משנה פרה יא ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק יא · משנה ז | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

כל אזוב שיש לו שם לווי, פסול.

אזוב זה, כשר.

אזוב יון, אזוב כוחלית, אזוב רומי, אזוב מדברי, פסול.

ושל תרומה טמאה, פסול.

ושל טהורהיד, לא יזה.

ואם הזה, כשר.

אין מזין לא ביונקות, ולא בתמרות.

אין חייבין על היונקות על ביאת המקדשטו.

רבי אליעזר אומר, אף לא על התמרות.

אלו הן היונקות, גבעולין שלא גמלו.

משנה מנוקדת

[עריכה]

כָּל אֵזוֹב שֶׁיֶּשׁ לוֹ שֵׁם לְוַי, פָּסוּל. אֵזוֹב זֶה, כָּשֵׁר. אֵזוֹב יָוָן, אֵזוֹב כּוֹחֲלִית, אֵזוֹב רוֹמִי, אֵזוֹב מִדְבָּרִי, פָּסוּל. וְשֶׁל תְּרוּמָה טְמֵאָה, פָּסוּל. וְשֶׁל טְהוֹרָה, לֹא יַזֶּה. וְאִם הִזָּה, כָּשֵׁר. אֵין מַזִּין לֹא בְיוֹנְקוֹת, וְלֹא בִתְמָרוֹת. אֵין חַיָּבִין עַל הַיּוֹנְקוֹת עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף לֹא עַל הַתְּמָרוֹת. אֵלּוּ הֵן הַיּוֹנְקוֹת, גִּבְעוֹלִין שֶׁלֹּא גָמָלוּ.

נוסח הרמב"ם

כל איזוב שיש לו שם לווי פסול איזוב זה כשר איזוביון איזוב כוחלית איזוב רומי איזוב מדברי פסול של תרומה טמאה פסול ושל טהורה לא יזה ואם הזה כשר אין מזין לא ביונקות ולא בתמרות ואין חייבין על היונקות על ביאת המקדש רבי אלעזר אומר אף לא על התמרות אלו הן היונקות גבעולין שלא גמלו.

פירוש הרמב"ם

שם לווי. שם מחובר: אזוב זה. ירצה לומר, שאם יראהו הרואה יאמר אזוב הוא זה מבלי שיודיעהו בדבר, ואמנם יחוייב האזוב בתרומה אם נזרע בגנות כפי העקרים אשר ביארנו בזרעים, ואמרו אזוב תרומה טמאה פסול, (ותאמר) [וא"ת] איך אפשר בו ההזאה והוא יטמא מי חטאת ואפי' היתה תרומה טהורה כפי מה שקדם לפי שכבר התבאר שהתרומה לא תטמא מי חטאת אלא אם תהיה כביצה ואפילו אם היתה טמאה:

ותמרה. פה יקראו הכיס אשר בו יהיה הזרע בקצות הענפים:

ויונקות. הוא אשר בארץ:

גבעולין. הוא הפרח קודם שיפתח כל עוד שהוא מקובץ בכיס אחד:

ואחר אמרו ואין חייבין על היונקות על ביאת המקדש כוונת זה שאם היה טמא והוזה עליו ביונקות ובא אל המקדש הנה הוא פטור אף על פי שלא (יעבור) [יצא] בזאת ההזאה כי אחר שהוזה עליו בזאת לא נאמר בו את מקדש ה' טמא, ואין הלכה כר"א:

פירוש רבינו שמשון

אזוב זה כשר:    דהיינו אזוב סתם שאין לו שם לווי ולא שייך לאקשויי הכא כדאקשינן בפרק אלו טריפות (דף סג א) עורב זה עורב אטו קמן קאי דהתם יש עורב אוכמא ועורב העמקי ועורב הבא בראש יונים וכי קאמר זה עורב לא פירש דבריו אבל הכא דתני אזוב זה כשר פירש דבריו באזוב סתמא קתני דלית ליה שם לווי (הגה"ה [פי'] כי קאמר זה סתם לא פירש את דבריו דס"ד דעורב העמקי דומה ממש לסתם עורב וא"כ מה שייך למימר זה עורב אם לא שהיה בידו כיון דאידך דומה לו ושמו כשמו אבל הכא דאזוב סתמא לא דמי לאינך מכיון דאמר אזוב זה כשר פי' דבריו דאזוב סתמא הידוע לכל קאמר דלית ליה שם לווי וה"נ אשכחן התם דקתני את הנץ ולא פריך):

ושל תרומה:    שלקטו לאכילה דחייב בתרומה ודאי דפסול בתרומה טמאה כדתנן לקמן בפי"ב (מ"ו) דאזוב טמא הזאתו פסולה והוא הדין של חולין טמאין ואגב סיפא דמחלק בתרומה טהורה דלכתחלה לא יזה נקט רישא תרומה וטעמא דלא יזה בטהורה כדאמרינן בסוכה (דף לה ב) גבי אתרוג פליגי בה ר' אמי ור' אסי חד אמר מפני שמכשירה וחד אמר מפני שמפסידה:

ולא בתמרות:    כמין גרגרין קטנים יש בראש האזוב:

גמלו:    כמו גמרו מלשון (בראשית כא, ח) ביום הגמל את יצחק דמתרגמינן ביומא דאתחסיל ובתוספ' קתני גמרו:

תניא בתוספתא (תוספתא פרה, יא) "של אשרה ושל עיר הנדחת פסול ושל תרומה טהורה לא יזה ואם הזה כשר אין מזין לא בתמרות ולא ביונקות ואם הזה ביונקות ונכנס למקדש פטור בתמרות ונכנס למקדש חייב דברי ר' מאיר וחכ"א בתמרות ונכנס למקדש פטור ביונקות ונכנס למקדש חייב ואלו הן היונקות גבעולין שלא גמרו תמרות שלא הנצו כל עיקר דברי ר"מ וחכ"א תמרות גבעולין שלא גמרו יונקות שלא הנצו כל עיקר לא נחלקו אלא על הלשון": פי' של אשרה איכא לאוקומי באשרה דמשה ומשום דמיכתת שיעורא כדאמרינן בפרק לולב הגזול (דף לא ב) על הלשון. היכי קרי להו, ובין לר"מ ובין לרבנן הזה בגבעולין שלא גמרו ונכנס למקדש פטור הזה בלא הנצו כל עיקר ונכנס למקדש חייב:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

כל אזוב שיש לו שם לווי - שרגילין ללוות עמו שם אחר, כגון הנך דמפרש לקמן:

אזוב זה - כלומר אזוב סתם שהרואה אותו אומר זה אזוב הוא בסתם:

ושל תרומה טמאה - שאזוב של גינה חייב בתרומה כשלקטו לאכילה. והא קא משמע לן דאע"ג שהוא פחות מכביצה שאינו מטמא מי חטאת, אפ"ה הזאתו פסולה, כיון שהאזוב עצמו טמא יג:

ושל טהורה לא יזה - מפני שמפסיד את התרומה:

תמרות - כמין גרגרין שיש בראשי האזוב:

אין חייבין על היונקות - טמא שהזו עליו ביונקות ובא בהזאה זו אל המקדש, אינו חייב:

רבי אליעזר אומר וכו' - ואין הלכה כר' אליעזר:

גבעולים שלא גמלו - כל זמן שהפרח מונח בתוך כיסו קודם שיפתח:

פירוש תוספות יום טוב

אזוב זה. פי' הר"ב כלומר אזוב סתם והוא האזוב שאוכלין אותו בעלי בתים. הרמב"ם פי"א מה"פ (הל' ה'):

ושל תרומה טמאה. כתב הר"ב הא קמ"ל דאע"ג שהוא פחות מכביצה כו' וה"ה (דשל) חולין טמאים. ואגב סיפא דמחלק בתרומה טהורה דלכתחלה לא יזה נקט רישא תרומה. הר"ש:

ושל טהורה. ה"נ בפחות מכביצה. דהא אף הטהורה טמאה לחטאת כדלעיל מתני' ג':

לא יזה. כתב הר"ב מפני שמפסיד את התרומה. ובמשנה ג' פ"ג דסוכה תנן כה"ג לענין אתרוג. ושם פירשתי בשם הרמב"ם מפני שמכשירה. ופלוגתא דאמוראי היא התם בגמרא [דף ל"ה]:

אין חייבין על היונקות על ביאת המקדש. ואיכא למידק אמאי לא תני ואם הזה כשר כדקתני בשל תרומה טהורה. ואולי דהכא צריך הזייה אחרת. ומדרבנן:

שלא גמלו. פי' הר"ב כל זמן שהפרח כו' וז"ל הר"ש גמלו כמו גמרו מל' ביום הגמל את יצחק (בראשית כ"א) דמתרגמינן ביומא דאתחסיל. ובתוספתא קתני גמרו. ע"כ. ול"נ שהוא מלשון ויגמל שקדים (במדבר י"ז) ובנסחת מהר"ם במשנה שלא גמרו. אבל במשניות ישנים מנוקדים כגי' הס':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יג) (על הברטנורא) והוא הדין דשל חולין טמאים. ואגב סיפא דלכתחלה לא יזה, נקט רישא תרומה:

(יד) (על המשנה) טהורה. הכא נמי בפחות מכביצה, דהא אף טהורה טמאה לחטאת:

(טו) (על המשנה) אין חייבין כו'. וקשה, אמאי לא תני הכא נמי ואם הזה כשר. ואולי דהכא צריך הזייה אחרת. ומדרבנן:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אזוב זה כשר:    דהיינו אזוב סתם ולא שייך לאקשויי הכא כדאקשינן בפ' אלו טרפות עורב זה עורב אטו קמן קאי דהתם יש עורב אוכמא ועורב העמקי ועורב הבא בראשי יונים וכי קאמר זה עורב לא פירש את דבריו דס"ד דעורב העמקי דומה ממש לסתם עורב וא"כ מה שייך למימר זה עורב אם לא היה בידו כיון דאידך דומה לו ושמו כשמו אבל הכא דאזוב סתמא לא דמי לאינך מכיון דאמר אזוב זה כשר פירש דבריו דאזוב סתמא קתני דלית ליה שם לווי וה"נ אשכחן התם דקתני זה הנץ ולא פריך. הר"ש ז"ל עם ההגהה אשר עליו וכן רמזו ג"כ תוס' ז"ל שם בדף ס"ג:

אזוב יון:    בנקודת חולם ביוד נראה דגריס לה בערוך ועיין עוד במ"ש בשבת פ"ח שרצים:

אזוב כוחלי:    כצ"ל:

ר' אליעזר אומר אף לא על התמרות:    נראה דר' אלעזר גרסי' בלי יוד: ובתוספתא קתני בתמרות ונכנס למקדש חייב דברי ר"מ וחכמים פוטרין:

גמלו:    כמו גמרו ובתוספתא קתני גמרו הר"ש ז"ל:

וז"ל התוספתא ואלו הן היונקות גבעולין שלא גמרו תמרות שלא הנצו כל עיקר דברי ר"מ וחכמים אומרים תמרות גבעולין שלא גמרו יונקות שלא הנצו כל עיקר. לא נחלקו אלא על הלשון ע"כ פי' הר"ש ז"ל על הלשון היכי קרו להו ובין לר"מ בין לרבנן הזה בגבעולין שלא גמרו ונכנס למקדש פטור הזה בלא הנצו כל עיקר ונכנס למקדש חייב ע"כ:

אין חייבין על היונקות על ביאת המקדש:    כ' התוי"ט ואיכא למידק אמאי לא תני ואם הזה כשר כדקתני בשל כו': [הגה"ה פי' דליתני ואם הזה ביונקות כשר]:

ר' אליעזר אומר אף בתמרות:    ולשון התוספתא אין מזין לא בתמרות ולא ביונקות ואם הזה ביונקות ונכנס למקדש פטור בתמרות ונכנס למקדש חייב דברי ר"מ וחכמים אומרים בתמרות ונכנס למקדש פטור ביונקות ונכנס למקדש חייב ע"כ ונמצא ששלשה מחלוקת בדבר ואפשר דמשום הלשון של התוספתא נקט רבינו הקדוש ג"כ לשון קרוב לו במשנה:


פירושים נוספים