנדליו וטבעותיו בידיו, הוא והן טמאין מיד.

היה לבוש בכליו וסנדליו ברגליו וטבעותיו בידיו, הוא טמא מיד, והן טהורין עד שישהה כדי אכילת פרס, פת חטין ולא פת שעורים, מיסב ואוכלן בלפתן.

משנה י[עריכה]

היה עומד בפנים ופשט ידו לחוץ וטבעותיו בידיו, אם שהה כדי אכילת פרס, טמאות.

היה עומד בחוץ ופשט ידו לפנים וטבעותיו בידיו, רבי יהודה מטמא מיד.

וחכמים אומרים, עד שישהה כדי אכילת פרס.

אמרו לו לרבי יהודה, מה אם בזמן שכל גופו טמא, לא טמא את מה שעליו עד שישהה כדי אכילת פרס.

בזמן שאין כל גופו טמא, [ אינו דין ] שלא יטמא את מה שעליו עד שישהה כדי אכילת פרס.

משנה יא[עריכה]

מצורע שנכנס לבית, כל הכלים שיש שם טמאין, אפילו עד הקורות.

רבי שמעון אומר, עד ארבע אמות.

כלים, מיד טמאין.

רבי יהודה אומר, אם שהה כדי הדלקת הנר.

משנה יב[עריכה]

נכנס לבית הכנסת, עושים לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים על רוחב ארבע אמות.

נכנס ראשון, ויוצא אחרון.

כל המציל צמיד פתיל באהל המת, מציל צמיד פתיל בבית המנוגע.

וכל המציל מכוסה באהל המת, מציל מכוסה בבית המנוגע, דברי רבי מאיר.

רבי יוסי אומר, כל המציל צמיד פתיל באהל המת, מציל מכוסה בבית המנוגע.

כל המציל מכוסה באהל המת, אפילו מגולה בבית המנוגע, טהור.

משנה נגעים יג: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב