ביאור:משנה נגעים פרק ח
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
מסכת נגעים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד
"כולו הפך לבן – טהור הוא"
[עריכה]חטיבה I: ההופך לבן הופך את מצבו
[עריכה]|
רשימת ראשי האיברים מופיעה לעיל ו, ז. ראשי האיברים אינם נחשבים מחיה בבהרת קיימת, אבל הם מבטלים את דין "כולו הפך לבן". וראו תוספתא ג, ז, בשאלה כמה שיעור המחיה בראשי האיברים המטמאת. גם אם החלימו ושוב התנגעו ראשי האיברים – טהור, וראו ויקרא יג יז, ולקמן משנה ד. אבל אם טוהר ע"י הכהן ואחר כך התנגע כלו – טמא; דין "כולו הפך לבן" חל רק על טמאים, וראו ספרא נגעים פרק ג ז. |
(א) הַפּוֹרֵחַ מִן הַטָּמֵא - טָהוֹר.
- חָזְרוּ בוֹ החלימו רָאשֵׁי אֵבָרִים למרות שאינם "מחיה" לבהרת - טָמֵא, עַד שֶׁתִּתְמַעֵט בַּהֶרְתּוֹ מִכַּגָּרִיס.
- מִן הַטָּהוֹר - טָמֵא.
- חָזְרוּ בוֹ רָאשֵׁי אֵבָרִים - טָמֵא, עַד שֶׁתַּחְזֹר בַּהַרְתּוֹ לִכְמוֹת שֶׁהָיַת.
חטיבה II: סדר התפשטות הנגע ומשמעותו
[עריכה](ב) בַּהֶרֶת כַּגָּרִיס, וּבָהּ מִחְיָה כָעֲדָשָׁה,
|
בזכות הבהרת הטמאה הוא טהור כשהתנגע כולו. הפריחה בכולו כוללת גם את המחיה, ולכן אינו טהור אלא אם "הלכה המחיה". ר' יהושע משווה את דין השיער הלבן לדין המחיה, וחולק על האמור לעיל, בסוף ד, ג. וראו המשך הדיון בתוספתא ג, ח. |
- פָּרְחָה בְכֻלּוֹ, וְאַחַר כָּךְ הָלְכָה לָהּ מִחְיָה,
- אוֹ שֶׁהָלְכָה לָהּ מִחְיָה, וְאַחַר כָּךְ פָּרְחָה בְכֻלּוֹ - טָהוֹר.
- נוֹלְדָה לוֹ מִחְיָה - טָמֵא.
- נוֹלַד לוֹ שֵׂעָר לָבָן; רְבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין.
(ג) בַּהֶרֶת וּבָהּ שֵׂעָר לָבָן,
|
הפשיון אינו בבהרת ממש, אבל המשנה מכנה אותו כך אגב השיער והמחיה. סיום המשנה חוזר על הכלל של "כולו הפך לבן", וראו גם משנה ז. |
- פָּרְחָה בְכֻלּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁשֵּׂעָר לָבָן בִּמְקוֹמוֹ - טָהוֹר.
בַּהֶרֶת וּבָהּ פִּסָּיוֹן, פָּרְחָה בְכֻלּוֹ - טָהוֹר.
- וְכֻלָּן, שֶׁחָזְרוּ בָהֶן רָאשֵׁי אֵבָרִים - הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין;
פָּרְחָה בְמִקְצָתוֹ – טָמֵא; פָּרְחָה בְכֻלּוֹ - הֲרֵי הוּא טָהוֹר.
(ד) כָּל פְּרִיחַת רָאשֵׁי אֵבָרִים, שֶׁבִּפְרִיחָתָן טִהֲרוּ טָמֵא, וּכְשֶׁחָזְרוּ - טְמֵאִין.
כָּל חֲזָרַת רָאשֵׁי אֵבָרִים, שֶׁבַּחֲזָרָתָן טִמְּאוּ טָהוֹר
- נִתְכַּסּוּ בצרעת - טָהוֹר, נִתְגַּלּוּ - טָמֵא,
- אֲפִלּוּ מֵאָה פַעַם.
(ה) כָּל הָרָאוּי לִטַּמֵּא בְּנֶגַע הַבַּהֶרֶת - מְעַכֵּב אֶת הַפְּרִיחָה.
|
אם פרחה בכולו חוץ מהמקומות שאינם מטמאים בבהרת (ראו לעיל ו, ח) – טהור, ואפילו אם אחר כך נקרחו הראש והזקן וכו', והותאמו לקבל בהרת; אבל אם לא פרחה בכולו – טמא, ואם הותאמו הראש והזקן וכו' לקבל בהרת, לפני שהנגע הקיף את כל שאר הגוף – נשאר טמא עד שיהפוך כולו ללבן. וראו דברי ר' יעקב שחולק בתוספתא ג, ט. ההיסטוריה של הנגע משפיעה על טומאתו, כפי שהודגש גם לעיל ו, א, וראו גם לעיל ו, ח, "מעכבים את ההופך כולו לבן." |
- כָּל שֶׁאֵינוּ רָאוּי לִטַּמֵּא בְנֶגַע הַבַּהֶרֶת - אֵינוּ מְעַכֵּב אֶת הַפְּרִיחָה.
- כֵּיצַד? - פָּרְחָה בְכֻלּוֹ, אֲבָל לֹא בָרֹאשׁ וּבַזָּקָן, הַשְּׁחִין, וְהַמִּכְוָה וְהַקֶּדַח וְהַמּוֹרְדִין, שכל אלו אינם ראויים לבהרת
- חָזַר הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן וְנִקְרָחוּ, הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וְהַקֶּדַח וְנֶעֱשׁוּ צָרְבָה - טְהוֹרִין.
- פָּרְחָה בְכֻלּוֹ, אֲבָל לֹא בְכַחֲצִי עֲדָשָׁה סָמוּךְ לָרֹאשׁ וְלַזָּקָן, לַשְּׁחִין, וְלַמִּכְוָה וְלַקֶּדַח,
- חָזַר הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן וְנִקְרָחוּ, הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וְהַקֶּדַח וְנֶעֱשׁוּ צָרְבָה,
- אַף עַל פִּי שֶׁנֶּעֱשָׂה מְקוֹם הַמִּחְיָה בַהֶרֶת - טָמֵא, עַד שֶׁתִּפְרַח בְּכֻלּוֹ.
(ו) שְׁתֵּי בֶהָרוֹת, אַחַת טְמֵאָה וְאַחַת טְהוֹרָה,
|
גם אם הפשיון התחיל מהבהרת הטהורה, וגם אם היא היתה סמוכה לטמאה עד שהן נראות כבהרת אחת – טהור, ואינו נקרא "פורח מן הטהור" (משנה א.) הבוהק אינו נגע לעניין "פרח בכולו", אבל אינו גם "בשר חי" לעניין הטומאה. כך גם אם יש בו מחיה פחות מכעדשה – אינו נטהר, אבל אם לאחר שנטהר ב"כולו לבן" נרפאו מקומות פחותים מכעדשה – אינו נטמא. וראו דברי ר' יוסי בספרא נגעים פרק ה א. |
- פָּרְחָה מִזּוֹ לָזוֹ, וְאַחַר כָּךְ פָּרְחָה בְכֻלּוֹ - טָהוֹר.
בִּשְׂפָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה, בִּשְׂפָתוֹ הַתַּחְתּוֹנָה, בִּשְׁתֵּי אֶצְבְּעוֹתָיו, בִּשְׁנֵי רִיסֵי עֵינָיו,
- אַף עַל פִּי מַדְבִּיקָן זֶה לָזֶה וְהֵן נִרְאִין כְּאַחַת - טָהוֹר.
פָּרְחָה בְכֻלּוֹ, אֲבָל לֹא בַבֹּהַק - טָמֵא.
- חָזְרוּ בוֹ רָאשֵׁי אֵבָרִים כְּמִין בֹּהַק - טָהוֹר.
- חָזְרוּ בוֹ רָאשֵׁי אֵבָרִים פָּחוּת מִכָּעֲדָשָׁה - רְבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא,
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בֹּהַק, פָּחוּת מִכָּעֲדָשָׁה בוהק או פחות מכעדשה - סִימָן הַטֻּמְאָה כַּתְּחִלָּה, וְאֵין סִימַן טֻמְאָה בַסּוֹף.
חטיבה III: בהרת גדולה וטומאתה
[עריכה](ז) הַבָּא בְכֻלּוֹ לָבָן - יַסְגִּיר.
|
אם בא בתחילה כולו לבן – דינו כמי שבא עם בהרת כגריס, ראו לעיל ז, ג: אמנם אין אפשרות לפשיון, אבל שאר סימני הטומאה יתכנו והם מטמאים אותו. הוא איננו טהור מיד, כי פרח מהטהרה (משנה א). אם השיער הלבן נפסל (ראו תיאור דומה לעיל א, ה) – טהור. לאחר תיאורי השיער הלבן שהשחיר או נפסל חסרה המלה "טהור", ושוב מזכירים אותו, כי תיאורי הטהרה הפסיקו. אם ההסגר לשבועיים לא העלה סימני טומאה – טהור כדין בהרת שעמדה בעינה, ולא מדין "כולו לבן". לכן גם מחיית ראשי איברים אינה מטמאת אותו, בניגוד למי שנטהר מדין "כולו לבן", (והשוו לסוף משנה ג). אבל מחיה במקום אחר נחשבת מחיה בבהרת, ומטמאת. |
- נוֹלַד לוֹ שֵׂעָר לָבָן - יַחְלִיט.
- הִשְׁחִירוּ שְׁתֵּיהֶם, אוֹ אַחַת מֵהֶן, הִקְצִירוּ שְׁתֵּיהֶן, אוֹ אַחַת מֵהֶן,
- נִסְמַךְ הַשְּׁחִין לִשְׁתֵּיהֶן, אוֹ לְאַחַת מֵהֶן, הִקִּיף הַשְּׁחִין לִשְׁתֵּיהֶן, אוֹ לְאַחַת מֵהֶן, אוֹ חֲלָקָן;
- הַשְּׁחִין, וּמִחְיַת הַשְּׁחִין, וְהַמִּכְוָה, וּמִחְיַת הַמִּכְוָה, וְהַבֹּהַק [– טהור]
- נוֹלַד לוֹ מִחְיָה, אוֹ שֵׂעָר לָבָן - טָמֵא.
- לֹא נוֹלַד לוֹ לֹא מִחְיָה וְלֹא שֵׂעָר לָבָן - טָהוֹר.
וְכֻלָּם שֶׁחָזְרוּ בָהֶן רָאשֵׁי אֵבָרִים - הֲרֵי אֵלּוּ כְמוֹת שֶׁהָיוּ.
- פָּרְחָה בְמִקְצָתוֹ - טָמֵא. פָּרְחָה בְכֻלּוֹ - טָהוֹר.
|
סוף משנה ז ותחילת משנה ח חוזרים על האמור בסוף משנה ג ובמשנה א. המשנה משווה את ההבדל בין הפורח מהטהרה ובין הפורח מטומאה להבדל בין טהור מתוך הסגר לבין טהור מתוך החלט. כמובן, אם פרחה הצרעת בכולו, מתוך הסגר או מתוך החלט - הוא טהור, כשם שהוא טהור אם נעלמו סימני הצרעת. והשוו מגילה א, ז: פריעה ופרימה הם סימניו של המוחלט (שם), והטהור מהסגר לא הוחלט. אם באו המוסגר או המוחלט לבית – הם מטמאים את כולו, ראו לקמן יג, יא. |
(ח) וְאִם בְּכֻלּוֹ פָרְחָה כְּאַחַת;
- מִתּוֹךְ הַטַּהֲרָה - טָמֵא, וּמִתּוֹךְ הַטֻּמְאָה - טָהוֹר.
הַטָּהֵר מִתּוֹךְ הַסְגֵּר, פָּטוּר מִן הַפְּרִיעָה וּמִן הַפְּרִימָה, וּמִן הַתִּגְלַחַת, וּמִן הַצִּפֳּרִין;
- מִתּוֹךְ הַחְלֵט - חַיָּב בְּכֻלָּם.
- זֶה וָזֶה מִטַּמִּין בַּבִּיאָה.
(ט) הַבָּא בְכֻלּוֹ לָבָן וּבוֹ מִחְיָה כָעֲדָשָׁה, והוא טמא פָּרְחָה בְכֻלּוֹ, והוא טהור
|
הבא כמעט כולו לבן – ר' ישמעאל רואה אותו, לעניין חזרת ראשי איברים, כמו מי שבא כולו לבן, ור' אלעזר לא. וראו תוספתא ג, י, כר' ישמעאל. |
- וְאַחַר כָּךְ חָזְרוּ בוֹ רָאשֵׁי אֵבָרִין;
- רְבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: כַּחְזָרַת רָאשֵׁי אֵבָרִין בְּבַהֶרֶת גְּדוֹלָה. כבמשנה ז, והוא טהור
- רְבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: כַּחְזָרַת רָאשֵׁי אֵבָרִין בְּבַהֶרֶת קְטַנָּה. כבמשנה ג, והוא טמא
חטיבה IV: חשיבות הטומאה לפני ההפיכה ללבן
[עריכה](י) יֵשׁ מַרְאֶה נִגְעוֹ לַכֹּהֵן וְנִשְׂכָּר, וְיֵשׁ מַרְאֶה וּמַפְסִיד.
|
השוו לעיל א, ה-ו. המשנה כאן מדגימה את אותו העיקרון בהקשר של מי שהפך לבן מהטומאה ומהטהרה. וראו סגנון דומה בתוספתא יבמות ד, ב, ושם הלכה ז. |
- כֵּיצַד? - מִי שֶׁהָיָה מֻחְלָט, או מוסגר וְהָלְכוּ לָהֶן סִימָנֵי טֻמְאָה,
- לֹא הִסְפִּיק לְהַרְאוֹתָהּ לַכֹּהֵן עַד שֶׁפָּרְחָה בְכֻלּוֹ - טָהוֹר,
- שֶׁאִלּוּ הֶרְאָהּ לַכֹּהֵן - הָיָה טָמֵא.
- בַּהֶרֶת וְאֵין בָּהּ כְּלוּם, לֹא הִסְפִּיק לְהַרְאוֹתָהּ לַכֹּהֵן עַד שֶׁפָּרְחָה בְכֻלּוֹ - טָמֵא,
- שֶׁאִלּוּ הֶרְאָהּ לַכֹּהֵן - הָיָה טָהוֹר.