משנה נגעים יג יא
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נגעים · פרק יג · משנה יא | >>
מצורע שנכנס לבית, כל הכלים שיש שם טמאין, אפילו עד הקורות.
רבי שמעון אומר, עד ארבע אמות.
כלים, מיד טמאין.
רבי יהודה אומר, אם שהה כדי הדלקת הנר.
מְצֹרָע שֶׁנִּכְנַס לְבַיִת, כָּל הַכֵּלִים שֶׁיֶּשׁ שָׁם טְמֵאִין, אֲפִלּוּ עַד הַקּוֹרוֹת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, עַד אַרְבַּע אַמּוֹת. כֵּלִים, מִיָּד טְמֵאִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם שָׁהָה כְדֵי הַדְלָקַת הַנֵּר.
מצורע שנכנס לבית -
- כל הכלים ששם טמאין - אפילו עד הקורות.
- רבי שמעון אומר: עד ארבע אמות - כלים מיד טמאין.
- רבי יהודה אומר: אם שהה כדי הדלקת הנר.
אין הלכה כרבי שמעון, ולא כרבי יהודה:
עד ארבע אמות. קסבר ר' שמעון דלמעלה מארבע אמות רשותא אחריתי היא דקומתו של אדם שלש אמות ואמה כדי לפשוט ידיו ורגליו:
כלים מיד טמאין. כלומר שאמרנו עד הקורות לתנא קמא ולר"ש עד ארבע אמות מיד מטמאין וצריך לדקדק דבכניסתו מיד אין מטמאין אם לא עמד דטמא עובר לא מטמא:
כדי הדלקת הנר. בנכנס שלא ברשות [קאמר] כדמוכח בתוספתא אבל נכנס ברשות מודה ר' יהודה דמטמאין מיד ויש ליתן טעם משום דמושבו כתיב דטמא כדפרישית לעיל וברשות מושבו מיקרי ושלא ברשות בששהה כדי הדלקת הנר מדלא אפקיה ברשות הוא אבל פעמים שאדם טרוד בהדלקת הנר דבי שמשי או דשאר ימות הjול ולא מצי מפיק ליה:
תניא בתוספתא [שם] כלים התלוים בכותל למעלה מעשרה טפחים טהורין דברי ר' יהודה ר' שמעון אומר למעלה מארבע אמות ר' יוסי בר' יהודה אומר כלים הטמונין בקרקע הבית למטה משלש אצבעות טהורין. פירוש למטה משלש אצבעות רבי יוסי בר יהודה לטעמיה דמצריך נמי לקלף מקרקע שלש אצבעות כדפרישית לעיל בסוף פרק שנים עשר:
עד ארבע אמות - קסבר ר' שמעון, למעלה מארבע אמות רשותא אחריתא הוא, דקומתו של אדם בינוני שלש אמות, ואמה אחת לפישוט ידים ורגלים. ואין הלכה כרבי שמעון:
כלים מיד טמאים - כלומר כלים שאמרנו עד הקורות לתנא קמא ועד ארבע אמות לר' שמעון, מיד הן מיטמאין כשנכנס עמהן לבית המנוגע יט:
כדי הדלקת הנר - כשנכנס ברשות, מודה ר' יהודה דמיטמאין מיד, ולא פליג אלא כשנכנס שלא ברשות. משום דמושבו של מצורע מטמא כדאמרן, וכשנכנס ברשות הוי מושבו מיד, אבל כשנכנס שלא ברשות לא הוי מושבו אלא אם כן שהה כדי הדלקת הנר ולא אפקיה. ואם לא שהה כדי הדלקת הנר, לא הוי מושבו. דהאי דלא אפקיה, משום דטריד בהדלקת הנר דביני שמשי או דימות החול כ ולא מצי מפיק ליה:
רבי שמעון אומר עד ארבע אמות. פי' הר"ב דקומתו של אדם בינוני כו'. עיין מ"ש בזה במשנה ה' פ"ד דערובין [ד"ה אלו]. ובמשנה ח' פ"ו דב"ב [ד"ה וכוכין]:
כלים מיד טמאין. לשון הר"ש וצריך לדקדק דבכניסתו מיד. אין מיטמאין. אם לא עמד. דטמא עובר לא מיטמא. עכ"ל. ובמה שכתבתי במשנה ח' [ד"ה שהכניס] בשם התוספות דיבמות לא קשיא. דבבית שאני מבאילן. ומ"ש הר"ב כשנכנס עמהן לבית המנוגע. הוא דוחק גדול. דהא הכא במצורע שנכנס לבית טהור עסקינן. ואיהו גופי' כתב כלים שאמרנו כו'. אלא תחלת דבריו מועתקים מלשון הר"ש. והוקשה לו דצריך שיעמוד. והדר ביה לאוקמיה בשנכנס עמהן כו' ולא דק בדבריו שנמצאו מעורבבין. אבל הנכון לתרץ ע"ד התוספות:
כדי הדלקת הנר. פי' הר"ב דלא הוי מושבו כו'. דטריד בהדלקת הנר כו' כ"כ הר"ש. וצריך לומר דלא פלוג רבנן. ואף ביום נתנו לו זה השיעור:
(יט) (על הברטנורא) והוא דוחק, דהא הכא במצורע שנכנס לבית טהור מיירי כמ"ש כלים שאמרנו כו'. ועתוי"ט:
(כ) (על הברטנורא) וצריך לומר דלא פלוג, ואף ביום נתנו זה השיעור:
ר' שמעון אומר עד ד' אמות ור' יהודה ס"ל בתוספתא דכלים התלויים בכותל למעלה מעשרה טפחים טהור ור' יוסי בר' יהודה ס"ל דגם כלים הטמונים בקרקע הבית אם הם בתוך ג' אצבעות טמאים דעד ג' אצבעות ס"ל דצריך לקלף מקרקע הבית הר"ש ז"ל:
בפי' רעז"ל כשנכנס עמהן לבית המנוגע נראה שר"ל כשנכנס עמהן הטהור לבית המנוגע ודוחק:
עוד בפי' רעז"ל צריך להיות ולא פליג אלא כשנכנס שלא ברשות בעל הבית משום וכו'. עוד צריך להגי' שם. ואם לא שהה כדי הדלקת הנר לא הוי מושבו דהאי וכו':
יכין
מצורע: בין שהאדם מוסגר או מוחלט בשנכנס ראשו ורובו סגי אפילו בנכנס דרך אחוריו:
כל הכלים: ה"ה אדם ומאכלים ומשקין [כלעיל מ"ז]. רק נקט כלים לאשמעינן עד הקורות. ואינך אינן מצויין רק למטה:
אפי' עד הקורות: ר"ל ואפילו תלויין בכותלי' למעלה מגובה אדם מנוגע שנכנס לשם:
רש"א עד ד' אמות: דהיינו כפי קומת אדם כשיפשוט ידיו ורגליו יפה. דלזה צריך ד' אמות [כב"ב פ"ד מ"ד] אבל כל שלמעלה מזה רשות אחר הוה:
כלים: רב"א ל"ג כלים דהא בכלים איירינן. ולפע"ד שפיר גרסינן לה. דלדיוקא נקט כלים. לאשמעינן דרק בכלים פליג ר"י. הא באדם טהור שהוא שם. לכ"ע א"צ שישהה המצורע רגע. ונטמא הטהור מיד. ומשום שיש כותלים סביב [וכמש"ל סימן ל"ה]:
מיד טמאין: וא"צ שהוי רגע:
ר"י אומר אם שהה כדי הדלקת הנר: ואפילו בנכנס ביום משערין כך. דס"ל דדוקא בנכנס טהרה לבית טמא נטמא מיד [כלעיל משנה י']. אבל בנכנס טמא לבית טהור. דוקא בנכנס ברשות א"צ שהוי בשוש כותלים סביב. דמשום כשנכנס ברשות הו"ל מושבו ונטמא הכלי. ונכנס ברשות היינו בראהו בעה"ב נכנס ושתק. ורק כשהבעה"ב טרוד בעסקיו. ואפילו טרוד רק בהדלקת הנר שהיא מלאכה קלה שבבית. מצינן למימר דכנכנס שלא ברשות דמי. ואע"ג שלא א"ל בעה"ב שיצא היינו מדטרוד במלאכתו הי'. והיינו דקאמר הכא דמשערינן בכדי הדלקת הנר. דכששהה יותר מזה בבית חבירו ולא א"ל שיצא. הרי נכנס ברשות ונטמא כל אשר בבית. ומיהו משום לא פלוג גם בשנכנס ביום ושהה כך ולא א"ל שיצא נטמא הכל. וי"א דמשערין בזה משום לא פלוג מע"ש ביה"ש שטרוד בעה"ב אז בהדלקת נר של שבת שצריך לברך על הדלקתו. ולא הי' יכול לומר לו בשעת הדלקה צא טמא. אבל כששהה יותר מזה ושתק הבעה"ב הרי נכנס ברשות ונטמא הכל. מיהו כמו דפליגי הכא. פליגי נמי לעיל [במ"ח] בטמא שהכניס ראשו ורובו לבית טהור. דלר"י צריך שהוי כהדלקת הנר. רק דלעיל לא נחית תנא להודיע שיעור שהוי גם לת"ק. אבל במשנה ז' בעבר תחת אילן שאויר שתחתיו אינו רשות מיוחד. ולא שייך שם לומר שנכנס שלא ברשות. להכי לכ"ע סגי בשעמד:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת