משנה נגעים יג ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נגעים · פרק יג · משנה ז | >>
הטמא עומד תחת האילן והטהור עובר, טמא.
הטהור עומד תחת האילן והטמא עובר, טהור.
אם עמד, טמא.
וכן באבן המנוגעת, טהור.
ואם הניחה, הרי זה טמא.
משנה מנוקדת
הַטָּמֵא עוֹמֵד תַּחַת הָאִילָן וְהַטָּהוֹר עוֹבֵר, טָמֵא. הַטָּהוֹר עוֹמֵד תַּחַת הָאִילָן וְהַטָּמֵא עוֹבֵר, טָהוֹר. אִם עָמַד, טָמֵא. וְכֵן בְּאֶבֶן הַמְנֻגַּעַת, טָהוֹר. וְאִם הִנִּיחָהּ, הֲרֵי זֶה טָמֵא
נוסח הרמב"ם
הטמא עומד תחת האילן -
- והטהור עובר - טמא.
- הטהור עומד תחת האילן -
- והטמא עובר - טהור.
- אם עמד - טמא.
- וכן באבן המנוגעת - טהור,
- אם הניחה - הרי זה טמא.
- והטמא עובר - טהור.
פירוש הרמב"ם
אמר השם במצורע "מחוץ למחנה מושבו"(ויקרא יג, מו), ובאה הקבלה ש"מושבו טמא". ולזה כאשר ישב תחת האילן כבר שב זה המקום טמא, ואם נכנס אדם תחת זה הצל יטמא.
אולם אם היה אדם טהור יושב תחת הצל, ועבר המצורע תחת זה האוהל והוא הולך, לא נטמא הטהור, אלא אם כן עמד המצורע שם ואז ישוב זה מושבו שם ויהיה טמא.
וכן אבן המנוגעת וכלים המנוגעים כאשר ינוחו באוהל יטמאו, וכל מי שיכנס שם עמהן תחת האוהל יטמא. ואני עתיד לבאר ראיה זו:
פירוש רבינו שמשון
הטמא עומד תחת האיילן והטהור עובר טמא. רישא רבותא קמ"ל וסיפא רבותא קמ"ל דאם טמא עומד אע"פ שהטהור עובר טמא ואי טמא עובר אע"פ שהטהור עומד טהור דהכל תלוי בטמא כדדרשינן בתורת כהנים מחוץ למחנה מושבו מושבו טמא מכאן אמרו הטמא עומד וכו' כדתנן הכא א) ובפ"ק דקדושין (דף לג:) מייתי מתניתין וגרסינן התם יושב במקום עומד ועומד במקום עובר והכל א' דלעומד דהכא קרי ליה התם יושב ולעובר דהכא קרי ליה התם עומד ויש ספרים שהגירסא משובשת שם וכמו שכתבתי כאן נכונה:
וכן באבן המנוגעת. אם אדם הנושאה עובר תחת האילן והטהור עומד טהור:
ואם הניחה טמא. וה"ה אם עמד הנושאה אע"פ שלא הניחה בארץ ובתוספתא קתני לה לענין זריקה:
תניא בתוספתא [פ"ז] וכן באבן המנוגעת הטהור עומד וזרקו אבני' מנוגעות תחת האילן טהור [ב] ואם הותצו טמא שנא' מושבו טמא. פי' הותצו כמו הותרו ואית דאמרי הותסו בסמ"ך והכל אחד דאם התיזו בארץ אף על פי שאחרי כן עברו כיושבות דמיין וטמא:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
והטהור עובר טמא - דכתיב במצורע, מחוץ למחנה מושבו, מכאן שמושבו טמא. הלכך כשהטמא עומד תחת האילן, נעשה מקום האילן מושבו והטהור העובר שם טמא. אבל כשהטמא עובר ואינו עומד לפוש שם, אין זה קרוי מושבו, ואע"פ שהטהור יושב שם, טהור ואינו מקבל טומאה: ואם עמד הטמא, נטמא מקום האילן ונטמא הטהור העובר! (י)
שם: וכן באבן המנוגעת - אם אדם הנושאה עובר תחת האילן, הטהור העומד שם לא נטמא:
ואם הניחה טמא - והוא הדין אפילו לא הניחה, אלא שעמד הנושאה:
פירוש תוספות יום טוב
הטמא עומד כו' והטהור עובר טמא. פירש הר"ב דכתיב במצורע מחוץ למחנה מושבו מכאן שמושבו טמא. פירשתיו בס"ד במ"ד פרק קמא דכלים [ד"ה שהוא] [והר"ב כתב שם מכאן מצורע שהוא יושב כו' וטהור עובר כו' והוא לשון הר"ש שם מת"כ אבל כאן כתב הר"ש דתניא בת"כ כדתנן הכא. וכן היא הגירסא גם כן במשנה ב' פ"ו דטהרות. ובת"כ שבידינו הגירסא הטמא יושב כו' והטהור עומד כו'. וכן הוא בפ"ק דקדושין דף ל"ג. וכתב רש"י שכן הגי' בת"כ ומיהו כתב הר"ש בכאן וז"ל. ובפ"ק דקדושין מייתי מתני' וגר' התם יושב במקום עומד ועומד במקום עובר והכל אחד דלעומד דהכא קרי ליה התם יושב. ולעובר דהכא קרי ליה התם עומד ע"כ. והלכך גם הר"ב שכתב לקמן בד"ה אם עמד כו' ונטמא הטהור העובר לא קפיד בהא דכתב עובר במקום עומד ועיין עוד שכתבתי לחלק בין אילן לבית במשנה דלקמן(ד"ה שהכניס) ובמשנה י"א (ד"ה כלים). ועוד עיין בפי' הר"ב פ"ק דכלים שם שכתב ודוקא מצורע בימי חלוטו וכו']:
[וכן באבן המנוגעת. וכן בבגד המנוגע במשנה דלקמן]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(י) (על ה) בפרק קמא דכלים משנה ד' כתב הר"ב, מצורע יושב וטהור עובר. ובקידושין דף ל"ג הגירסא מצורע יושב וטהור עומד. וכתב רש"י שכן הוא בתורת כהנים. וכתב הר"ש, והכל אחד, דלעומד דהכא קרי ליה התם יושב, ולעובר דהכא קרי ליה התם עומד. ולהכי נמי לא קפיד הר"ב וכתב הכא עובר במקום עומד:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
תפארת ישראל
יכין
הטמא עומד: אדם מוסגר או מוחלט:
טהור: ודמיא קצת לספק נגע בטומאה. דכשאין לטומאה מקום טהור [כטהרות פ"ד מ"ח]. אלא דהכא אפילו בוודאי ביאה טהור. מדכתיב בה ישיבה. ורישא רבותא קמ"ל דאע"ג שהטהור עובר טמא. וכ"ש כשהטהור ג"כ עומד. וסיפא רבותא קמ"ל דאע"ג שהטהור עומד. אפ"ה טהור דהכל תלוי בהטמא דמדכתיב מחוץ למחנה מושבו גלי לן קרא דדוקא בששהה מטמא. דמושב היינו שהוי כדכתיב ותשבו בקדש [כמגילה כ"א א'] ולהכי בין עומד בין יושב או שוכב טמא [ועיין ברכות כ"ה א' דגרסינן התם כמשנתנו. ובקידושין דל"ג ב' גרסינן יושב. ואין חילוק בין הגירסות. דכולן דינן שוה]. מיהו כ"ש בשניהן עוברים דטהור:
אם עמד טמא: גם הטמא ואפילו עמד רק משהו באמצע הלוכו. וכבר מרישא שמעינן כן. רק קמ"ל דלא תימא דרישא ה"ט מדאיכא תרתי לריעותא. שיש קביעות לטומאה. וגם קדמה טומאה לטהרה. להכי קמ"ל סיפא דאפילו קדמה טהרה. אפ"ה כשיש קביעות לטומאה טמא:
וכן באבן המנוגעת: וה"ה בגד. שהי' זה או מוסגרים או מוחלטים ונשאן אדם ועבר תחת האילן שהי' הטהור עומד תחתיו:
ואם הניחה הרי זה טמא: וה"ה בעמד הנושא. וכ"כ ברישא בהיתה אבן מונחת תחת האילן וטהור עובר טמא. וכשהטהור עומד תחת האילן. וזרקו האבן הטמא. ובזריקתו עבר תחת האילן שהטהור עומד תחתיו. טהור. והא דנקט שנשא אדם האבן. ולא שנזרק האבן. היינו רק לאשמעינן רבותא ברישא. דכשהנושא האבן עובר טהור. דאע"ג דהאבן נח ביד הנושא. אפ"ה מדקיי"ל עקירת גופו כעקירת חפץ ממקומו דמי [כשבת ד"ג א']. וכ"כ קיי"ל רכוב כמהלך דמי [קידושין ל"ג ב']. להכי גם הכא כאילו עבר האבן דמי. ואע"ג דמושב דכתיב דמינה ילפינן שתשהה הטומאה. רק גבי אדם מנוגע כתיב. עכ"פ הרי הוקשו כל המנוגעים זל"ז [כרמב"ם ספי"ג מטו"צ הי"ד]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת