רמב"ם הלכות תרומות ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הקדמה · המדע · אהבה · זמנים · נשים · קדושה · הפלאה · זרעים · עבודה · קרבנות · טהרה · נזקים · קנין · משפטים · שופטים


<< | משנה תורה לרמב"ם · ספר זרעים · הלכות תרומות · פרק ששי | >>

דפוס וורשא-ווילנא · הגהה על פי כתבי-יד

נושאי כלים על הפרק: כסף משנה מגיד משנה משנה למלך לחם משנה
כלים חיצוניים לפרק זה: נוסח הפרק על פי כתבי יד תימניים (כתיב או מנוקד), ונושאי כלים על פרק זה


ספר המצוות לאו קלג: "המצוה שלא יאכל שום זר תרומה"
ספר המצוות לאו קלד: "המצוה שלא יאכל תושב כהן ושכיר תרומה"
ספר המצוות לאו קלז: "המצוה שלא תאכל חללה מן הקודש"

דפוס[עריכה]

הלכה א[עריכה]

תרומה ותרומת מעשר נאכלת לכהנים בין גדולים בין קטנים בין זכרים בין נקבות הם ועבדיהם הכנענים ובהמתן שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו וגו' עבד כהן שברח ואשת כהן שמרדה הרי אלו אוכלין.

הלכה ב[עריכה]

תרומה של תורה אין אוכל אותה אלא כהן מיוחס אבל כהני חזקה אוכלין בתרומה של דבריהן בלבד ותרומה טהורה בין תרומה גדולה בין תרומת מעשר בין של תורה בין של דבריהן אינה ניתנת אלא לכהן תלמיד חכם מפני שאסור לאכול תרומה טמאה וכל עמי הארץ בחזקת טומאה לפיכך נותנין תרומה טמאה לכל כהן שירצה.

הלכה ג[עריכה]

ישראלית שנשאת לכהן אפילו קטנה בת ג' שנים ויום אחד תאכל בתרומה וחזה ושוק ודין תורה שתאכל משנתארסה שהרי היא קנינו אבל אסרו חכמים שתאכל עד שתכנס לחופה גזירה שמא תאכיל תרומה לאביה ולאחיה כשהיא ארוסה בבית אביה.

הלכה ד[עריכה]

חרשת ושוטה שנשאת לכהן אינה אוכלת בתרומה אפילו השיאה אביה גזירה שמא ישא חרש כהן חרשת ויאכילנה לפיכך גזרו שלא תאכל חרשת בת ישראל כלל.

הלכה ה[עריכה]

הזר אסור לאכול תרומות שנאמר וכל זר לא יאכל קדש אפילו היה תושב כהן או שכירו שנאמר תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש תושב זה שכיר עולם שכיר זה שכיר שנים ועבד עברי הרי הוא כתושב ושכיר וכהנת אשת הזר הרי היא כזר שנאמר וכל זר בין הוא בין אשתו.

הלכה ו[עריכה]

זר שאכל תרומה בזדון בין שהיה טמא בין שהיה טהור בין שאכל תרומה טהורה בין שאכל טמאה חייב מיתה בידי שמים שנאמר ומתו בו כי יחללוהו ולוקה על אכילתה ואינו משלם דמי מה שאכל שאינו לוקה ומשלם ואם אכל בשגגה מוסיף חומש שנאמר ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמישיתו וגו'.

הלכה ז[עריכה]

ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל שני ענינים נכללו בלאו זה שאם תבעל לאסור לה ותעשה זונה או חללה כמו שבארנו בהלכות איסורי ביאה הרי היא אסורה לאכול בתרומות לעולם כדין כל חלל שהחלל כזר לכל דבר ואם תנשא לישראל הרי היא אסורה לאכול במורם מן הקדשים שהוא חזה ושוק לעולם אף על פי שגירשה או מת.

הלכה ח[עריכה]

אבל התרומה אוכלת אחר שגירשה הישראל או מת אם לא הניח בן ממנה שנאמר ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל.

הלכה ט[עריכה]

מפי השמועה למדו מלחם ולא כל לחם חוזרת היא לתרומה ולא לחזה ושוק.

הלכה י[עריכה]

ולא הכהנת בלבד אלא אפילו לויה וישראלית שנבעלה לאסור לה הואיל ונעשית זונה אסורה לאכול בתרומה לעולם ואע"פ שיש לה זרע מכהן.

הלכה יא[עריכה]

לפיכך השבויה אינה אוכלת בתרומה ואף על פי שאומרת טהורה אני וכל שבויה שנאמנת לומר טהורה אני או שיש לה עד כדי שתהיה מותרת לבעלה הרי זו אוכלת בתרומה והנרבעת לבהמה לא נפסלה מן הכהונה ואוכלת.

הלכה יב[עריכה]

ישראלית שיש לה זרע מכהן אוכלת בשביל בנה בין זכר בין נקבה ואפילו טומטום ואנדרוגינוס ואפילו זרע הזרע עד סוף כל העולם שנאמר וזרע אין לה.

הלכה יג[עריכה]

כשם שזרע ישראל מכהנת פוסל אותה כך זרע כהן מישראלית מאכיל אותה ואע"פ שהוא זרע פסול כיצד בת ישראל שנשאת לכהן או כהנת לישראל וילדה ממנו בת ובא על הבת מי שהוא ערוה עליה או שנשאת לממזר ומתה הבת והרי הממזר קיים היתה אם אמו בת ישראל לכהן תאכל בתרומה בת כהן לישראל לא תאכל.

הלכה יד[עריכה]

הא למדת שהיא אוכלת בשביל זרעה ואף על פי שאותו הזרע פסול ואפילו אינו ישראל ואין צריך לומר שאם היתה לה בת מכהן אף ע"פ שהבת נשואה לישראל ואפילו נתחללה הרי אמה אוכלת בשביל הבת הפסולה.

הלכה טו[עריכה]

כיוצא בו הכהנת שאינה אוכלת מפני זרעה שמישראל אע"פ שאותו הזרע כהנים כיצד בת כהן שנשאת לישראל וילדה ממנו בת והלכה הבת ונשאת לכהן וילדה ממנו בן ה"ז ראוי להיות כהן גדול מאכיל את אמו ופוסל את אם אמו ואף על פי שמתה אמו וזאת אומרת לא כבן בתי כהן גדול שהוא פוסלני מן התרומה.

הלכה טז[עריכה]

העבד אינו פוסל משום זרע ואינו מאכיל כיצד כהנת שנשאת לישראל או ישראלית שנשאת לכהן וילדה ממנו בן והלך הבן ונכבש על השפחה וילדה ממנו עבד ומת הבן והרי העבד קיים היתה אם אביו של עבד זה בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה היתה בת כהן לישראל תאכל שאין זה זרע שהעבדים אין להם ייחוס.

הלכה יז[עריכה]

בת ישראל שנשאת לכהן ומת ולה ממנו בן וחזרה ונשאת לישראל לא תאכל בתרומה מת הישראל ולה ממנו בן לא תאכל בתרומה מפני בנה שמישראל מת בנה מישראל אוכלת בשביל בנה הראשון.

הלכה יח[עריכה]

בת כהן שנשאת לישראל ויש לה ממנו בן וחזרה ונשאת לכהן תאכל בתרומה מת ולה ממנו בן תאכל בתרומה מת בנה מכהן אסורה לאכול מפני בנה שמישראל מת בנה שמישראל חוזרת לבית אביה כנעוריה ואוכלת בתרומה לא בחזה ושוק.

הלכה יט[עריכה]

בת ישראל שנשאת לישראל תחילה ויש לה ממנו בן וחזרה ונשאת לכהן אוכל בתרומה מת ולה ממנו בן אוכלת מפני בנה האחרון שהרי הוא מאכילה כמו שהאכילה אביו.

הגהה[עריכה]

לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.