משנה פרה יא ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק יא · משנה ט | >>
מצות אזוב, שלשה קלחים ובהם שלשה גבעוליןיז.
רבי יהודה אומר, של שלשה שלשה.
אזוב שיש בו שלשה קלחים, מפסגו יט ואוגדו.
פסגו ולא אגדו, אגדו ולא פסגו, לא פסגו ולא אגדו, כשר.
רבי יוסי אומר, מצות אזוב, שלשה קלחים ובהם שלשה גבעולים, ושייריו שנים, וגרדומיו כל שהואכ.
מִצְוַת אֵזוֹב, שְׁלשָׁה קְלָחִים וּבָהֶם שְׁלשָׁה גִבְעוֹלִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שֶׁל שְׁלשָׁה שְׁלשָׁה. אֵזוֹב שֶׁיֶּשׁ בּוֹ שְׁלשָׁה קְלָחִים, מְפַסְּגוֹ וְאוֹגְדוֹ. פִּסְּגוֹ וְלֹא אֲגָדוֹ, אֲגָדוֹ וְלֹא פִסְּגוֹ, לֹא פִסְּגוֹ וְלֹא אֲגָדוֹ, כָּשֵׁר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מִצְוַת אֵזוֹב, שְׁלשָׁה קְלָחִים, וּבָהֶם שְׁלשָׁה גִבְעוֹלִים, וּשְׁיָרָיו שְׁנַיִם, וְגַרְדֻּמָּיו כָּל שֶׁהוּא.
מצות איזוב -
- שלשה קלחין - ובהן שלשה גבעולין.
- רבי יהודה אומר: של שלשה, שלשה.
- שלשה קלחין - ובהן שלשה גבעולין.
- איזוב שיש בו שלשה קלחין -
- מפסגו - ואוגדו.
- פיסגו ולא אגדו,
- אגדו ולא פיסגו,
- לא פיסגו ולא אגדו - כשר.
- רבי יוסי אומר:
- מצות איזוב - שלשה גבעולין,
- ושיריו - שנים,
- וגרדומיו - כל שהוא.
שלשה קלחים - שלושה שורשים, ובכל שורש גבעול אחד, ויבא בשלושה הענפים שלושה גבעולין. ורבי יהודה אומר, שיצטרך שיהיה בכל קלח שלשה גבעולין.
מפסגו - או מפסקו, הכל אחד.
רוצה לומר שאם היה שורש אחד ובו שלושה ענפים ופסגם עד שישובו שלושה קלחים, ואחר יקשרם וישיבם אגודה אחת, לפי שבא הפסוק "ולקח אזוב"(במדבר יט, ו), ואמר בפסח מצרים "ולקחתם אגודת אזוב"(שמות יב, כב), הנה הצריך שתהיה אגודה, ולא תהיה פחותה משלושה ענפים. ובסיפרי נאמר "כאן לקיחה ונאמר להלן לקיחה, מה לקיחה האמורה להלן שלושה, אף לקיחה האמורה כאן שלושה".
גרדומיו - שארית הגבעולין. אם נשארו העלין ועבר עליו הזמן, ואפילו לא נשאר מהן אלא שיעור מועט מכל גבעול.
והלכה כרבי יוסי:
ובהן שלשה גבעולין: שיהא בכל קלח שלשה גבעולין:
מפסקו: מחלקו שיהו השלשה קלחים מפורדים זה מזה:
וקרדומיו: כמו גרדומיו דאם נשתייר כל שהוא מן הגבעול כשר ומדקאמר גרדומיו כל שהוא שמע מינה דבתחילתו יש שיעור ושיעורא לא איתפרש והשתא שיריו וגרדומיו תרי מילי נינהו דשיריו שני גבעולין וגרדומי הגבעול כל שהוא ולא הוי כי ההיא דהתכלת (דף לט א) גבי ציצית דאמרי' שיריו וגרדומיו כל שהוא ואמרי' מאי שיריו ומאי גרדומיו ומסיק דחדא קתני שירי גרדומיו כל שהוא ובפ"ק דסוכה (דף יג א) מייתי הך משנה בקצור ומסקנא דהתם רבי יוסי מחמיר טפי מתנא קמא דלר' יוסי תחלתו שנים פסול ושיריו אחד פסול ואינו כשר עד שיהא תחלתו שלשה ושיריו שנים ולרבנן תחלתו שנים ושיריו אחד כשר ואינו פסול עד שיהא תחלתו כשיריו אחד ודקאמר תנא קמא מצות אזוב בשלשה קלחים למצוה בעלמא ולא לעכב:
תניא בתוספתא (תוספתא פרה, יב) "אזוב אימתי כשר להזות בו משישיר את ניצו הזה בו עד שישיר את ניצו רבי פוסל ור' אלעזר בר"ש מכשיר":
שלשה קלחין ובהן שלשה גבעולין - גבעול אחד בקלח אחד. ושלשה קלחים דבעינן, ילפינן לקיחה לקיחה יח מאגודת אזוב מפסח מצרים, מה להלן שלשה, דבהכי מקרי אגודה, אף כאן שלשה:
מפסגו - מפרידו ומחלקו שיהיו השלשה קלחים מפורדים זה מזה:
ר' יוסי אומר מצות אזוב שלשה - רבי יוסי מחמיר טפי מת"ק, דלרבי יוסי תחילתו שנים פסול, ולת"ק תחילתו שנים כשר, ואינו פסול עד שיהא תחילתו כשייריו אחד. ודקאמר ת"ק מצות אזוב שלשה קלחים, למצוה בעלמא ולא לעכב. והלכה כרבי יוסי:
וגרדומיו כל שהוא - גרדומי הגבעול כל שהוא. ושייריו וגרדומיו תרי מילי נינהו, דשייריו הוו שיירי השלשה קלחין, דהיינו שני קלחין, וגרדומיו הוא הגבעול עצמו דאגרדום ונשבר ונשתייר ממנו כל שהוא:
שלשה קלחים ובהם ג' גבעולים. שלשה קלחין שרשים. ובהם ג' גבעולים גבעול לכל קלח. גבעול הוא קנה האמצעי שהזרע בראשו כקנבוס ופשתן. רש"י פ"ק דסוכה דף י"ג. ומ"ש הר"ב דילפינן לקיחה לקיחה וכו'. ולאו ג"ש גמורה היא ולכך אם לא אגדו כשר. א"נ למצוה נתקבלה ולא לעכב. הכ"מ [ריש] פי"א מה"פ בשם התוס':
ר' יהודה אומר של ג' ג'. שיהיה בכל קלח ג' גבעולין. הרמב"ם:
מפסגו. כמו מפסקו. הרמב"ם. והטעם שאותיות גיכ"ק מתחלפין:
רבי יוסי אומר מצות אזוב כו'. כתב הר"ב ר"י מחמיר טפי מת"ק דלר"י תחלתו שנים פסול. ושיריו א' פסול. ואינו כשר עד שיהא תחלתו שלשה ושיריו שנים. ולרבנן תחלתו שנים ושיריו א' כשר. ואינו פסול עד שיהא תחלתו כשיריו אחד. כן לשון הר"ש. ומ"ש הר"ב והלכה כר"י. כ"כ הרמב"ם בפירושו. אבל בחבורו פי"א מה"פ [הל' ד'] פסק כת"ק:
שיריו. אם נפל האחד לאחר זמן שיריו כשרים בשנים. רש"י [דסוכה דף י"ג]:
וגרדומיו. פי' הר"ב הוא הגבעול עצמו דאגרדום כו' וז"ל רש"י גרדומים כשמזין בו פעמים הרבה מתוך שגבעוליו רכים משתברין. וכל שהוא המשתייר באגודה כשר. ובלבד שישתייר מכל אחד ואחד כל שהוא שתהא שם אגודתו קיימת ע"כ. ולאו שצריך שיהיו ג'. שכששיריו שנים אין כאן ג'. אבל גם לשנים קורא אגודה בדיעבד. כדאיתא התם בגמרא:
כל שהוא. ש"מ דבתחלתו יש שיעור ושיעור לא אתפרש. הר"ש. [וגם הרמב"ם לא פי' שום שיעור לא בפירושו ולא בחבורו פי"א דה"פ אבל בפי"א דנגעים משנה ג' שם כתב שיעור טפח לטהרת מצורע. כמו שהעתקתי לשונו שם וכ"כ בחבורו ג"כ רפי"א מהל' טומאת צרעת וטעמו מפ' המפלת דף כ"ו ואני תמוה דהתם סתמא אמרינן אזוב טפח. ומאין [מפיק] לן דאאזוב דטהרת מצורע. ולא אאזוב דטהרת טמא מת. דלמא איפכא. אבל נראה יותר מדסתם ולא פירש דתרווייהו בכלל. וכלומר כל אזוב שיעורו טפח. ולהרמב"ם בפירושו יכולני לומר דסמך אדנגעים. דהא קדים בסדר. אבל בחבורו מסדר בהפך. אין לומר דסמך אדלקמי'. אי איתא דס"ל דאכל אזוב אמרו כן הוה ליה לכתוב כן במוקדם
(יז) (על המשנה) קלחים. פירוש, שלשה שרשים, וגבעול הוא קנה אמצעי שהזרע בראשו. רש"י:
(יח) (על הברטנורא) ולאו גזירה שוה גמורה. ולכך אם לא אגדו כשר. כ"מ:
(יט) (על המשנה) מפסגו. פירוש, כמו מפסקו:
(כ) (על המשנה) כל שהוא. ותחלתו נראה לי דשיעורו טפח. ועתוי"ט:
שלשה קלחים: שלשה שרשים ובכל שורש גבעול אחד ויבא בשלשה ענפים שלשה גבעולים ור' יהודה אומר שיצטרך שיהיה בכל קלח שלשה גבעולין. הרמב"ם ז"ל:
מפסגו ואוגדו: משמע מכאן דאגד בידי שמים שמיה אגד ועיין בהר"ן ז"ל פ"ק דסוכה גבי חבילי קש וחבילי עצים:
וגרדומיו: כתבו הר"ש והרא"ש ז"ל גרדומו כמו גרדומיו והיינו שנשרו מן העלין ונשארו מקצתם ומדקאמר וגרדומיו כל שהוא אלמא דמתחלתו יש בו שיעור ולא אתפרש כמה ושיריו וגרדומיו תרי מילי נינהו דשיריו שני גבעולין וגרדומיו הגבעול בכל שהוא ולא הוי כי ההוא דתכלת גבי ציצית דאמרינן שיריו וגרדומיו כל שהוא ואמרינן מאי שיריו ומאי גרדומיו ומסיק דחדא קתני שירי גרדומיו כל שהוא ע"כ. וראיתי בקצת נוסחאות דל"ג במילתיה דר' יוסי רק ר' יוסי אומר מצות אזוב שלשה גבעולים וכו' וכן הגיה ה"ר יהוסף אשכנזי ז"ל וכ' כן מצאתי ע"כ:
יכין
מצות אזוב שלשה קלחים: ר"ל ג' שרשים:
ובהם שלשה גבעולין: שבכל שורש יהי' גבעול א':
ר' יהודה אומר של שלשה שלשה: שיהי' בכל קלח לכל הפחות ג' גבעולין:
אזוב שיש בו שלשה קלחים: ר"ל שיש בגבעול א' ג' שרשים. ולרמב"ם [פ"א מפרה ה"ד] נראה שהיה לו הגרסא קלח שיש לו ג' בדין:
מפסגו: ר"ל מפסג ומחלק הבד לג'. וחוזר ואוגדם יחד. ולגירסת הרמב"ם הנ"ל צריך לפרש הכא. דמפסג ג' השרשים זה מזה:
פסגו ולא אגדו: וה"ה ג' גבעולין נפרדין שלא אגדם. ונ"ל דקמ"ל זה הדין בהיו מחוברין ופסגן. ולא בהיו הגבעולין מופרדין מעיקרא. דקמ"ל דאע"ג שע"י שפיסג הגבעולין לג' נעשו הבדין דקין מאד. וכשלא יאגדם יהיו מדולדלין ותלויין למטה אפ"ה אין האגוד מעכב מהן. וכ"ש כשהיו גבעולין מופרדין מעיקרא:
אגדו ולא פסגו: וא"ת כיון דגם בב' לריעותא. שלא פסגו ולא אגדו כשר. וכדמסיק א"כ מה איצטריך לאשמעינן בחדא לריעותא ברישא. י"ל דקמ"ל דסד"א דחדא לריעותא גרע טפי. דבפסגן ולא אגדן. הרי הן מדולדלין למטה. וכמש"ל. ובאגדן ולא פסגן. מדלא חלקו למטה. וגם אגדו למעלה. נראה ממש כגבעול א'. והרי גבעול א' מתחלתו פסול. ורק שיריו א' כשר לת"ק. אבל בתחלתו רק שנים כשר לת"ק בדיעבד [כסוכה יג"א]. קמ"ל:
כשר: קמ"ל אף דאיכא תרתי לריעותא:
ובהם שלשה גבעולים: ג' לעיכוב בתחלה. ולת"ק ב' לעיכוב. וג' למצוה לכתחלה:
ושיריו: דהיינו כשהיו כבר ג'. ונאבד א' באורך הזמן:
וגרדומיו: דמתחלה צריך שיהיו ארוכים טפח. וגרדומין היינו שנתקצרו על ידי רבוי ההזאות:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת