חגיגה יח ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

תלמוד בבלי

<< · חגיגה · יח ב · >>

תלמוד בבלי - גמרא | רש"י | תוספות | עין משפטשלימות: 75% | ראשונים נוספים
על הש"ס: ראשונים | אחרונים

מתני' נוטלין לידים אלחולין ולמעשר בולתרומה. גולקודש מטבילין. דולחטאת אם נטמאו ידיו נטמא גופו. טבל הלחולין הוחזק לחולין אסור למעשר טבל למעשר הוחזק למעשר אסור לתרומה טבל לתרומה הוחזק לתרומה אסור לקודש טבל לקודש הוחזק לקודש אסור לחטאת טבל לחמור מותר לקל וטבל ולא הוחזק כאילו לא טבל. זבגדי עם הארץ מדרס לפרושין. חבגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה. טבגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש. יבגדי קודש מדרס לחטאת. יוסף בן יועזר היה חסיד שבכהונה והיתה מטפחתו מדרס לקודש. כיוחנן בן גודגדא היה אוכל על טהרת הקודש כל ימיו והיתה מטפחתו מדרס לחטאת:

גמ' חולין ומעשר מי בעו נטילת ידים ורמינהי התרומה והביכורים חייבין עליהן למיתה מוחומש נואסור לזרים סוהן נכסי כהן עועולין באחד ומאה פוטעונין נטילת ידים צוהערב שמש. הרי אלו בתרומה וביכורים קמה שאין כן במעשר וכל שכן בחולין. קשיא מעשר אמעשר קשיא חולין אחולין. בשלמא מעשר אמעשר לא קשיא הא ר' מאיר והא רבנן דתנן כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים מטמא את הקודש ופוסל את התרומה ומותר לחולין ולמעשר דברי רבי מאיר וחכמים אוסרים במעשר אלא חולין אחולין קשיא לא קשיא כאן באכילה כאן בנגיעה מתקיף לה רב שימי בר אשי עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי מאיר אלא באכילה דמעשר אבל בנגיעה דמעשר ובאכילה דחולין לא פליגי אלא אידי ואידי באכילה ולא קשיא רכאן באכילה דנהמא שכאן באכילה דפירי דאמר רב נחמן תכל הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח ת"ר א*הנוטל ידיו, נתכוון ידיו טהורות, לא נתכוון ידיו טמאות. ב*וכן המטביל ידיו, נתכוון ידיו טהורות, לא נתכוון ידיו טמאות. והתניא בין נתכוון בין לא נתכוון ידיו טהורות אמר רב נחמן לא קשיא ג*כאן לחולין

רש"י[עריכה]


מתני' נוטלין לידים לחולין ולמעשר ולתרומה - די להן בנטילה דכלי שאין בו אלא רביעית מים:

ולקודש מטבילין - אבל לאכול שלמים או חטאת ואשם לכהנים יש מעלה שצריך להטביל ידים בארבעים סאה ואע"פ שאינן אלא סתם ידים שלא נגעו בטומאה דאורייתא המטמאה את כל הגוף:

ולחטאת - ליגע במי חטאת מים המקודשים באפר פרה להזות מהן על טמאי מתים יש מעלה יתירה שאם נטמאו ידיו באחת מן הדברים המטמאין את הידים ולא את הגוף כגון וולד הטומאה וכגון ספר וכל טומאות שהן מדברי סופרים:

נטמא הגוף - וכל הגוף צריך טבילה וכל מעלות הללו שזה גבוה מזה מדברי סופרים והאי דנקט להו הכא גבי הלכות הרגל. לפי שיש בסופן הלכות רגל שעמי הארץ חשובין טהורים ברגל ולא בשאר ימות השנה בסוף חומר בקדש:

טבל לחולין הוחזק לחולין - ועוד זו מעלה טבל לחולין הוחזק לחולין כלומר נתכוין לטבול לשם חולין:

אסור למעשר - הוחזק לשון כוונה כלומר נתכוין להעמיד גופו בחזקת טהור לחולין:

למעשר - למעשר שני הנאכל בירושלים:

ולא הוחזק - לא נתכוון לשם טבילת טהרה אלא לרחיצה בעלמא:

מדרס - אב הטומאה לטמא אדם וכלים כמדרס הזב שמטמא אדם וכלים כדכתיב ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו (ויקרא טו ה):

לפרושין - לאוכלי חוליהן בטהרה:

לאוכלי תרומה - כהנים וכל אלו מעלות מדברי סופרים שאמרו שאין שמירת טהרתן של אלו חשובה שמירה אצל אלו ומתוך שהן אלו אצל אלו כאילו לא שמרוה גזרו בהן בבגדיהן שמא ישבה בהן אשתו נדה והרי הן מדרס הנדה הכי מפרש לה בפרק השוחט:

גמ' בכורים - קרויין תרומה דאמר מר ותרומת ידך. אלו הבכורים (מכות דף יז.) לכך הן כתרומה:

חייבין עליהן מיתה - זר האוכלן מזיד דכתיב ומתו בו כי יחללוהו וסמיך ליה וכל זר לא יאכל קדש וכל הענין מדבר בתרומה:

וחומש - האוכלן שוגג דכתיב ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמישיתו עליו (ויקרא כב יד):

ואסור לזרים - בלאו:

והן נכסי כהן - לקדש בהן את האשה וליקח בדמיהן עבדים וקרקעות ובהמה טמאה:

ועולין באחד ומאה - אבל בפחות אין עולין אלא כל החולין אסור לזרים:

וטעונין רחיצת ידים - לפי שהשני עושה שלישי וידים גזרו עליהם טומאת שני לפיכך פוסלות את התרומה אם לא נטלן:

והערב שמש - אם נטמא טומאה דאורייתא וטבל. אינו אוכל בתרומה עד שיעריב שמשו ביבמות (דף עד:) ילפינן מקראי:

מה שאין כן במעשר - אין מיתה ואין חומש [ואין] אסור לזרים שהרי כל עצמו נאכל לזרים וחומש שמוסיף בפדיונו לא איירי בחומש הכא כי האי גוונא דאין בתרומה פדיון ונכסי הדיוט נמי לא הוי לקנות בו עבדים וקרקעות דלא ניתן אלא לאכילה ושתיה וסיכה ואין טעון רחיצת ידים שאין השני פוסל בו לעשות שלישי ואינו טעון הערב שמש דקי"ל טבל ועלה אוכל במעשר ומקראי ילפינן לה ביבמות פרק הערל:

כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים - כל שהוא טהור מן התורה וחכמים גזרו עליו טומאה כל הנך דאמרי במסכת שבת בפ"ק (דף יג:) אלו פוסלין את התרומה האוכל אוכל ראשון ואוכל שני כו':

מטמא את הקודש - כלומר נתנו עליהן טומאת שני לטומאה והשני מטמא את הקודש להיות קרוי טמא ופוסל עליהן עוד את הרביעי:

ופוסל את התרומה - להיפסל היא עצמה אבל אינה פוסלת אחר לעשות רביעי:

ומותר לחולין - לאכול חולין מדלא קתני ואינו פוסל את החולין ונקט לישנא דמותר אפילו לאוכלן משמע:

באכילה - מתני' דמצריך נטילה באכילה: קאמר:

עד כאן לא פליגי כו' - דקתני אסור במעשר לשון אכילה היא דאי בנגיעת שני לא פסיל במעשר דשמעינן לר' מאיר דאמר מותר באכילה ואיפליג עליה באכילה דמעשר ואילו בחולין כולהו מודו דמותר אפילו באכילה ומתני' מני:

כאן באכילה דפירי - הא דקתני מה שאין כן במעשר באכילה דפירי קאמר ומיהו בתרומה בעי נטילה שאפילו במגעו הוא [פוסל] דשני פוסל את התרומה:

נוטל - בכלי. מטביל. בארבעים סאה

תוספות[עריכה]


קשיא חולין אחולין. ולא בעי למימר בחולין עד הפרק קאמר מה שאין כן במעשר דלישנא לא משמע ליה:

כאן באכילה וכאן בנגיעה. הקשה הר"ר אלחנן מעשר אמעשר נמי לישני הכי ולוקמי אפילו כרבנן ותירץ מורי דאף בנגיעה דמעשר נמי פליגי רבנן ואסרי לה וכן משמע בסמוך דקאמר עד כאן לא פליגי אלא באכילה דמעשר משמע דמעיקרא סד"א דבכל ענין פליגי וכן בפ' שני דחולין (דף לג: ושם) דקאמר ודלמא לא פליגי רבנן אלא באכילה דמעשר כו' משמע דדבר ברור אינו מיהו הוי מצי לאקשויי וליטעמיך מתניתין דשבת פ"ק (דף יד) דתנן ואלו פוסלין את התרומה לא מיתוקמא כרבנן דמאי איריא תרומה אפילו מעשר נמי אלא לא חש לאקשויי ליה ומכח דההיא משמע דאמת הוא כי אתקפתא דרב שימי והא דנקט בפ"ב דחולין (דף לג: ושם) ודלמא לישנא קלילא הוא דלעולם אמת הוא בנגיעת מעשר ואכילת חולין לא פליגי דלכ"ע אין שני עושה שלישי (בחולין) ואל תתמה היכי ס"ד דלרבנן לא בעי אכילת חולין נטילה וי"ל דאיירי בפירי דלא בעו נטילה:

הא בנהמא הא בפירי. והשתא לא הוצרך לתרץ תו גבי מעשר הא רבי מאיר והא. רבנן והוא הדין דמצי למימר הא באכילה הא בנגיעה אלא כולה באכילה עדיפא ליה:

הנוטל ידיו לפירות. וכי אמר בפ' כיצד מברכין (ברכות דף מג.) אורחין שהיו מסובין לשתות אצל בעל הבית נוטלין כל אחד ידו אחת התם משום נקיות הוי וכן משמע לישנא דידו אחת דקתני:

כאן לחולין כאן למעשר. משמע דאם לא כוון למעשר לא מהני וכ"ש בתרומה והקשה הר"ר אלחנן דאמר בפ' אלו דברים בברכות (דף נא:) ב"ש אומרים נוטלים את הידים ואח"כ מוזגין את הכוס שאם ימזגו את הכוס שמא יגע במשקים שאחורי הכוס והשתא אפילו נוטלן נמי כיון דלא מהניא הך נטילה לתרומה הויא ליה פוסל את התרומה ותנן כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחילה ותירץ דכיון דנטל ידיו לחולין לא פסיל תרומה והכי משמע דאי לא תימא הכי אין לך אדם אף חבר אוכל חולין בטהרה שלא יטמא משקין:

עין משפט ונר מצוה[עריכה]

כב א מיי' פ"ו מהל' ברכות הלכה א', סמג עשין כז, טור ושו"ע או"ח סי' קנ"ח סעיף א':

כג ב מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה ז', ומיי' פ"ח מהל' אבות הטומאה הלכה ח', ומיי' פי"א מהל' מקואות הלכה י"א:

כד ג מיי' פ"ח מהל' אבות הטומאה הלכה ז', סמג עשין רמז:

כה ד מיי' פי"ג מהל' פרה אדומה הלכה ד':

כו ה מיי' פי"ג מהל' אבות הטומאה הלכה ב':

כז ו מיי' פי"ג מהל' אבות הטומאה הלכה ב', ומיי' פ"א מהל' מקואות הלכה ח', ופי"ג הלכה יב(??):

כח ז מיי' פי"ג מהל' אבות הטומאה הלכה א', ומיי' פ"י מהל' משכב ומושב הלכה א':

כט ח מיי' פי"ג מהל' אבות הטומאה הלכה א':

ל ט מיי' פי"ג מהל' אבות הטומאה הלכה א', ומיי' פי"ב מהל' אבות הטומאה הלכה ד':

לא י מיי' פי"ג מהל' אבות הטומאה הלכה א', ומיי' פי"ג מהל' פרה אדומה הלכה ב':

לב כ מיי' פי"ג מהל' פרה אדומה הלכה ב':

לג ל מיי' פ"ו מהל' תרומות הלכה ו', ומיי' פ"ג מהל' בכורים הלכה א':

לד מ מיי' פ"ו מהל' תרומות הלכה ו', מיי' פ"י מהל' תרומות הלכה א':

לה נ מיי' פ"ו מהל' תרומות הלכה ה', ומיי' פ"ד מהל' בכורים הלכה ט"ו:

לו ס מיי' פ"ד מהל' בכורים הלכה י"ד:

לז ע מיי' פי"ג מהל' תרומות הלכה א', ומיי' פ"ד מהל' בכורים הלכה ט"ו:

לח פ מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה ז':

לט צ מיי' פ"ז מהל' תרומות הלכה ב', ומיי' פ"ז מהל' מעשר שני הלכה י"א:

מ ק מיי' פ"ג מהל' מעשר שני הלכה א' והלכה יז והלכה כד, ומיי' פ"ז מהל' מעשר שני הלכה י"א:

מא ר ש מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה ז', ומיי' פ"ו מהל' ברכות הלכה א', סמג עשין כז, טור ושו"ע או"ח סי' קנ"ח סעיף א':

מב ת מיי' פ"ו מהל' ברכות הלכה ג', טור ושו"ע או"ח סי' קנ"ח סעיף ה':

מג א* ב* ג* מיי' פי"ג מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ב', (ומיי' פ"ט מהל' מקואות הלכה י"ז), טור ושו"ע או"ח סי' קנ"ט סעיף י"ג:

ראשונים נוספים

 

רבינו חננאל

 

תוספות רי"ד

קישורים חיצוניים