עיקר תוי"ט על נגעים יב

משנה נגעים, פרק י"ב:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) כל. לאתויי כדפירש הר"ב בריש פרק דלעיל. ועיין מה שכתב שם:

(ב) (על הברטנורא) בתורת כהנים לא גרס וגופן, דמאדם למדנו, דאתם קרויים אדם כו':

(ג) (על הברטנורא) ולא תני להו במתניתין, משום דשתים אתיא במכל שכן, ובחמש איכא פלוגתא דתנאי כמו בציצית. מהר"מ. ועתוי"ט:

(ד) (על הברטנורא) ומראיהן שפל מן הקיר לא חשיב, אלא הני דכתיב בהו לישנא יתירא חשיב. רש"י:

(ה) (על הברטנורא) שהקורות בולטות כמו מן עלייה ועליהם בנוי בית. ומהר"מ פירש, קורות רחבות ויכולין לעמוד בלא נעיצה, ולא קרינן ביה בבית ארץ:

(ו) (על הברטנורא) הר"מ. וקשה, דלקמן (משנה ב') תנן עד שיהא בו אבנים כו'. ובנוסחת ארץ ישראל כתוב ועליהן בית בנוי. וכן הוא בהר"ש:

(ב)

(ז) (על המשנה) בשיש כו'. אף דכתיב ונתתי נגע בבית סתם, נלמד במדת דבר הלמד מסופו, ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית, ולא הבנוי מענין אחר. הר"מ. וכתב מהר"מ דתנא ושייר עצם וברזל:

(ח) (על המשנה) ועפר. המגובל במים. כדכתיב וטח כו':

(ט) (על הברטנורא) וקשה, מנלן דבעינן שלש, דילמא חדא סגי. ונראה לי דמיתורא דבית קדריש ליה, דהא בבית קמיירי, אלא לומר שהבית זה הוא דוקא בשלשתן יחד. ועתוי"ט:

(ג)

(י) (על הברטנורא) ור' עקיבא דריש, קיר, דאפילו נראה בכותל אחד די. וחלצו את האבנים, אין פחות משתים. ור' ישמעאל אומר וחלצו וגו', אין פחות משתים. הקיר אפילו לא נראה אלא על אבן אחת. ת"כ:

(ד)

(יא) (על המשנה) עצים כדי וכו'. ושיעור האבנים, מפרש בתוספתא, משאוי שנים. הר"ש:

(יב) (על הברטנורא) לשבט יהודה ובנימין, אלא יד כל ישראל שוין. וקרן מזרחית דרומית דלא היה לו יסוד, צריך לומר דלאו מפני שלא היה בחלקו של טורף, אלא דהכי גמירי לה כדכתיב הכל בכתב וגו'. וכן סתם לן בפרק ט' דערכין משנה ו'. ובזבחים דף נ"ג ריהטא דסוגיא אליבא דמאן דאמר דנתחלקה, ולדידיה מיטמא בנגעים. וכן פירש הר"ב בפרק ה' משנה ד' דזבחים ובריש פרק ג' דמדות. וצריך עיון:

(ה)

(יג) (על המשנה) כנגע. וקשה, למה אסור לומר נגע, והלא עד שיאמר הכהן טמא אין כאן טומאה. והר"מ פירש, משום למד לשונך לומר איני יודע, או משום דרך ארץ שצריך לנהוג עם הכהן, או כדי שלא לפתוח פיו לשטן. ולכל הטעמים נראה לי דבכל הנגעים הדין כך. ואפשר שלא הקפידה התורה אלא בנגע הבא עליו ראשון:

(יד) (על הברטנורא) ואפילו לא ישהו בכדי אכילת פרס, ולא דמי לנכנס בבית. ת"כ. כלומר ולהכי מפנה אותם שהרי לא יוכל להציל כלל:

(טו) (על המשנה) קנים. ואע"ג דעל הרוב הכלים שנעשו מהן אין מקבלין טומאה:

(ו)

(טז) (על המשנה) על כו'. כלומר סמוך. כמו ועליו מטה מנשה:

(יז) (על המשנה) מכל מקום. פירוש, משום מקום. מהר"מ. ומצאנו כן בתנ"ך, לא תעשה כל מלאכה. ובתהלים ע"ח:

(יח) (על המשנה) לא וגו'. בתורת כהנים, ולקחו אבנים כו' והביאו אל תחת האבנים. אין פחות משתים:

(יט) (על המשנה) אלא כו'. וכן להיפך. דכיון דאיבא שתים, תו לא הקפידה התורה. ועתוי"ט:

(כ) (על הברטנורא) לשון קיצוע מפרש. אבל הלימוד מאשר הקצו. ודשניהן מביאין, נלמד מולקחו אבנים אחרות. והא דכתיב יקציע, אחר חלץ, לשון יחיד, למעוטי כותל המפסיק בין בית לחצר ולגינה, שאין בעל החצר והגינה מסייע לבעל הבית:

(ז)

(כא) (על המשנה) לעיר. ואפילו אינה מוקפת חומה:

(כב) (על המשנה) הפסיון כו'. כל זה ילפינן בתורת כהנים מקראי. ועתוי"ט: