משנה נגעים יב דפוסים
משנה נגעים, פרק י"ב:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
משנה א[עריכה]
כל הבתים מיטמאין בנגעים, חוץ משל נכרים.
הלוקח בתים מן הנכרים, יראו בתחלה.
בית עגול, בית טריגון, בית הבנוי בספינה או באסקריא, על ארבע קורות, אינו מיטמא בנגעים.
ואם היה מרובע, אפילו על ארבעה עמודים, מטמא.
משנה ב[עריכה]
בית שאחד מצדדיו מחופה בשיש, אחד בסלע, ואחד בלבנים, ואחד בעפר, טהור.
בית שלא היו בו אבנים ועצים ועפר ונראה בו נגע ואחר כך הביאו בו אבנים ועצים ועפר, טהור.
וכן בגד שלא ארג בו שלש על שלש ונראה בו נגע ואחר כך ארג בו שלש על שלש, טהור.
אין הבית מיטמא בנגעים עד שיהא בו אבנים ועצים ועפר.
משנה ג[עריכה]
וכמה אבנים יהו בו, רבי ישמעאל אומר, ארבע.
רבי עקיבא אומר, שמונה.
שהיה רבי ישמעאל אומר, עד שיראה כשני גריסין על שתי אבנים או על אבן אחת.
רבי עקיבא אומר, עד שיראה כשני גריסין על שתי אבנים, לא על אבן אחת.
רבי אלעזר ברבי שמעון אומר, עד שיראה כשני גריסין על שתי אבנים בשני כתלים בזוית, ארכו כשני גריסין ורחבו כגריס.
משנה ד[עריכה]
עצים, כדי ליתן תחת השקוף.
רבי יהודה אומר, כדי לעשות סנדל לאחורי השקוף.
עפר, כדי ליתן בין פצים לחברו.
קירות האבוס וקירות המחיצה, אינן מיטמאין בנגעים.
ירושלים וחוצה לארץ, אינן מיטמאין בנגעים.
משנה ה[עריכה]
כיצד ראיית הבית, "ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר כנגע נראה לי בבית" (ויקרא יד), אפילו תלמיד חכם ויודע שהוא נגע ודאי, לא יגזור ויאמר נגע נראה לי בבית; אלא כנגע נראה לי בבית.
"וצוה הכהן ופנו את הבית [ בטרם יבוא הכהן לראות את הנגע ולא יטמא כל אשר בבית ואחר כן יבוא הכהן לראות את הבית" (שם) ], ואפילו חבילי עצים, ואפילו חבילי קנים, דברי רבי יהודה.
רבי שמעון אומר, עסק הוא לפנוי.
אמר רבי מאיר, וכי מה מטמא לו, אם תאמר כלי עציו ובגדיו ומתכותיו, מטבילן והן טהורים.
על מה חסה התורה, על כלי חרסו, ועל פכו, ועל טפיו.
אם כך חסה התורה על ממונו הבזוי, קל וחומר על ממונו החביב.
אם כך על ממונו, קל וחומר על נפש בניו ובנותיו.
אם כך על של רשע, קל וחומר על של צדיק.
משנה ו[עריכה]
אינו הולך לתוך ביתו ומסגיר, ולא בתוך הבית שהנגע בתוכו ומסגיר, אלא עומד על פתח הבית שהנגע בתוכו ומסגיר, שנאמר (ויקרא יד) "ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית והסגיר את הבית שבעת ימים".
"ובא בסוף השבוע וראה אם פשה, וצוה הכהן וחלצו את האבנים אשר בהן הנגע והשליכו אתהן אל מחוץ לעיר אל מקום טמא, ולקחו אבנים אחרות והביאו אל תחת האבנים ועפר אחר יקח וטח את הבית" (שם).
אינו נוטל אבנים מצד זה ומביא לצד זה, ולא עפר מצד זה ומביא לצד זה, ולא סיד מכל מקום.
אינו מביא לא אחת תחת שתים ולא שתים תחת אחת;.
אלא מביא שתים, תחת שתים תחת שלש תחת ארבע.
מכאן אמרו, אוי לרשע אוי לשכנו.
שניהן חולצין, שניהן קוצעין, שניהן מביאין את האבנים.
אבל הוא לבדו מביא את העפר, שנאמר (שם) "ועפר אחר יקח וטח את הבית", אין חברו מטפל עמו בטיחה.
משנה ז[עריכה]
בא בסוף שבוע וראה, אם חזר, "ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית והוציא אל מחוץ לעיר אל מקום טמא" (שם).
הפשיון הסמוך, כל שהוא.
והרחוק, כגריס.
והחוזר בבתים, כשני גריסין.
משנה נגעים, פרק י"ב:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב