ביאור:תוספתא/נגעים/ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת נגעים פרק רביעי[עריכה]

שיער צהוב מציל[עריכה]

(א)

רבי עקיבה אומר: שער צהוב הארוך – טהור, ולא זו בלבד, אלא שהוא מציל מיד שער צהוב דק והפסיון אחר הנתק
ואיזה הוא סימנו? ר' אליעזר בר' שמעון אומר: הטמא בשער לבן - טהור בשער צהוב

טהור בשער לבן, היו בו שתי שערות צומחות - הרי אלו מצילות


ראו משנה י, א-ג. שיער צהוב צריך להיות לפחות באורך של שיער לבן, "כדי לקרוץ בזוג" - ראו משנה ד, ד.
לעניין גילוח הנתק ראו ספרא נגעים פרק ט, ד-ה.



מכונסות ומפוזרות, מבוצרות ושאינן מבוצרות
אבל משוירת אינה מצלת, אלא אם כן היתה מבוצרת.
היו בו שתי שערות, אחת צומחת ואחת מבוצרות - הרי אלו מצילות ומפוזרות
היו בו שתי שערות, אחת צהובה ואחת צומחת, נולד זוג לצהובה - טמא
לצומחת ולמשויירת - טהור
ואם מגלח את הנתק, אפילו נזיר, הרי זה מגלח
תגלחתו בכל אדם ותגלחתו בכל דבר. הסגירו ולא גלחו - הרי זה מוסגר.

(ב)
נתק וחוט יוצא הימנו, שני נתקין וחוט יוצא מזה לזה


ראו משנה י, ז, וכן משנה ד, ה, ובדומה לכך לעיל ב, ב.



אם יש בו רוחב שערות - זוקקין ליטמא בשער צהוב דק, והפסיון להציל בצימוח
אבל במשויר - אינו מציל עד שיהא בו רוחב כגריס.
רבי אליעזר בר' שמעון אומר: כשם שאינו מציל במשוייר עד שיהא בו רוחב כגריס
כך אין זוקקין לטמא בשער צהוב דק והפסיון להציל בצימוח, עד שיהא בו רוחב כגריס.

(ג)

נתק בתוך נתק - מסגיר את הפנימי ופוטר את החיצון
יהודה בן נקוסא אומר משם רבי שמעון: כל נתק שהחליט שער צהוב דק והפסיון, והלכו להן
אין עלולין לשמש טומאה עולמית

נתק כגריס בראשו ובזקנו - יסגיר


ראו משנה י, ז-ח, וכן משנה ו, ה. לדברי ר' שמעון ראו ספרא נגעים ט, ט.
ההלכה הזאת חוזרת כמעט מילה במילה שלוש פעמים: אחת שנולד שיער צהוב מהפטור, אחת (הלכה ד) שהוא נולד מההסגר, ושלישית (הלכה ה) – שהשיער השחור נולד בסוף השבוע השני.
שיער צהוב מציל – בין אם נטהר מתוך הסגר או מתוך החלט; וראו לעיל הלכה א.



עמד בו שבוע אחד - נותן לו שבוע שני. עמד בו שני שבועות - יפטור.
נולד בו שער צהוב דק והפסיון אחר הפטור - טמא.
נולד לו שער שחור, או שנכנס שער שחור מן הצד - טהור.
הלך שער שחור מן הנתק והניח שער צהוב במקומו - טהור
ולא עוד שהוא טהור, אלא שמציל מיד שער צהוב דק והפסיון, הבאין אחר הנתק.

(ד)

נתק כגריס בראשו ובזקנו בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני, ונולד לו שער צהוב דק והפסיון - טמא
ונולד לו שער שחור, בזמן ההסגר או שנכנס שחור מן הצד - טהור.
הלך שער שחור והניח שער צהוב במקומו - טהור
ולא עוד שהוא טהור, אלא שמציל מיד שער צהוב דק והפסיון, הבאין אחר הנתק.

(ה)

נתק כגריס בראשו ובזקנו או בזקנו בסוף שבוע ראשון, ובסוף שבוע שני כנס שער שחור מן הצד - טהור.
חזר וניתק השיער השחור - טמא משום פסיון.
נתק כגריס בראשו ובזקנו - יסגיר
ניתק ראשו וזקנו כולו כאחד, בין מתוך החליט בין מתוך הסגיר ובין מתוך הפטור
פטור משם פרח אחר הפטור, טמא משום פסיון.

הבא כולו נתק בראשו ובזקנו - יסגיר.


כולו נתק – ראו משנה י, ט.



עמד בו שבוע אחד - נותן לו שבוע שני. עמד בו שני שבועות - יפטור.
אחר הפטור נולד לו שער צהוב דק - טמא
נולד לו שער שחור, בין מן האמצע ובין מן הצד - טהור
הלך שער שחור והניח שער צהוב במקומו - טהור
ולא עוד שהוא טהור, אלא שמציל מיד שער צהוב הבא אחר הנתק
הבא כולו נתק – יסגיר. בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני נולד לו שער צהוב דק - טמא
נולד לו שער שחור, בין מן האמצע ובין מן הצד - טהור
הלך שער שחור והניח שער צהוב במקומו - טהור
ולא עוד שהוא טהור, אלא שמציל מיד שער צהוב דק.

(ו)

הבא אחר הנתק, הבא כולו נתק - יסגיר
בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני נולד לו שער שחור מן הצד - טהור

חזר וניתק - טמא משום פסיון


הראש והזקן אינם מצטרפים לא לטמא (בשיער צהוב) ולא לטהר (בשיער צומח שחור).



הבא כולו נתק בראשו ובזקנו - יסגיר.
שתי שערות צומחות, אחת בראש ואחת בזקן
שתי שערות צהובות, אחת בראש ואחת בזקן - אין מצטרפות.

הראש והזקן, הקרחת והגבחת[עריכה]

(ז)

הקרחת והגבחת - שתיהן סימן אחת ושתיהן טומאה אחת

ולמה נחלקו? שאין מצטרפות זו עם זו

ואי זו היא קרחת ואי זו היא גבחת? מן הקדקוד ושופע לאחוריו - זו היא קרחת
מן הקדקוד ושופע לפניו - זו היא גבחת.

(ח)

המולישות מקומות שעדיין לא צמח בהם השיער שבראש ושבזקן, זקן האשה, זקן הסריס, שלא העלו שיער - הרי הן כעור הבשר לכל דבר
משהעלו שער - הרי הן כזקן לכל דבר.

(ט)

הקרחת והגבחת, והנתקין והגבחת, והשחין והמכוה - אין מצטרפין זה עם זה ואין פושין מזה לזה.
נמצאת אומר: הראש מטמא בחמשה מיני נגעים
עד שלא העלה שער - טמא משום עור הבשר. העלה שער ונקרח - טמא משום קרחה.
נתק - טמא משום נתקין. נעשה שחין - טמא משם שחין. נעשה מכוה - טמא משום מכוה
ואיזהו הראש ואיזהו הזקן? מן הפרק של לחי ולמעלה - זה הוא הראש.

מן הפרק של לחי ולמטה - זה הוא זקן.

מלפניו - מותח את החוט מאוזן לאוזן. כל שמן החוט ולמעלה - זה הוא הראש; מן החוט למטה - זה הוא זקן
מאחריו, מקיפא של פירקא ולמעלה - זה הוא הראש
מקיפא של פירקא ולמטה, אע"פ שהוא מגדל השער - הרי הוא כעור הבשר לכל דבר.
מלפניו, מחוליה של גרגרת ולמעלה - זה הוא זקן.
מחוליה של גרגרת ולמטה, אע"פ שהוא מגדל את השער - הרי הוא כעור הבשר לכל דבר.
אלו סימני הראש והזקן ליטמא בנגעין, וליטמא בנתקין, וליטמא בשחין ובמכוה ובקרחת ובגבחת
ומשום (במדבר ו ה) "תער לא יעבר על ראשו" של הנזיר
אבל על הזקן – אין חייב הנזיר אלא על שיבולת של זקן בלבד.