רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הקדמה · המדע · אהבה · זמנים · נשים · קדושה · הפלאה · זרעים · עבודה · קרבנות · טהרה · נזקים · קנין · משפטים · שופטים


<< | משנה תורה לרמב"ם · ספר זרעים · הלכות מעשר שני ונטע רבעי · פרק שביעי | >>

דפוס וורשא-ווילנא · הגהה על פי כתבי-יד

נושאי כלים על הפרק: כסף משנה מגיד משנה משנה למלך לחם משנה
כלים חיצוניים לפרק זה: נוסח הפרק על פי כתבי יד תימניים (כתיב או מנוקד), ונושאי כלים על פרק זה


ספר המצוות לאו קנב: "המצוה לא להוציא דמי מעשר שני אלא באכילה ושתיה"

דפוס[עריכה]

הלכה א[עריכה]

פירות הנלקחות בכסף מעשר שני אינן נפדין בריחוק מקום אלא א"כ נטמאו באב הטומאה אלא יעלו הן עצמן ויאכלו בירושלים.

הלכה ב[עריכה]

זה חומר בלקוח בכסף מעשר מפירות מעשר עצמן ואם נטמא בולד הטומאה מדבריהם יפדו ויאכלו בירושלים.

הלכה ג[עריכה]

אין נלקח בכסף מעשר אלא מאכל אדם שגידוליו מן הארץ או גידולי גידוליו מן הארץ כגון הפרט המפורש בתורה בבקר ובצאן וביין ובשכר.

הלכה ד[עריכה]

לפיכך אין לוקחין בכסף מעשר מים ומלח כמהין ופטריות לפי שאין גידוליהם מן הארץ ולא פירות מחוברין לקרקע ולא פירות שאינן יכולים להגיע לירושלים לפי שאינן דומין לבקר וצאן.

הלכה ה[עריכה]

הדבש והביצים והחלב הרי הן כבקר וצאן שאעפ"י שאינן גידולי קרקע הרי הן גידולי גידוליה.

הלכה ו[עריכה]

התמד עד שלא החמיץ אינו נלקח בכסף מעשר מפני שהוא כמים ומשהחמיץ נלקח כיין וכשכר לקחו עד שלא החמיץ והחמיץ קנה מעשר.

הלכה ז[עריכה]

בד"א בנתן ג' מים ומצא פחות מד' אבל אם נתן ג' והוציא ד' ה"ז כיין מזוג ונלקח בכסף מעשר.

הלכה ח[עריכה]

לולבי זרדין והחרובין עד שלא ימתיקו אין נלקחין אחר שימתיקו נלקחין אבל הלוף והחרדל והתרמוסין ושאר כל הנכבשים בין משימתיקו בין עד שלא המתיקו נלקחין והקור נלקח בכסף מעשר.

הלכה ט[עריכה]

הכרכום אינו נלקח שאינו אלא למראה וכן כל כיוצא בו מנותני ריח ומראה וטעם הואיל ואינן לאכילת גופן אלא לטעם שנותנין אינן נלקחין בכסף מעשר לפיכך ראשי בשמים והפלפלין והקושט והחלתית וחלות חריע וכל כיוצא באלו אינן נלקחין בכסף מעשר.

הלכה י[עריכה]

השבת אם ליתן טעם בקדרה אינה נלקחת בכסף מעשר ואם לכמך וכיוצא בו שהוא אוכל גופה נלקחת בכסף מעשר עירב מים ומלח אם נתן לתוכו שמן הרי הן כמורייס ולוקח מהן בכסף מעשר ומבליע דמי המים והמלח בדמי השמן.

הלכה יא[עריכה]

אין לוקחין תרומות בכסף מעשר מפני שהוא ממעט אכילתו ואכילתה שאין אוכלין אותה אלא כהנים מעורבי שמש ומותרת לאונן ונאכלת בכל מקום והמעשר מותר לזרים ולטבול יום ואסור לאונן ואינו נאכל אלא בירושלים נמצא ממעט אכילת מעשר ואכילת התרומה.

הלכה יב[עריכה]

לוקחין בהמה לזבחי השלמים מכסף המעשר שהשלמים נאכלים לזרים בראשונה היו לוקחין בהמות לאוכלן חולין מכסף מעשר שני כדי להבריחם מעל המזבח גזרו בית דין שאין לוקחין בהמה ממעות מעשר אלא לשלמים אבל חיה ועוף לוקחין שאינן ראויין לשלמים.

הלכה יג[עריכה]

אין לוקחין פירות שביעית בכסף מעשר לפי שהוא חייב לבער כמו שיתבאר.

הלכה יד[עריכה]

הלוקח מים ומלח או פירות מחוברין או פירות שאינן יכולין להגיע לירושלים לא קנה המעשר אף על פי שיצאו המעות לחולין.

הלכה טו[עריכה]

הלוקח פירות חוץ לירושלים בכסף מעשר בשוגג כופין את המוכר להחזיר הדמים לבעלים והן מעשר כמות שהיו במזיד יעלו הפירות ויאכלו בירושלים ואם אין מקדש יניחם עד שירקבו.

הלכה טז[עריכה]

וכן אין לוקחין בהמה בכסף מעשר חוץ לירושלים ואם לקח בשוגג יחזרו הדמים למקומן במזיד תעלה ותאכל בירושלים ואם אין מקדש תקבר היא ועורה.

הלכה יז[עריכה]

לקח עבדים וקרקעות ובהמה טמאה בין במזיד בין בשוגג אם ברח המוכר ה"ז יאכל כנגד אותן המעות בירושלים בתורת מעשר זה הכלל כל שהוציא חוץ לאכילה ושתייה וסיכה מדמי מעשר וברח המוכר או מת יאכל כנגדו ואם היה המוכר קיים יחזרו הדמים למקומן וכן אם הביא עולות וחטאות ואשמות מדמי מעשר יאכל כנגדן.

הלכה יח[עריכה]

לקח חיה לזבחי שלמים ובהמה לבשר תאוה ה"ז כמי שקנה שור לחרישה ולא קנה שלמים לקח בהמה לשלמים ונפל בה מום פקעה ממנה קודשת מעשר ופודה אותה ואין הדמים מעשר ואעפ"כ אם פדאה לעצמו מוסיף חומש.

הלכה יט[עריכה]

המתפיס מעות מעשר לשלמים לא קנו שלמים שקדושת שלמים אינה חלה על קדושת מעשר שהמעשר ממון גבוה הוא ואין צריך לומר אם התפיס המעשר עצמן לשלמים שלא קנו שלמים.

הלכה כ[עריכה]

האוכל מע"ש בתורת חולין אפילו במזיד אם פירות המעשר עצמן אכל יצא ידי שמים ואם כסף מעשר אכל יחזרו דמים למקומם ויעלו ויאכלו בירושלים או יאכל כנגדן בירושלים אם אין יכול להחזיר את הדמים.

הגהה[עריכה]

לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.