מלאכת שלמה על פרה יא
<< · מלאכת שלמה · על פרה · יא · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
משנה א[עריכה]
צלוחית שהניחה וכו': ובגמרא חולין פ"ק דף ט' ברייתא דקתני התם ובא ומצאה מכוסה טמאה שאני אומר אדם נכנס לשם וכיסה והתם נקט לשון טמאה משום דפריש לן דטעמא הוי משום חששא דאדם טמא ועוד טעמי אחריני פירשו תוס' והר"ש ז"ל:
אם יכולה החולדה לשתות: אבל נגיעת בעל חי לא פסלה. וראיתי שכ' ה"ר יהוסף ז"ל בס"א היה כתוב דברי רבן גמליאל והיה פנוי בינו ובין מה שלאחריו ע"כ:
שירד טל בה בלילה פסולה: דלא כר' אליעזר דאמר לעיל רפ"ט יניחנה בחמה והטל עולה:
משנה ב[עריכה]
כל הספק הטהור לתרומה טהור לחטאת: כצ"ל:
תלויות: ולא נאמר הואיל ונעשו על טהרת חטאת וכמו זה הספק בחטאת תשפך ג"כ אלו הטהרות ישרפו אין ראוי זה שאינו דומה שפיכת החטאת לשרפת הטהרות שאלו לא נעשו לאכילה ואלו נעשו לאכילה. הרמב"ם ז"ל:
הרפפות: פי' בערוך ערך רף פי' מקום בילה שיש בו רפש וטיט וכתב עליו הר"ש ז"ל ודבריו תמוהים דהא לעיל בפ"ח תנן מי קרמיון ומי פיגה פסולין מפני שהם מי ביצים ע"כ. וגם ר"י ז"ל לא נהירא לי':
והרעדות: בערוך בערך רעד פי' מים שיוצאין מן הקרקע טפה טפה בחלישה בלא כח ע"כ. ובתוספתא ר' אליעזר אומר הרעדות טמאות לחטאת א"ר יהודה אף אני כך אמרתי אבל חברי גזרו עלי שאהא מורה בהם בטהרה ע"כ:
משנה ג[עריכה]
והאוכלה חייב מיתה: ואע"ג דדבילה טמאה היא ואמרינן בפ' כל הבשר אמר שמואל משום ר' אליעזר פרט לזו שמחוללת ועומדת הך מתני' דלא כוותיה ומתני' לאו דוקא שיהא חייב מיתה על תרומת דבילה דמעשר פירות דרבנן אלא לסימנא בעלמא נקטיה שאם היתה תרומת דגן תירוש ויצהר חייב מיתה אי נמי בתרומת בכורים דשבעת המינים דאורייתא הר"ש ותוס' ז"ל שם ובר"פ מעשר בהמה כתבוהו ג"כ. ועוד כתבו שם האוכלה במיתה לאו דוקא אלא איסור חמיר דרבנן כעין איסור מיתה ונ"מ לאלקוייה טפי משאר מלקיות או לקברו בין רשעים גמורים א"נ לסימנא וכו' וכן פי' ג"כ הר"ש ז"ל רפ"ק דמעשרות. ועיין במ"ש שם בשם ה"ר שלמה שיריליו ז"ל. וי"ס שכתוב בהן עיד חלוקה אחרת במתני' וזו היא אין בה כביצה המים טהורים והאוכלה חייב מיתה ר' יוסי אומר וכו' וכתב הר"א אשכנזי ז"ל צ"ע למה לא פליג ר' יוסי לעיל פרק עשירי סי' י' ע"כ. ואפשר לומר דהה"נ דבמחלוקת שנויה. ור"ש קאי בשיטת ר' יוסי דהכי תנינן בתוספתא ר' יוסי ור"ש אומרים אין הטהור לתרומה מטמא את מי חטאת ועיין במ"ש כסף משנה בשם הר"י קורקוס ז"ל שם בפי"ד:
שהכניס ראשו ורובו לתוך מי חטאת נטמא: משמע לי דהרא"ש ז"ל לא הוה גריס לתוך מי חטאת שכתב וקמ"ל דאם הכניס ראשו ורובו למים שאובין דעלמא נטמא וטימא את מי חטאת ע"כ:
משנה ד[עריכה]
ואת החולין ואת המעשר: נלע"ד דבדין הוא דהכא ה"ל למיתני ואת המעשר ואת החולין אלא אגב סיפא נקט חולין ברישא וגם אשגרת לישנא דכולהו מתנייתא:
ופוסל את התרומה דברי ר"מ: כתב ה"ר יהוסף ז"ל ס"א ופוסל את התרומה ומותר בחולין ובמעשר דברי ר"מ ע"כ:
וחכמים אומרים פוסל בקדש ומותר בחולין ובמעשר: ובברייתא ר"פ שני דמעילה פליג אבא שאול דס"ל דט"י תחלה לקדש ושלש מחלוקת בדבר וכמו שרמזתיו שם באותו פרק במשנה ראשונה וכתב הרא"ש ז"ל דהא דלא קאמר ופוסל את החולין ואת המעשר דלא שייך להזכיר פסול בחולין ע"כ ומשמע דקאי ארישא דמילתיה דר"מ דמודו בה ג"כ רבנן:
ואם בא אל המקדש וכו': חייב משמע דהה"נ לאוכל קדש כמו שכתוב שם בהלכות פסולי המוקדשין יטעמא דאמרי' בנזיר ספ"ג מינים טמא יהיה לרבות טבול יום:
משנה ה[עריכה]
וחכמים אוסרים במעשר: הרמב"ם ז"ל מפ' דהאי מעשר היינו מעשר ראשון ועיין בפירושו לפ' שני דטהרות בבא דהראשון והשני השלישי שבקדש כי נראה שהוא טעות ושמא צריך להיות שם מעשר שני במקום מעשר ראשון והוא במה שכתב שם אמנם מעשר ראשון כבר קדם מחלוקת בו בי"א מפרה ע"כ:
לאחר ביאתו מותר בכולן: דלא בעי הערב שמש. ואין למדין מכלל זה דאיכא מידי דטעון ביאת מים מד"ס ואינו פוסל את התרומה כגון כלים הנגמרים בטהרה ואונן ומחוסר כפורים דאיתא בפ' חומר בקדש דצריכין טבילה לקדש ולא לתרומה גם יש טומאה דרבנן דבעי הערב שמש כההיא דפסחים ס"פ האשה הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר ובעי שלישי ושביעי וכ"ש דבעי הערב שמש וביומא פ' הוציאו לו גבי ישמעאל בן קמחית שספר עם ההגמון וניתז רוק מפיו על בגדיו ונכנס אחיו ושמש תחתיו וההיא דכהן השורף את הפרה שהיו אחיו הכהנים סומכים את ידיהם עליו לעשות היכרא לצדוקים שהיו אומרים במעורבי שמש היתה נעשית ויש לחלק בטומאות דגזרו רבנן אף לחולין בעו הערב שמש אבל היכא דלא גזרו אלא לקדש או לתרומה לא בעו הערב שמש כך פירשו הר"ש והרא"ש ז"ל במתני' וגם לקמן בפ"ק דמסכת טהרות:
משנה ו[עריכה]
ואת המזה מי חטאת: כך צ"ל וביד פי"ג דהלכות פרה אדומה סימן ה': וז"ל כאשר הוא שם וכן מטמא את האזוב המוכשר ואת המים שנתמלאו ועדיין לא נתקדשו ואת הכלי הריקן הטהור לחטאת מטמא כל אחד מאלו במגע אבל לא במשא ע"כ:
משנה ז[עריכה]
אזוב זה כשר: דהיינו אזוב סתם ולא שייך לאקשויי הכא כדאקשינן בפ' אלו טרפות עורב זה עורב אטו קמן קאי דהתם יש עורב אוכמא ועורב העמקי ועורב הבא בראשי יונים וכי קאמר זה עורב לא פירש את דבריו דס"ד דעורב העמקי דומה ממש לסתם עורב וא"כ מה שייך למימר זה עורב אם לא היה בידו כיון דאידך דומה לו ושמו כשמו אבל הכא דאזוב סתמא לא דמי לאינך מכיון דאמר אזוב זה כשר פירש דבריו דאזוב סתמא קתני דלית ליה שם לווי וה"נ אשכחן התם דקתני זה הנץ ולא פריך. הר"ש ז"ל עם ההגהה אשר עליו וכן רמזו ג"כ תוס' ז"ל שם בדף ס"ג:
אזוב יון: בנקודת חולם ביוד נראה דגריס לה בערוך ועיין עוד במ"ש בשבת פ"ח שרצים:
אזוב כוחלי: כצ"ל:
ר' אליעזר אומר אף לא על התמרות: נראה דר' אלעזר גרסי' בלי יוד: ובתוספתא קתני בתמרות ונכנס למקדש חייב דברי ר"מ וחכמים פוטרין:
גמלו: כמו גמרו ובתוספתא קתני גמרו הר"ש ז"ל:
וז"ל התוספתא ואלו הן היונקות גבעולין שלא גמרו תמרות שלא הנצו כל עיקר דברי ר"מ וחכמים אומרים תמרות גבעולין שלא גמרו יונקות שלא הנצו כל עיקר. לא נחלקו אלא על הלשון ע"כ פי' הר"ש ז"ל על הלשון היכי קרו להו ובין לר"מ בין לרבנן הזה בגבעולין שלא גמרו ונכנס למקדש פטור הזה בלא הנצו כל עיקר ונכנס למקדש חייב ע"כ:
אין חייבין על היונקות על ביאת המקדש: כ' התוי"ט ואיכא למידק אמאי לא תני ואם הזה כשר כדקתני בשל כו': [הגה"ה פי' דליתני ואם הזה ביונקות כשר]:
ר' אליעזר אומר אף בתמרות: ולשון התוספתא אין מזין לא בתמרות ולא ביונקות ואם הזה ביונקות ונכנס למקדש פטור בתמרות ונכנס למקדש חייב דברי ר"מ וחכמים אומרים בתמרות ונכנס למקדש פטור ביונקות ונכנס למקדש חייב ע"כ ונמצא ששלשה מחלוקת בדבר ואפשר דמשום הלשון של התוספתא נקט רבינו הקדוש ג"כ לשון קרוב לו במשנה:
משנה ח[עריכה]
מנגבו והוא כשר: להזאה:
אע"פ שנגבו פסול: שהרי נטמא להזאה שכל המשקים וכל האוכלין וכל הכלים הרי הן כטמאים לענין מי חטאת:
כמלקט לאוכלין דברי ר"מ: בכל הספרים גרסי' ר' יהודה בלא ויו וכן נמי בתוספתא והוי ר"מ יחיד לגבי רבים וכן משמע מהרמב"ם ז"ל שכתב ואין הלכה כר"מ וכן פסק ג"כ ספי"א דהלכות פרה אדומה. ול"ג להו זוגי זוגי: ומ"מ כנלקט לאוכלין דברי ר"מ ר' יהודה ור' יוסי ור"ש אומרים כנלקט לעצים:
משנה ט[עריכה]
שלשה קלחים: שלשה שרשים ובכל שורש גבעול אחד ויבא בשלשה ענפים שלשה גבעולים ור' יהודה אומר שיצטרך שיהיה בכל קלח שלשה גבעולין. הרמב"ם ז"ל:
מפסגו ואוגדו: משמע מכאן דאגד בידי שמים שמיה אגד ועיין בהר"ן ז"ל פ"ק דסוכה גבי חבילי קש וחבילי עצים:
וגרדומיו: כתבו הר"ש והרא"ש ז"ל גרדומו כמו גרדומיו והיינו שנשרו מן העלין ונשארו מקצתם ומדקאמר וגרדומיו כל שהוא אלמא דמתחלתו יש בו שיעור ולא אתפרש כמה ושיריו וגרדומיו תרי מילי נינהו דשיריו שני גבעולין וגרדומיו הגבעול בכל שהוא ולא הוי כי ההוא דתכלת גבי ציצית דאמרינן שיריו וגרדומיו כל שהוא ואמרינן מאי שיריו ומאי גרדומיו ומסיק דחדא קתני שירי גרדומיו כל שהוא ע"כ. וראיתי בקצת נוסחאות דל"ג במילתיה דר' יוסי רק ר' יוסי אומר מצות אזוב שלשה גבעולים וכו' וכן הגיה ה"ר יהוסף אשכנזי ז"ל וכ' כן מצאתי ע"כ: