עיקר תוי"ט על נגעים יד

משנה נגעים, פרק י"ד:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) דהא חיים כתיב. רש"י:

(ב) (על הברטנורא) וקשה, דהא תנן בפרק ז' דמקואות משנה ה', שלשה לוגין מים שנפל לתוכן קורטוב יין ומראיהן כמראה יין, וכל שכן דם דסומק טפי. ויש לומר, דניכר ממשו קאמר כו'. תוס'. ועתוי"ט:

(ג) (על הברטנורא) ומצריכו בפניו, כדי שלא יחשדוהו שיאכלהו נ"ל:

(ד) (על המשנה) נטל. משמע דלאחר שחיטה נוטלן. ועתוי"ט:

(ה) (על הברטנורא) דכתיב על המטהר, דמשמע בגובה, היינו על גב היד. ויש אומרים על מצחו שהוא יותר עליון כו'. וגם בבית כתוב על, שיזה מבחוץ, וילפינן ממצורע שיזה ג"כ בעליונות והוא השקוף. עתוי"ט:

(ב)

(ו) (על הברטנורא) הוה ליה למימר נמי דמיעט נמי דכולי גופיה, כדאיתא בגמרא, אלא דכל זה ליתיה, דמסקנת הגמרא היא דכל בשרו דוקא הוא, דאפילו למאן דדריש כלל ופרט, הלכה היא ועוקרת הדרשה. ועוד, דהא הר"ב פסק כר' עקיבא דדריש רבויי ומעוטי וריבה הכל, ולא מיעט אלא שבתוך החוטם (שאי אפשר לראותו כלל. כ"מ). אלא שדחקו להר"ב משנה ד' דפרק ב'. אבל הר"מ כתב, דהתם היינו שאין הכהן זקוק לחפש בשאר מקומות שמא נשאר בהן שער אע"פ שהוא צריך לגלח הכל. ומי כהחכם יודע פשר דבר:

(ג)

(ז) (על הברטנורא) לאו דוקא, דהא פוסל בקדשים ג"כ. אלא רוצה לומר כל מה שהוא במדרגה למטה מתרומה:

(ח) (על המשנה) במעשר כו'. בגמרא ילפינן להו מקראי. ועתוי"ט:

(ד)

(ט) (על המשנה) מצוה. משום דבנזיר אין תגלחת מעכבת, משום הכי נקט מצוה, דאילו במצורע מעכבת. ועתוי"ט:

(י) (על המשנה) לא כו'. וכולן הלכה הן, דלא מצינו בהן טעם. עתוי"ט:

(ה)

(יא) (על הברטנורא) וקשה, הא בשני שעירי יוה"כ מצריך תלת קראי על זה. ויש לומר, כיון דגלי לן התם דלכל הני בעינן שוות, כי גלי הכא שיהיו שוות נשמעי' מהתם דלכולן יהיו שוות:

(יב) (על המשנה) כשרות. דצפור צפור ריבה. גמרא:

(יג) (על המשנה) יקח כו'. דלא כשני שעירים דאם משהגריל מת יביא זוג אחר. דמדכתיב האחת, לומר שאינן מעכבות זו את זו. ת"כ:

(יד) (על המשנה) נשפך כו'. בתורת כהנים יליף להו מקראי. וכן הלכה. ולא כן בשני שעירים, דיחידאה הוא. ועתוי"ט:

(ו)

(טו) (על הברטנורא) כלומר, שאלו השנים מחלק כל אחד לשנים וממילא יהיו כאן ארבעה. וכן כתב הר"מ:

(טז) (על המשנה) אזוב. ארכו טפח. ושני תולעת, משקל שקל. הר"מ:

(ז)

.אין פירוש למשנה זו

(ח)

(יז) (על הברטנורא) דכתיב אצבע גבי שמן, וילפינן דם מיניה. רש"י:

(ט)

(יח) (על הברטנורא) דביאה במקצת לא שמה ביאה:

(יט) (על הברטנורא) ואע"פ שהיה לו בימי חלוטו. אבל התוס' כתבו, ודוקא שנקטעה משנזקק לטומאה. אבל הר"מ נראה דסבירא ליה אפילו גידם מעיקרא, דתהיה, עיכובא הוא. ולכולי עלמא צריך עיון למה לא תני נמי שער דכתיב נמי בקרא. אי נמי מתהיה. ועתוי"ט:

(י)

(כ) (על המשנה) לא כיפר. דכפרה אמתנת הראש כתיבא. רש"י:

(כא) (על המשנה) שיירי כו'. דכתיב והנותר, והוי כשפיכת שיירי דם חטאת:

(כב) (על הברטנורא) בשם ולהוי כמו מנחה שחסרה. רש"י:

(יא)

.אין פירוש למשנה זו

(יב)

(כג) (על המשנה) מצורע כו'. בתורת כהנים יליף להו:

(כד) (על המשנה) קרבן עני. בתורת כהנים יליף להו. ומסתברא דזה דוקא בלא קבלת נדר. אבל עשיר הנודר, להביא קרבן מצורע עני, מביא קרבן עשיר, כדתנן ריש פרק ד' דערכין. אלא שהר"מ לא העתיק להך דהכא, שמע מינה דסבירא ליה דהיו נדחים מהלכה:

(כה) (על המשנה) אף כו'. ארישא מהדר, עשיר שהביא קרבן עני לא יצא, וקאמר ר' יהודה אף כו'. ועתוי"ט:

(כו) (על המשנה) חייבת. כגון דלידה וזיבה וסוטה. אבל אם אכלה חלב או חיללה שבת, פטור הבעל. הר"ש. ועתוי"ט:

(יג)

(כז) (על המשנה) אחד מהם. רצה לומר מאחד משתי חטאות שנתערבו. הר"מ:

(כח) (על הברטנורא) וקשה, דזה אינו אלא לר' שמעון, אבל לרבנן דסבירא להו אין מביאין קדשים לבית הפסול, אינו יכול להתנות שתהא שלמים, דהא ממעט באכילתן יום אחד. וכן הוא בהדיא בגמרא [נדה דף ע']. ובקרב אשמו נמי ליכא לאוקמא, דהא קיימא לן כר' יהודה, דאשם קובעו, ואין לו תקנה להביא קרבן עני כלל, וא"כ תימה על הר"מ והר"ב שלא פירשו דמשנתנו אינה הלכה. והר"מ בחיבורו העתיק למשנתנו והשמיט תקנתא דאשם. ועדיין קושיא שניה במקומה. וצ"ע: