משנה נגעים יד דפוסים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה נגעים יד: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

משנה א[עריכה]

כיצד מטהרין את המצורע, היה מביא פיילי של חרש חדשה ונותן לתוכה רביעית מים חיים, ומביא שתי צפרים דרור.

שחט את אחת מהן על כלי חרש ועל מים חיים.

חפר וקוברה בפניו.

נטל עץ ארז ואזוב ושני תולעת וכרכן בשירי הלשון, והקיף להם ראשי אגפים וראש הזנב של שניה.

טבל והזה שבע פעמים לאחר ידו של מצורע, ויש אומרים, על מצחו.

וכך היה מזה על השקוף שבבית מבחוץ.

משנה ב[עריכה]

בא לו לשלח את הצפור החיה, אינו הופך פניו לא לים, ולא לעיר, ולא למדבר, שנאמר (ויקרא יד) "ושלח את הצפור החיה אל מחוץ לעיר אל פני השדה".

בא לגלח את המצורע, העביר תער על כל בשרו, וכבס בגדיו, וטבל, טהור מלטמא בביאה, והרי הוא מטמא כשרץ, נכנס לפנים מן החומה, מנודה מביתו שבעת ימים, ואסור בתשמיש המטה.

משנה ג[עריכה]

ביום השביעי מגלח תגלחת שניה כתגלחת הראשונה, כבס בגדיו וטבל, טהור מלטמא כשרץ, והרי הוא טבול יום, אוכל במעשר.

העריב שמשו, אוכל בתרומה.

הביא כפרתו, אוכל בקדשים.

נמצאו שלש טהרות במצורע ושלש טהרות ביולדת.

משנה ד[עריכה]

שלשה מגלחין ותגלחתן מצוה, הנזיר והמצורע והלוים.

וכולן שגלחו שלא בתער או ששיירו שתי שערות, לא עשו כלום.

משנה ה[עריכה]

שתי צפרים מצותן שיהו שוות במראה ובקומה ובדמים, ולקיחתן כאחת.

אף על פי שאינם שוות, כשרות.

לקח אחת היום ואחת למחר, כשרות.

שחט אחת מהן ונמצאת שלא דרור, יקח זוג לשניה.

הראשונה מותרת באכילה.

שחטה ונמצאת טרפה, יקח זוג לשניה.

הראשונה מותרת בהנאה.

נשפך הדם, תמות המשתלחת.

מתה המשתלחת, ישפך הדם.

משנה ו[עריכה]

מצות עץ ארז, ארכו אמה ועביו כרביע כרע המטה.

אחד לשנים, ושנים לארבעה.

מצות אזוב, לא אזוב יון, לא אזוב כוחלי, לא אזוב רומי, לא אזוב מדברית, ולא כל אזוב שיש לו שם לווי.

משנה ז[עריכה]

ביום השמיני מביא שלש בהמות, חטאת ואשם ועולה.

והדל היה מביא חטאת העוף ועולת העוף.

משנה ח[עריכה]

בא לו אצל האשם, וסמך שתי ידיו עליו, ושחטו, וקבלו שני כהנים את דמו, אחד בכלי, ואחד ביד.

זה שקבל בכלי, בא וזרקו על קיר המזבח.

וזה שקבל ביד, בא לו אצל המצורע.

והמצורע טבל בלשכת המצורעים.

בא ועמד בשער נקנור.

רבי יהודה אומר, לא היה צריך טבילה.

משנה ט[עריכה]

הכניס ראשו, ונתן על תנוך אזנו.

ידו, ונתן על בהן ידו.

רגלו, ונתן על בהן רגלו.

רבי יהודה אומר, שלשתם היה מכניס כאחד.

אין לו בהן יד, בהן רגל, אזן ימנית, אין לו טהרה עולמית.

רבי אליעזר אומר, נותן הוא על מקומן.

רבי שמעון אומר, אם נתן על של שמאל, יצא.

משנה י[עריכה]

נטל מלוג השמן ויצק לתוך כפו של חברו.

ואם יצק לתוך כף עצמו, יצא.

טבל והזה שבע פעמים כנגד בית קדש הקדשים.

על כל הזיה טבילה.

בא לו אצל המצורע, מקום שהוא נותן את הדם, שם הוא נותן את השמן, שנאמר (ויקרא יד) "על מקום דם האשם".

והנותר מן השמן אשר על כף הכהן יתן על ראש המטהר לכפר.

אם נתן, כפר.

ואם לא נתן, לא כפר, דברי רבי עקיבא.

רבי יוחנן בן נורי אומר, שירי מצוה הן, בין שנתן בין שלא נתן, כפר, ומעלין עליו כאילו לא כפר.

חסר הלוג עד שלא יצק, ימלאנו.

משיצק, יביא אחר בתחלה, דברי רבי עקיבא.

רבי שמעון אומר, חסר הלוג עד שלא נתן, ימלאנו.

משנתן, יביא אחר בתחלה.

משנה יא[עריכה]

מצורע שהביא קרבנו עני והעשיר, או עשיר והעני, הכל הולך אחר חטאת, דברי רבי שמעון.

רבי יהודה אומר, אחר האשם.

משנה יב[עריכה]

מצורע עני שהביא קרבן עשיר, יצא.

ועשיר שהביא קרבן עני, לא יצא.

מביא אדם על ידי בנו, על ידי בתו, על ידי עבדו ושפחתו קרבן עני, ומאכילן בזבחים.

רבי יהודה אומר, אף על ידי אשתו מביא קרבן עשיר, וכן כל קרבן שהיא חייבת.

משנה יג[עריכה]

שני מצורעים שנתערבו קרבנותיהם, קרב קרבנו של אחד מהם, ומת אחד מהם, זו ששאלו אנשי אלכסנדריא את רבי יהושע.

אמר להם, יכתוב נכסיו לאחר ויביא קרבן עני.

משנה נגעים יד: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב