משנה פרה יא א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק יא · משנה א | >>
צלוחית שהניחה מגולה, ובא ומצאה מכוסה, פסולה.
הניחה מכוסה ובא ומצאה מגולה, אם יכולה החולדה לשתות הימנהא, או נחש לדברי רבן גמליאל, או שירד בה טל בלילה, פסולה.
החטאת אינה נצולה בצמיד פתיל.
ומים שאינן מקודשין נצולין בצמיד פתיל.
משנה מנוקדת
צְלוֹחִית שֶׁהִנִּיחָהּ מְגֻלָּה, וּבָא וּמְצָאָהּ מְכֻסָּה, פְּסוּלָה. הִנִּיחָהּ מְכֻסָּה וּבָא וּמְצָאָהּ מְגֻלָּה, אִם יְכוֹלָה הַחֻלְדָּה לִשְׁתּוֹת הֵימֶנָּה, אוֹ נָחָשׁ לְדִבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, אוֹ שֶׁיָּרַד בָּהּ טַל בַּלַּיְלָה, פְּסוּלָה. הַחַטָּאת אֵינָהּ נִצּוֹלָה בְּצָמִיד פָּתִיל. וּמַיִם שֶׁאֵינָן מְקֻדָּשִׁין נִצּוֹלִין בְּצָמִיד פָּתִיל.
נוסח הרמב"ם
צלוחית שהניחה מגולה,
- ובא ומצאה מכוסה - פסולה.
- הניחה מכוסה, ובא ומצאה מגולה -
- אם יכלה החולדה לשתות ממנה,
- או נחש, כדברי רבן גמליאל,
- או שירד בה טל בלילה - פסולה.
- החטאת - אינה ניצולת בצמיד פתיל,
- ומים שאינן מקודשין - ניצולין בצמיד פתיל.
פירוש הרמב"ם
אם מצאה מכוסה, בידוע שאדם הוא אשר כיסה אותה, והיה ראוי להיות טהור לחטאת והנה לא יהיה לפי שרוב האנשים אינן טהורין לחטאת, ולזה תפסל.
ואם מצאה מגולה, הנה לא נאמר שאדם גילה אותה באמת, אבל גילה אותה בעל חיים אשר לא יפסול מי חטאת בנגעו בה אלא בשתית קצת מימיו, כפי מה שהתבאר בפרק התשיעי. ושם התבאר שרבן גמליאל אומר, שנחש אם שתה מי חטאת פסלן.
וכבר ידעת העיקר, והוא שמי חטאת ואפר חטאת לא יהיו אלא במקום טהור, ומים שאינן מקודשין לא נשמור בהם זה. ולשון ספרי "קלל של חטאת, שמוקף צמיד פתיל ונתון באוהל המת, טמא, שנאמר "במקום טהור"(במדבר יט, ט)", ואין זה מקום טהור:
פירוש רבינו שמשון
ובא ומצאה מכוסה פסולה: בפ"ק דחולין (דף ט ב) קתני ובא ומצאה מכוסה טמאה שאני אומר אדם טמא נכנס לשם וכיסה וברייתא היא דמתני' לא קתני הכי וניחא ליה התם לאתויי ברייתא לפי שהטעם מפורש בה וטעמא דמתניתין נמי משום דתלינן באדם טמא והא דקתני התם טמא' ברישא ולא קתני פסולה כי מתני' דילמא סבר לה כמאן דאמר בזבחים בריש דם חטאת (דף צג ב) מי חטאת שנטמאו מטהרין ולא מיפסלי משום טומאה א"נ איידי דפריש לן טעמא משום חששא דאדם טמא נקט טומאה ועוד דאתא לאשמועינן שאף הצלוחית טמאה מה שאין כן בסיפא ועוד שיש חילוק בין מי חטאת שנטמאו למי חטאת שנפסלו כדתנן לעיל בסוף פ"ט (מ"ח):
אם יכולה חולדה לשתות: אם אין יכולה לשתות כשירה ולא חיישינן לאדם טמא לפי שדרך בני אדם לכסות מפני השרצים אבל אין דרכם לגלות אבל שרצים דרכם לגלות ואין דרכם לכסות כדאיתא בפ"ק דחולין (דף י א) ודוקא מכוסה ומצאה מגולה חיישינן לחולדה אבל מגולה ומצאה מגולה שמצאה כמו שהניחה לא חיישינן אף על פי שחשו בספק מים מגולין שאני לן בין איסורא לסכנתא כדאיתא בפ"ק דחולין (שם):
או נחש לדברי ר"ג: לעיל תנינא לה בפ"ט (מ"ג) דחולדה פוסלת מפני שהיא מלקת רבן גמליאל אומר אף הנחש מפני שהוא מקיא רבי אליעזר אומר אף העכבר והא דלא תנן הכא או עכבר לדברי רבי אליעזר כדקתני או נחש לדברי רבן גמליאל משום דרבי אליעזר שמותי הוא:
החטאת: אפר חטאת או מים מקודשין ואפילו אליבא דמ"ד בפרק דם חטאת מי חטאת שניטמאו מטהרין נ"מ לטמאות את הטהור לחטאת שנגע בידיו כדלעיל בסוף פ"ט אי נמי אם נגע במים שאינן מקודשין דכולהו מודו בהנהו דאם נטמאו תו לא חזו וכן האפר אם נטמא עד שלא נתנו לתוך המים דלא מכשר אלא במי חטאת שנתקדשו כדאמר שהרי נדה מזין עליה והיא טהורה והא דאין החטאת ניצלת בצמיד פתיל דרשי' לה בספרי מדכתיב (במדבר יט, ט) במקום טהור שיהא מקומו טהור מכאן היה רבי אליעזר הקפר ברבי אומר קלל של חטאת שמוקף צמיד פתיל ונתון באהל המת טמא שנא' אל מקום טהור ואין זה מקום טהור
תניא בתוספתא (תוספתא פרה, יא) "אזור המוכשר וכלים הטהורים לחטאת ניצולין בצמיד פתיל." פי' המוכשר מתוקן להזות בו וכלים הטהורין להניח בהן מי חטאת או אפר חטאת:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
צלוחית - של מי חטאת:
ובא ומצאה מכוסה פסולה - שאני אומר אדם נכנס לשם וכסה אותה, ורוב בני אדם אין טהורין לחטאת:
אם יכולה חולדה לשתות ממנה - פסולה, אבל אם אינה יכולה לשתות לא פסלינן להו מטעם שמא אדם טמא נכנס וגילה אותה ב, דאין דרך בני אדם לגלות אלא לכסות מפני השרצים, אבל שרצים דרכן. לגלות ואין דרכן לכסות. ודוקא מכוסה ומצאה מגולה חיישינן לחולדה. אבל מגולה ומצאה מגולה כמו שהניחה, לא חיישינן, אע"פ שחשו לספק מים מגולין ג, דחמירא סכנתא מאיסורא:
או נחש לדברי רבן גמליאל - דאמר לעיל ד, אף הנחש פוסל מפני שהוא מקיא:
החטאת - אפר חטאת או מים המקודשים שהיו באוהל המת בתוך כלי שיש עליו צמיד פתיל:
אינן נצולין - ונפסלין. מדכתיב והניח במקום טהור והאי לאו מקום טהור הוא. אבל כלים העומדים להניח בהן מי חטאת או אפר חטאת, וכן אזוב המתוקן להזות בו ה, ניצולין בצמיד פתיל:
פירוש תוספות יום טוב
פסולה. פי' הר"ב שאני אומר אדם נכנס לשם כו' ע' בספ"ג דטהרות:
אם יכולה החולדה לשתות. שאין תלוי באויר. רש"י פ"ק דחולין ד"ט. ומ"ש הר"ב אבל אם אינה יכולה לשתות לא פסלינן להו וכו' מפני שיש כאן שתי ספקות. ספק אדם גילה או בהמה חיה ורמש. ואת"ל אדם גילהו שמא היה טהור לחטאת או לא. הרמב"ם ספ"ט מה"פ. וכיוצא בזה פירש"י בחולין. ומ"ש הר"ב אע"פ שחשו לספק מים מגולין. כדתנן במ"ד ה' פ"ח דתרומות והזייה לאו קרבן הוא כלל. ולפיכך אין בו משום הקריבהו. שכתבתי בספ"ד דסוכה (ד"ה המגולין):
לדברי ר"ג. כתב הר"ב דאמר לעיל בפ"ט מ"ג וכתב הר"ש והא דלא תנן הכא או עכבר לדברי ר"א. כדקתני או נחש לדברי ר"ג. משום דר"א שמותי (פי' מתלמידי שמאי) הוא. וכ"כ התוס' דחולין (שם ד"ה או נחש):
ומים שאינן מקודשין. כתב הר"ב וכן אזוב המתוקן להזות בו וצריך שיהא מוכשר דאל"כ אינו מקבל טומאה כלל. ובתוספתא רפ"י תני בהדיא אזוב המוכשר ומסתבר שהר"ב מפרש המוכשר המתוקן ובחנם הוציאו ממשמעו. ועמ"ש בזה במ"ו וח':
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(א) (על המשנה) יכולה כו'. שאין תלוי באויר. רש"י:
(ב) (על הברטנורא) דהוי ספק ספיקא, ספק אדם גילה או בהמה חיה ורמש, ואם תמצי לומר אדם, שמא טהור היה. הר"מ:
(ג) (על הברטנורא) בפרק ח' דתרומות משנה ד' ה'. ומשום הקריבהו אין בו, דהזייה לאו קרבן היא:
(ד) (על הברטנורא) והא דלא תנן נמי עכבר לדברי ר' אליעזר, דר' אליעזר שמותי הוא. הר"ש ותוס':
(ה) (על הברטנורא) וכשהוא מוכשר. דאם לא כן אינו מקבל טומאה. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
צלוחית שהניחה וכו': ובגמרא חולין פ"ק דף ט' ברייתא דקתני התם ובא ומצאה מכוסה טמאה שאני אומר אדם נכנס לשם וכיסה והתם נקט לשון טמאה משום דפריש לן דטעמא הוי משום חששא דאדם טמא ועוד טעמי אחריני פירשו תוס' והר"ש ז"ל:
אם יכולה החולדה לשתות: אבל נגיעת בעל חי לא פסלה. וראיתי שכ' ה"ר יהוסף ז"ל בס"א היה כתוב דברי רבן גמליאל והיה פנוי בינו ובין מה שלאחריו ע"כ:
שירד טל בה בלילה פסולה: דלא כר' אליעזר דאמר לעיל רפ"ט יניחנה בחמה והטל עולה:
תפארת ישראל
יכין
צלוחית: סתם צלוחית הוא עם מים מקודשין [כלעיל רפ"ט]. מיהו הכא אפילו במים שאינן מקודשין. אי נמי מיירי שאין בו מים כלל רק אפר פרה:
פסולה: להזייה. דחיישינן שנגע בהן א' מהרוב בני אדם שטמאים לחטאת:
ובא ומצאה מגולה: דאז וודאי ע"י שרץ נעשה. דאין דרך בני אדם לגלות:
אם יכולה החולדה לשתות הימנה: וכגון שאינו תלוי באויר. והרי חולדה פוסלת מי חטאת בשתייתה [כפ"ט מ"ג]:
או נחש: והא דלא נקט נמי עכבר לדברי ר"א. ואי משום דלא קיימא לן כוותי'. הרי גם כרבן גמליאל לא קיימא לן [כרמב"ם פ"ט מפרה. ודלא כהר"ב לעיל פ"ט]. היינו טעמא משום דרבי אליעזר שמותי הוא [תוס' חולין דט"ב]:
או שירד בה: ר"ל או שהניחו מגולה תחת אויר השמים בתחלת הלילה. דאז הטל יורד. ובוודאי נפל לשם. והרי אפילו מים חיים שאינן מקודשין פוסלין המקודשין [כרפ"ט]. וכ"ש על שאינו מים חיים:
טל: דכשאין לחוש לאלו. המים כשרים. מדהוה לי' ספק ספיקא ספק שמא שרץ אחר הי'. או אדם הטהור לחטאת הי':
החטאת: כלי חרס שיש בו אפר או מי חטאת:
אינה נצולה בצמיד פתיל: כשמונח באהל המת מדכתיב והניחו במקום טהור:
ומים שאינן מקודשין: שלא ניתן לתוכן אפר פרה. ואף שנשאבו לקדשן. וה"ה אזוב אע"ג שהוכשר לקבל טומאה במים שנשאבו לשם חטאת [כלקמן מ"ו]. ואי"ל דמיירי שהוכשר במים אחרים. דא"כ גם אם לא היה ניחא לי' שבא עליו מים היה נטמא לחטאת. מדנגע במשקה שלא נשמר לשם חטאת [כפ"י מ"ב]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת