רמב"ם הלכות מטמאי משכב ומושב י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


הקדמההמדעאהבהזמניםנשיםקדושההפלאהזרעיםעבודהקרבנותטהרהנזקיםקניןמשפטיםשופטים


<< | משנה תורה לרמב"ם · ספר טהרה · הלכות מטמאי משכב ומושב · פרק עשירי | >>

דפוס וורשא-ווילנא · הגהה על פי כתבי-יד

נושאי כלים על הפרק: כסף משנה מגיד משנה משנה למלך לחם משנה
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפרק זה
הרמב"ם באתרים אחרים: מכון ממרא עפ"י כת"י תימניים (כתיב או מנוקד), ה"ב, ת"ש , עה"ת

דפוס[עריכה]

הלכה א[עריכה]

עם הארץ אף על פי שהוא ישראל וישנו בתורה ובמצות הרי הוא בחזקת טמא ובגדיו מדרס לטהרות ואם נגעו בגדיו באוכלין ומשקין הרי הן טמאין ואם נגע בכלי חרס מאוירו טמאהו ושורפין את התרומה על מגען אע"פ שטומאתן בספק ואינן נאמנין על הטהרות לפי שאינן בקיאין בדקדוקי טהרות וטומאות ולעולם הוא בחזקה זו ואינו נאמן על הטהרות עד שיקבל עליו דברי חבירות ומה הן דברי חבירות שיקבל עליו שיהא נזהר בטומאות שלא יטמא בהן ובטהרות שלא יטמא אותם ויזהר בנטילת ידים ובטהרתן שלא יקח מע"ה דבר לח ולא יתארח אצלו ולא יארחו אצלו בכסותו:

הלכה ב[עריכה]

הבא לקבל דברי חבירות חוץ מדבר אחד מהן אין מקבלין אותו ראינוהו שנוהג בצנעה בתוך ביתו מקבלין אותו ואחר כך מלמדין אותו עסקי טומאה וטהרה ואם לא ראינוהו שנוהג בצנעה בביתו מלמדין אותו ואחר כך מקבלין אותו ומקבלין אותו תחילה לטהרת הידים ואח"כ מקבלין אותו לטהרות ואם אמר איני מקבל אלא לטהרת הידים מקבלין אותו קיבל לטהרות ולא לידים אף לטהרות אין מקבלין אותו כשמקבלין אותו חוששין לו כל שלשים יום עד שילמד ויהיה רגיל בטהרות ואחר שלשים יום משיקבל דברי חבירות הרי בגדיו טהורין וכל אוכליו ומשקיו טהורין ונאמן על כל הטהרות כשאר כל החברים ואף על פי שאינו ת"ח:

הלכה ג[עריכה]

תלמידי חכמים הרי הן בחזקת טהרה נאמנין ואינן צריכין לקבל דברי חבירות אבל משחרב בית המקדש נהגו כהנים סלסול בעצמן שלא יהו מוסרין טהרות אפילו לתלמידי חכמים עד שיקבל עליו דברי חבירות:

הלכה ד[עריכה]

זקן ויושב בישיבה א"צ לקבל שכבר קיבל בשעה שישב:

הלכה ה[עריכה]

המקבל דברי חבירות צריך לקבל בפני שלשה חברים ובניו ובני ביתו אינן צריכין לקבל בפני שלשה מפני שהוא מלמדן ומרגילן בדרך טהרה ואשת חבר ובניו ובני ביתו ועבדיו הרי הן כחבר וחבר שמת אשתו ובניו ובני ביתו בחזקת חברים עד שיחשדו:

הלכה ו[עריכה]

אשת ע"ה או בתו שנשאת לחבר וכן עבדו שנמכר לחבר הרי אלו צריכין לקבל עליהן דברי חבירות כבתחילה אבל אשת חבר או בתו שנשאת לע"ה וכן עבדו שנמכר לע"ה אין צריכין לקבל דברי חבירות כבתחילה:

הלכה ז[עריכה]

ע"ה שקיבל עליו דברי חבירות והיו לו טהרות כשהיה ע"ה ואמר אני יודע ודאי שלא נטמאו בזמן שנתעסקו בהן אחרים הרי הן אסורות כמקודם ואם הוא בעצמו נתעסק בהן הרי הן מותרות לו ואסורות לכל אדם ונשאל החבר על טהרותיו ומורה בהן טהרה לעצמו ואין חושדין אותו בכך:

הלכה ח[עריכה]

חבר שנעשה גבאי למלך או מוכסן וכיוצא בהן דוחין אותו מחברותו פירש ממעשיו הרעים הרי הוא ככל אדם וצריך לקבל דברי חבירות כבתחילה:

הלכה ט[עריכה]

ע"ה שקיבל עליו דברי חבירות ונחשד לדבר אחד אינו חשוד אלא לאותו דבר וכל החשוד לחמור נחשד על הקל לקל לא נחשד לחמור:

הלכה י[עריכה]

חבר שנחשד על הטהרות כגון שמכר אוכלין טמאין בחזקת שהן טהורין הרי זה אינו נאמן לעולם עד שיוודע שחזר בתשובה גמורה:

הלכה יא[עריכה]

החשוד על השביעית או על התרומה שמכרן לשם חולין הרי זה חשוד על הטהרות שהחשוד על דבר של תורה הרי הוא חשוד על ד"ס והאוכלין הטמאין אין מטמאין אחרים אלא מדבריהן כמו שיתבאר וכל החשוד על דבר נאמן להעיד בו לאחרים ולדון בו לאחרים חזקה היא שאין אדם חוטא כדי שיהנו בו אחרים:

הגהה[עריכה]

לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.