משנה פרה י ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק י · משנה ו | >>
לגין של חטאת שנגע בשל קדש ושל תרומה: של חטאת, טמא.
ושל קדש ושל תרומה, טהורין.
שניהן בשתי ידיו, שניהן טמאים.
שניהם בשני ניירות, שניהם טהורים.
של חטאת בנייר ושל תרומה בידו, שניהן טמאין.
של תרומה בנייר ושל חטאת בידו, שניהן טהורין.
רבי יהושע אומר, של חטאת, טמא.
היו נתונין על גבי הארץ ונגע בהם, של חטאת, טמא.
של קדש ושל תרומה, טהורים.
משנה מנוקדת
לָגִין שֶׁל חַטָּאת שֶׁנָּגַע בְּשֶׁל קֹדֶשׁ וְשֶׁל תְּרוּמָה, שֶׁל חַטָּאת, טָמֵא. וְשֶׁל קֹדֶשׁ וְשֶׁל תְּרוּמָה, טְהוֹרִין. שְׁנֵיהֶן בִּשְׁתֵּי יָדָיו, שְׁנֵיהֶן טְמֵאִים. שְׁנֵיהֶם בִּשְׁנֵי נְיָרוֹת, שְׁנֵיהֶם טְהוֹרִים. שֶׁל חַטָּאת בִּנְיָר וְשֶׁל תְּרוּמָה בְּיָדוֹ, שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין. שֶׁל תְּרוּמָה בִּנְיָר וְשֶׁל חַטָּאת בְּיָדוֹ, שְׁנֵיהֶן טְהוֹרִין. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, שֶׁל חַטָּאת, טָמֵא. הָיוּ נְתוּנִין עַל גַּבֵּי הָאָרֶץ וְנָגַע בָּהֶם, שֶׁל חַטָּאת, טָמֵא. שֶׁל קֹדֶשׁ וְשֶׁל תְּרוּמָה, טְהוֹרִים. הֱסִיטָן, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין.
נוסח הרמב"ם
לגין של חטאת, שנגע בשל קודש, ובשל תרומה -
- של חטאת - טמא,
- ושל קודש, ושל תרומה - טהורין.
- שניהן בשתי ידיו - שניהן טמאין.
- שניהן בשני ניירות - שניהן טהורין.
- של חטאת בנייר, ושל תרומה בידו - שניהן טמאין.
- של תרומה בנייר, ושל חטאת בידו - שניהן טהורין.
- רבי יהושע אומר: של חטאת - טמא.
- היו נתונין על גבי הארץ, ונגע בהן -
- של חטאת - טמא,
- של קודש, ושל תרומה - טהורין.
- הסיטן -
- רבי יהושע - מטמא.
- וחכמים - מטהרין.
פירוש הרמב"ם
זאת ההלכה גדולה העומק מאד רבת הקושי, ולכן אראה שאזכור בה שורשים אשר נבנו עליה אלה הבבות, אף על פי שכבר הקדמתיך אלה ההקדמות מפוזרות במקומות מזאת המסכתא, והן שבעה שורשים.
- הראשון, שהכלים הטהורין לתרומה או לקודש טמאין הן לגבי חטאת, כמו שהתבאר בשני מחגיגה (דף יח:).
- והשורש השני, שכל אדם טהור לתרומה או לקודש טמא לחטאת.
- והשורש השלישי, שכל מה שאמרנוהו והצענוהו בפתיחת זה הסדר ממשפט ראשון ושני ושלישי ורביעי, אמרנו שאב הטומאה לבד הוא אשר יטמא אדם וכלים, ושולד הטומאה לא יטמא אדם וכלים, ואין כלי מטמא כלי, אמנם זה כולו לגבי טהרת הקודש וטהרת תרומה. אמנם לגבי חטאת כל כלי טמא לחטאת מטמא את חבירו וחבירו את חבירו אפילו הן מאה, ועוד יתבאר זה בפרק אחרון מזאת המסכתא.
- והשורש הרביעי, שהטהור לחטאת אם נגע בכלי טמא לחטאת נטמאו ידיו.
- והשורש החמישי, שהטהור לחטאת שנטמאו ידיו נטמא גופו.
- והשורש השישי, שהדברים אשר יטמאו הידים הן במישוש. ואם יהיה בין היד ובינם מסך כמו עלה נייר וכיוצא בהן הנה הן לא יטמאו הידים, ואפילו הניעם ואחזם. ושם "אל-כאגד" הוא נייר.
- והשורש השביעי, שמי חטאת לא יטמאו האיש אשר הוא טהור לחטאת בלוקחו אותם, כמו מה שיטמאו זולתו במגע ובמשא, כפי מה שהתבאר בראשון מכלים. ואם היה טמא לחטאת אשר לא יכוון לחטאת הנה מי חטאת יטמאוהו או במגע ובמשא, כמו שיתבאר מפירושינו בראשון מכלים.
ואחר מניתי אלה השבעה שורשים, שים שכלך להבין זאת ההלכה.
אמר שאם נגע לגין של מי חטאת בלגין של קודש או של תרומה, הנה לגין של חטאת כבר נטמא, לפי שלגין של קדש ושל תרומה טמא הוא לגבי חטאת. אמנם לגין של קודש ושל תרומה הנה הוא נשאר בטהרתו.
ואם החזיק השני לגינין בשתי ידיו שהן רוצה לומר לגין של חטאת ושל קודש או של תרומה, [הרי שני הלגינין טמאים] להיותו טמא לגבי חטאת כמו שהתבאר, ואם ניטמא ידו ניטמא גופו, וששב טמא לחטאת מפני החזיקו לגין של קודש בידו ניטמאו לגין של חטאת אשר בידו האחרת, ומפני היותו גם כן טמא לחטאת יטמא במי חטאת אשר נשא בידו, כמו שביארנו בשורש השביעי מאלו השורשים, וישוב טמא לתרומה גם כן, ולזה יטמא לגין של קודש ושל תרומה אשר בידו מפני מי חטאת אשר בידו האחרת.
וכמו זה המשפט בעצמו יחויב כאילו היה לגין של חטאת כרוך בנייר אשר בידו, ולגין של קודש אשר בידו האחרת בלי מסך, לפי שהיגלות זה הלגין אשר הוא טמא לגבי חטאת הוא אשר יטמא גופו עד שיהיה מטמא החטאת, ונושא החטאת נחייבהו לטמא התרומה אשר בידו אחרת או הקודש כמו שביארנו. ולזה אמרנו אם היה לגין של תרומה בנייר ושל חטאת בידו, שניהם טהורין לפי שהוא לא יטמא בלגין של תרומה, לפי שהנייר מבדיל ביניהן וישאר טהור לחטאת כמו שהיה, ויהיה לגין של חטאת שבידו השנייה טהור, ולא יטמאנו גם כן נשיאות מי חטאת לפי שהוא ראוי להזות, ולזה ישאר לגין של תרומה טהור. וכן אם היו שניהם בשני ניירות, כי העיקר היות של קודש ושל תרומה בנייר כמו שביארנו.
וחלק רבי יהושע על זה ההבדל ואמר, ואפילו היה של תרומה בנייר ושל חטאת בידו טמא בהעלותו שני לגינים בשתי ידיו, לפי שזה הלגין שהוא טמא לגבי חטאת, כמו שיטמא הטהור לחטאת אם נגע בו כן יטמאנו אם נשאו, כפי מה שהתבאר מסברתו במסיט אוכלין ומשקין בידו בזה הפרק, אשר אמר שהוא טמא לחטאת ואף על פי שלא נגע. ולשון התוספתא "זה הכלל, כל שמטמא מי חטאת במגע, מטמא במשא", וזה הדיבור אמנם אמרו שם בתת סיבה למאמר רבי יהושע של חטאת טמא, והבן זה.
ואחר זה אמר אם היו נתונים על הארץ ונגע בהן - רוצה לומר אם היו לגין של קודש או של תרומה מונח על הארץ ולגין של חטאת, ונגע טהור לקודש או לתרומה [בשניהם], הנה של חטאת טמא לפי שזה הטהור טמא הוא לגבי חטאת, ושל תרומה או של קודש טהור לפי שהוא אף על פי שהיה טמא לחטאת וטימא את הלגין לא טימא מי חטאת אשר בתוך הלגין עד שישוב טמא לתרומה, לפי שהוא לא נשא מי חטאת ולא נגע בהם, אמנם נגע בלגין לבד.
והבן זה, כי זה עיון דק, שאם הסיט זה הטהור לקודש לגין של קודש ושל חטאת, הנה שניהן טהורים אצל החכמים אחר שלא נגע, ורבי יהושע יטמא של חטאת כמו אם נגע, שהמסיט אצלו בזה האופן כמו נוגע כמו שכבר נתבאר מסברתו בזה הפרק.
ואין הלכה כרבי יהושע בשני המאמרים:
פירוש רבינו שמשון
בשל קדש ושל תרומה: כלומר או בשל תרומה:
של חטאת טמא: דכולן כטמאין אצל חטאת:
שניהם בשתי ידיו: בנושא בשתי ידיו איירי מדקתני סיפא היו נתונין ע"ג הארץ שנושא של חטאת בידו אחת ושל קדש או של תרומה בידו אחרת:
שניהם טמאים: של חטאת משום דנגע בשל תרומה ושל תרומה משום נושא מי חטאת:
בשתי ניירות: ואף על פי שאדם טמא משום נושא מי חטאת מ"מ התרומה טהורה דהא מפסיק נייר.
של חטאת בנייר ושל תרומה בידו שניהן טמאין: דכי נגע בידו בשל תרומה נטמא לחטאת ונייר דבשל חטאת אינו חוצץ ונטמא של חטאת והאדם טמא משום נושא מי חטאת וטימא את של תרומה שנגע בו בידו אבל של תרומה בנייר חוצץ בו הנייר ואף על גב דנגע בשל חטאת בידו:
שניהן טהורין: דאע"פ שהוא טמא משום נושא מי חטאת מ"מ אין מי חטאת מיטמאים בטומאה הבאה לאדם מחמת עצמו:
ר' יהושע אומר של חטאת טמא: ואפילו בשתי ניירות דאפילו מפתח הוי מדף לחטאת לר' יהושע:
היו נתונים: הלגינין:
על גבי הארץ ונגע בהן: ששם ידו אחת על של חטאת וידו השניה על של קודש או של תרומה:
של חטאת טמא: דניטמא האדם בלגין של תרומ' וטימא את של חטאת:
ושל קדש ושל תרומה טהורין: שהרי האדם טהור לקדש ולתרומה דלא נגע במי חטאת אלא בלגין:
הסיטן: רבי יהושע מטמא דר' יהושע לטעמיה דאפילו מפתח קא חשיב מדף לחטאת כדאמרן לעיל ובתוספתא קאמר ר' יהושע זה הכלל כל המטמא מי חטאת במגע מטמא במשא:
תניא בתוספתא (תוספתא פרה, י) "קלל של חטאת וקלל של תרומה שנגעו זה בזה שניהם טהורין בשתי ידות שניהם טמאים בשתי ניירות שניהם טהורין רבי יהושע אומר של חטאת טמא בד"א בשל אבן אבל בשל חרס הכל מודים בשל חטאת שהוא טהור לגין של חטאת ולגין של תרומה שנגעו זה בזה שניהן טהורין בשתי ידות שניהן טמאין בשתי ניירות שניהן טמאין רבי יהושע אומר של חטאת טמא זה הכלל שר' יהושע אומר כל המטמא מי חטאת במגע מטמא במשא וכל שאינו מטמא מי חטאת במגע אינו מטמא במשא." פי' הכל מודים בשל חטאת שהוא טהור גירסא זו משונה דמחמיר בשל אבן ומיקל בשל חרס ועוד דפליג אמתניתין דמתניתין קתני בשתי לגינין שנגעו זה בזה של חטאת טמא והכא קתני שניהם טהורין לכך נראה דהכל מודי' בשל חטאת שהוא טהור טעות סופר הוא אלא ה"ג במה דברים אמורים בשל אבן אבל בשל חרס לגין של חטאת ולגין של תרומה שנגעו זה בזה שניהם טהורין וכו' עד סוף ויש חילוק בין של אבן לשל חרס דבשל אבן שתי ניירות שניהן טהורין ובשל חרס שניהן טמאין ומיהו מתני' דקתני בשתי ניירות שתיהן טהורים לא יתכן להעמידה בלגין של אבן דסתם לגין של עץ דמקבל טומאה מגבו מדמפליג לעיל במתני' בין לגין לקלל ובפרק בכל מערבין (דף לו א) אשכחן לגין טבול יום:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
של חטאת טמא - דקודש ותרומה טמאים הן אצל חטאת:
שניהם בשתי ידיו - שנושא של חטאת בידו אחת ושל קודש או של תרומה בידו האחרת:
שניהן טמאים - של חטאת משום דנגע בשל תרומה בידו ונטמאו ידיו נטמא גופו ומטמא מי חטאת ז, ושל תרומה טמא משום נושא מי חטאת ח:
בשני ניירות - ואע"פ שהאדם טמא משום נושא מי חטאת, מ"מ התרומה טהורה דהא מפסיק נייר ואינו נוגע בתרומה בידו:
של חטאת בנייר ושל תרומה בידו שניהן טמאין - דכי נגע בידו בשל תרומה נטמא לחטאת. ונייר דבשל חטאת אינו חוצץ, דאין מונין ראשון ושני לחטאת, ונטמא של חטאת, והאדם טמא משום נושא מי חטאת וטימא את של תרומה שנגע בו בידו. אבל של תרומה בנייר, חוצץ בו הנייר, ואע"ג דנגע בשל חטאת בידו, שניהם טהורים, דאע"פ שהוא טמא משום נושא מי חטאת, מ"מ אין מי חטאת חוזרים ומיטמאים בטומאה הבאה לאדם מחמת עצמן:
ר' יהושע אומר של חטאת טמא - ר' יהושע לטעמיה דאמר בתוספתא טהור לחטאת שהסיט את המפתח שהוא טהור לתרומה, טמא, שמא ישכח ויסיט את הדבר הטמא. והכא נמי אפילו בשני ניירות טמא, דמה שהוא נושא את התרומה אע"פ שאינו נוגע בה הוי מדף לחטאת. ואין הלכה כר' יהושע:
היו נתונים על גבי הארץ ונגע בהם - שנתן ידו אחת על של חטאת וידו אחת על של קודש או של תרומה:
של חטאת טמא - דנטמא האדם בלגין של תרומה וטימא את של חטאת:
ושל קודש ושל תרומה טהורים - שהרי האדם טהור לקודש ולתרומה, דלא נגע במי חטאת אלא בלגין:
הסיטן, ר' יהושע מטמא - לטעמיה דאמר טהור לחטאת שהסיט את המפתח שהוא טהור לתרומה, טמא. ולית הלכתא כוותיה:
פירוש תוספות יום טוב
שנגע בשל קדש ושל תרומה. ותרומה טמאים הם אצל חטאת. עיין במשנה ג' פרק דלקמן:
שניהן טמאים. לשון הר"ב של חטאת משום דנגע בו ומטמא מי חטאת. ולא ידעתי למה נקט מי חטאת. מטמא הלגין של חטאת הל"ל. וכ"כ הרמב"ם וכששב טמא לחטאת מפני החזיקו לגין של קדש בידו. נטמא לגין של חטאת אשר בידו האחרת. ע"כ. ומ"ש הר"ב ושל תרומה טמא משום נושא מי חטאת. שכיון שהוא טמא לחטאת מקבל טומאה ממי חטאת. הרמב"ם. וכ"כ הר"ב במ"ג פ' דלקמן:
[הסיטן. אשניהם בשתי ניירות קאי. מהר"ם]:
וחכמים מטהרים. אא"כ היה ראוי למדרס. הרמב"ם פי"ד מה"פ [ה' ו']. [ועיין בריש פרקין]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ז) (על הברטנורא) בר"מ איתא הלגין של חטאת:
(ח) (על הברטנורא) שכיון שהוא טמא לחטאת, מקבל טומאה ממי חטאת:
(ט) (על המשנה) הסיטן. אשניהם בשני ניירות קאי. מהר"ם:
(י) (על המשנה) מטהרים. אלא אם כן היה ראוי למדרס. הר"מ:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
שנגע בשל קודש ובשל תרומה: כצ"ל ורוצה לומר או בשל תרומה:
של חטאת בנייר ושל תרומה בידו שניהם טמאים: מ"מ של חטאת בנייר ושל קדש בידו:
הסיטו ר' יהושע מטמא: דחשיב משא כמגע לענין מי חטאת בכוליה פרקין דהיינו נמי טעמא דהסיט אוכלין ומשקין דטמאין לר' יהושע לעיל בפרקין:
תפארת ישראל
יכין
לגין של חטאת: שיש בו מים המקודשין באפר:
שנגע בשל קדש: בכלי הטהור רק לקודש או לתרומה. והן בתוכו:
של חטאת טמא: אפילו לחולין נטמא לגין החטאת. דהרי מדנטמא זה הלגין לענין חטאת. מדנגע בלגין תרומה. חוזר לגין החטאת ומטמא המי חטאת שבתוכו. מדאין מונין ראשון ושני בחטאת. ומדנטמאו המי חטאת הו"ל אב הטומאה דרבנן. וחוזרין ומטמאין את הלגין שהן בתוכו. ונתהוה הלגין ראשון שמטמא חולין. דאע"ג דמדאורייתא כשנפסלו המי חטאת. וכ"ש כשנטמאו. פרח דין מי חטאת מינייהו. אפ"ה מדרבנן עדיין דינן כמי חטאת כשרים. שהן אב הטומאה [כרפ"א דכלים]. ושפיר עושין להלגין שלהן ראשון:
טהורין: דאע"ג שנגע בהלגין של חטאת שנטמא. עכ"פ הלגין ההוא אינו רק ראשון לטומאה. וכלי אינו מקבל טומאה רק מאב הטומאה:
שניהן טמאים: ה"נ ב' הלגינין טמאים גמורים לכל דבר. דהרי האדם שנגע בהלגין שבו התרומה. נטמא ממנה לחטאת. ומדצריך טבילה עכ"פ מד"ס. מטמא למי חטאת שנשא אע"ג שלא נגע בהן [כפרי"א מ"ו]. וחוזר המי חטאת הטמאים ומטמאין להאדם שנושא אותן. והרי הנושא מי חטאת שלא לצורך הזאה. מטמא כלים שנוגע בשעת משאו [כרפ"ק דכלים]. והרי מי חטאת אלו שנטמאו. נושא אותן שלא לצורך הזאה ונטמא. וחוזר ומטמא באותה שעה להלגין של תרומה להיות ראשון. דהרי האדם שנוגעו באותה שעה. הוא אב הטומאה. כל זמן שלא פירש מהמי חטאת [כפ"ב דזבים]. אמנם הכא אפילו היה איפכא מדלעיל. שהיה המי חטאת בכ"ח שאמקט"ו מגבו. והתרומה היתה בכלי שטף. נמי שניהן טמאין. דהרי מדנטמא האדם לחטאת מהלגין של תרומה. צריך טבילה לחטאת מד"ס. ומטמא המי חטאת שנשאן. רק דהתנא לא מיירי בהכי. רק נקט תרווייהו בלגינין. וכמש"ל לב. אבל התרומה והקודש. ע"כ רק בהיו בלגין שהוא כלי שטף. כך הדין. אבל בהיו בקלל שהוא כ"ח. אף שנטמא האדם הנושא מי החטאת. מדנשאן שלא לצורך הזאה. עכ"פ אינו מטמא כלי התרומה והקודש רק בנגען. ולא בנשאן. והרי מצד מגע אין כלי חרס מקבל טומאה מגבו:
שניהם טהורים: אפילו היו שניהן כלי שטף דמקט"ו מגבו. עכ"פ מדהנייר מפסיק לא נגע בהלגין תרומה. דאף בכלי נייר מקט"ו [ככלים פי"ז מט"ו]. עכ"פ מעט נייר אמקט"ו [ועמ"ש בזה בס"ד כלים פ"ב מ"ה ופ"י מ"ד] וא"כ מדמפסיק הנייר בין לגין התרומה ליד האוחזה. לא נטמא האדם הטהור שנשאו להתרומה. וגם אפילו היה נושא המי חטאת שלא לצורך הזאה. ונטמא האדם הנושא עי"ז. עכ"פ לא טמא להלגין תרומה. דהרי הנייר מפסיק. וגם ללגין חטאת אמ"ט. מדכל טומאתו מהחטאת:
של חטאת בנייר ושל תרומה בידו: חדא מינייהו נקט. וה"ה בהי' לגין של קודש בידו:
שניהן טמאין: ה"נ אפילו היו המי חטאת בכ"ח. כך הוא הדין. אלא דהתנא לא מיירי בכ"ח. וכמש"ל. אבל התרומה דוקא בהיתה בכלי שטף כך הוא הדין. ושניהן טמאין. דהאדם הטהור לחטאת נטמא מדנגע בלגין התרומה בלי דבר המפסיק. וחוזר האדם ומטמא למי חטאת. דאף דנייר מפסיק בין ידו לכלי החטאת. עכ"פ האדם שנגע בלגין התרומה. כי צריך טבילה לחטאת מד"ס. וכל כה"ג מטמא למי חטאת גם במשא בלי מגע [כפי"א דפרה מ"ו]. ומדנושא מי חטאת שנפסלו ואינן ראויין תו להזאה. הו"ל כנושא מי חטאת טהורים שלא לצורך. דקודם שפירש מהן מטמא להלגין תרומה להיות ראשון:
ר' יהושע אומר של חטאת טמא: ר' יהושע ס"ל דבכולהו גוונא של חטאת טמא. ואפילו בשניהן בשני ניירות. דלטעמי' אזיל במשנה א' וב'. דמטמא להטהור לחטאת כשהסיט דבר הראוי לקט"ו. והכא נמי מדנטמא הנושא התרומה. חוזר ומטמא להמי חטאת שנשאן. אף שהיה הנייר מפסיק בין ידו ללגין החטאת. מיהו כשהיה נייר מפסיק בין כלי התרומה לידו. לגין התרומה טהור דהרי לא נגע בו. ופשוט דבכל מקום שהזכיר במשניות אלו שהיה נייר מפסיק בין הלגין ליד האוחז. ה"ה בהיה אותו הכלי כלי חרס שאינו מקבל טומאה מגבו. ואידי ואידי חד טעמא אית בי' בין לקולא בין לחומרא [ויש לדקדק קצת ע"כ ל"ל לתנא כלל למנקט נייר. הול"ל כלי חרס קלל תחת נייר. וי"ל]:
היו נתונין על גבי הארץ ונגע בהם: שנגע ביד א' בלגין חטאת. וביד הב' בלגין תרומה בשעה א'. או שנגע שניהן כאחת ביד א':
טמא: דמדנטמא האדם מנגיעת לגין התרומה חוזר ומטמא בנגיעתו ללגין המי חטאת דאין מונין ראשון ושני בחטאת. וחוזרין המי חטאת הטמאים ומטמאים הלגין שלהן להיות ראשון גמור לכל מילי, וכמש"ל. מיהו אפילו בנגע האדם בלגין התרומה. ולאחר שפירש ממנו נגע בלגין החטאת. נמי נטמא לגין החטאת. ואפ"ה נקט התנא שנגע בב' הכלים ביחד. לרבותא דסיפא. דאפ"ה של תרומה טהור. והכא מיירי שהמי חטאת הי' בלגין כלי שטף שמקט"ו מגבו. דאילו היה כלי חרס. אע"ג שנטמא האדם לחטאת מדנגע בכלי התרומה. אפ"ה לא גרע נגיעת כלי החטאת בו. טפי מאילו נגע כלי החטאת בשרץ. דג"כ טהור [וכמ"ג]:
של קדש ושל תרומה טהורים: אפילו היה התרומה והקודש ג"כ בלגין שמקט"ו מגבו. עכ"פ הרי לא נשא מי חטאת טמאים. דנימא שנטמא התרומה שנגע באותה שעה. אלא נגע בלגין הטמא. שמי חטאת שבתוכו טמאוהו. והרי הלגין ההוא ראשון. ואדם אינו מקבל טומאה רק מאב הטומאה. ואף דנטמא לחטאת מדנגע בכלי תרומה. אפ"ה נשאר טהור לתרומה ולקודש כמו שהי' [כך פירשתי משנה חמורה זאת על דרך הגאון רב"א זצוק"ל. עם תוספת מנחת עני בדעת. מה שחנן אלדים לעבדו גבר בעלמא עבידא דמזדבן בטלמא]:
הסיטן: כגון שהיו ב' הכלים עומדין על הדף. והקיש אדם הטהור לחטאת על הדף. ועי"ז התנועעו ב' הכלים. והרי כל היסט דינו כנישא:
וחכמים מטהרין: תרווייהו לטעמייהו במשנה אזלו. דלר' יהושע כיון שהסיט כלי הטהור לתרומה. נטמא לחטאת. ומטמא להחטאת שהסיטו. ולרבנן דוקא בשהסיט כלי שבאמת טמא. נטמא לחטאת שהסיטו אח"כ. אבל כלי הטהור לתרומה. דוקא בשנגע בו בידו. נטמא לחטאת. מה שאין כן כשרק הסיטו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת