משנה פרה ט ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק ט · משנה ח | >>
מי חטאת שנפסלו, מטמאין את הטהור לתרומה, בידיו ובגופו.
ואת הטהור לחטאת, לא בידיו ולא בגופו.
נטמאו, מטמאים את הטהור לתרומה בידיו ובגופו.
ואת הטהור לחטאת, בידיו, אבל לא בגופו.
משנה מנוקדת
מֵי חַטָּאת שֶׁנִּפְסְלוּ, מְטַמְּאִין אֶת הַטָּהוֹר לִתְרוּמָה, בְיָדָיו וּבְגוּפוֹ. וְאֶת הַטָּהוֹר לְחַטָּאת, לֹא בְיָדָיו וְלֹא בְגוּפוֹ. נִטְמְאוּ, מְטַמְּאִים אֶת הַטָּהוֹר לִתְרוּמָה בְיָדָיו וּבְגוּפוֹ. וְאֶת הַטָּהוֹר לְחַטָּאת, בְּיָדָיו, אֲבָל לֹא בְגוּפוֹ.
נוסח הרמב"ם
מי חטאת שנפסלו -
- מטמאין את הטהור לתרומה - בידיו, ובגופו,
- והטהור לחטאת - לא בידיו, ולא בגופו.
- נטמאו -
- מטמאין את הטהור לתרומה - בידיו, ובגופו,
- והטהור לחטאת - בידיו, אבל לא בגופו.
פירוש הרמב"ם
כבר ביארנו בראשון מכלים, שמי חטאת יטמאו אדם וכלים. וביארנו על איזה אופן יטמאו במגע ובמשא, ובאיזה אופן לא יטמאו. זה אם היו טהורין בעצמן, אמנם אם נפסלו מי חטאת, כגון שנתערבו עם מים אחרים או שתתה בהמה מהן כפי מה שהתבאר בזה הפרק, או אם נטמאו מי חטאת, כגון שנגע בהן טמא או שנטמאו באופן מאופני טומאת משקין אשר קדם ביאורם, הנה מזה ידבר בזאת ההלכה.
וכבר התבאר בשני מחגיגה שאין כל איש טהור טהור לכל הדברים, אבל יהיה לדבר טהור, וטמא למה שהוא יותר מעולה במדריגה וקדושה מזה הדבר אשר הוא טהור לו.
ואמר שם, שאלה מי החטאת שנפסלו, מטמאין את הטהור לתרומה כל עוד שנגע בהן, בין שנגע בידו או נפל מהן מעט על גופו, שאין ראוי לו לאכול תרומה לפי שהוא טמא. אף על פי שהוא טהור לחטאת, רוצה לומר לקחת המילוי ולקדש ולהזות, הנה הוא נשאר בטהרתו ולא יטמאנו בין שנגע בידו או בגופו, ולפי שהוא ממין מה שהוא טהור לו.
ואם נטמאו אלה מי חטאת ונגע בהן טהור לחטאת בידיו הנה יטמאו, וסיבת זה שכל מי שיגע במשקין טמאים נטמאו ידיו כמו שזכרנו בפתיחת זה הסדר. ואם נפלו משקין טמאים על שאר הגוף לא יטמא האדם כמו שביארנו שם. וכבר נשרש אצלנו שורש, והוא אמרם בחגיגה "ולחטאת, אם נטמאו ידיו נטמא גופו", כל זה אם נגע בידיו והוא טהור לחטאת נטמא כולו:
פירוש רבינו שמשון
שנפסלו: כגון שנשתנו מראיהן שלא מחמת עצמן על ידי עשן או סטיס כדלעיל:
מטמאין את האדם הטהור לתרומה: בין נגע בהן בידיו בין נגע בהן בגופו דכשרין חשיבי לתרומה:
ואת הטהור לחטאת: כלומר ואין מטמאין את הטהור לחטאת בין נגע בהן בידיו בין נגע בהן בגופו דכמי חטאת כשרין חשיבי ונהי דבנגיעתן טמא לכל מילי לגבי מי חטאת לא מהניא טומאתן כדפרישית בפ"ה אבל ניטמאו באב הטומאה מטמאין ודאי לתרומה בין בידיו בין בגופו במי חטאת כשרין אבל את הטהור לחטאת מטמאין במגע בידיו כיון דניטמאו לא גרעי מאוכלין ומשקין דמטמאו את הטהור לחטאת כדתנן לקמן (פ"י מ"ב):
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
מי חטאת שנפסלו - כגון שנשתנו מראיהן שלא מחמת עצמן, וכיוצא בזה מן הדברים שפוסלים מי חטאת:
מטמאים את האדם הטהור לתרומה - בין שנגע בהן בידיו בין שנגע בהן בגופו, דכמי חטאת כשרים חשיבי. וטומאה זו דרבנן היא, דמדאורייתא כיון שנפסלו פרחה מהן טומאתן החמורה. ומשום הכי תני מטמאין את האדם הטהור לתרומה. דמשמע דוקא לתרומה אבל לא לחולין:
ואת הטהור לחטאת לא בידיו - כלומר אין מטמאין הטהור לחטאת בין נגע בהן בידיו בין נגע בהן בגופו, דכמי חטאת כשרים חשיבי, ונהי דהנושא מי חטאת שיש בהן כדי הזייה או נוגע בהן, טמא לכל מילי, לחטאת מיהא טהור יז:
נטמאו, מטמאים את הטהור לתרומה - כמי חטאת כשרים. אבל את הטהור לחטאת מטמאים אותו אם נגע בידיו, דכיון דנטמאו לא גריעי משאר אוכלים ומשקים טמאים דמטמאים את הידים, וקיימא לן דבטהרת מי חטאת מי שנטמאו ידיו נטמא גופו:
פירוש תוספות יום טוב
ואת הטהור לחטאת. לא בידיו ולא בגופו. כתב הר"ב דנהי דנושא כו' טמא לכל מילי לחטאת מיהא טהור. ר"ל לקחת המלוי ולקדש ולהזות. הרמב"ם. ועמ"ש בשם הר"ש במ"ב פ"ק דכלים (ד"ה ומי חטאת):
נטמאו מטמאים כו'. כתב הר"ב דקי"ל דבטהרת מי חטאת מי שנטמאו ידיו וכו' בפ' בתרא מ"ז ובפ' ב' דחגיגה מ"ה וע"ש בפירוש הר"ב:
אבל לא בגופו. ע' במ"ב פרק דלעיל:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יז) (על הברטנורא) רוצה לומר לקחת המילוי ולקדש ולהזות. הר"מ:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
בפי' רעז"ל ונהי דנושא מי חטאת וכו' עד לחטאת מיהא טהור דאל"כ לא תמצא טהור מזה על הטמא:
תפארת ישראל
יכין
מי חטאת שנפסלו: ר"ל אף שנפסלו:
מטמאין את הטהור לתרומה: ר"ל מטמא תרומה. דאע"ג דמדאורייתא מדנפסלו. תו אמ"ט. אפ"ה גזרו בהו רבנן שכשנגע בהן אדם יטמא אח"כ תרומה. מיהו אעפ"כ בנגע בחולין נשארו בטהרתן [ערכ"מ פט"ו מפרה ה"ג]:
בידיו ובגופו: ר"ל בין בשנגע בהמי חטאת בידו או בגופו. וה"ה דבנשא אותן. מטמא התרומה. דכמי חטאת כשרים חשיבי לענין תרומה. וה"ה דבנגע בהן כלים או אוכלין ומשקין חולין. אף דמדהן חולין נשארו בטהרתן. אפ"ה בחזרו אלו החולין וננעו בתרומה נעשית התרומה שני לטומאה. דלא עדיפי חולין מאדם שנגע במים הללו. דג"כ נשאר בטהרתו ואפ"ה מטמא בנגיעתו לתרומה. רק נקט מגע אדם משום סיפא. שיש בו חילוק בין שנגע בהן בידיו או בגופו:
לא בידיו ולא בגופו: דבין שנגע בהן בגופו או בידיו או שנשא אותן. מותר ליגע אח"כ במי חטאת כשרים ונשארו בטהרתן. וגם עדיפי משאר משקין טהורים דעלמא שכולן הנוגע בהן אף שהן קודש וטהורים. אפ"ה נטמא לחטאת. אבל הנך הרי נטהרו בטהרת חטאת. ואיך משום דנפסלו יטמאו לאדם לענין מי חטאת [וכן מי חטאת טהורים המטמאים אדם שנגען או נשאן שלא לצורך הזאה. אין אותו האדם חוזר ומטמא את המי חטאת שנגע. ועיין ר"ב פ"ט מ"ח ד"ה בין:
נטמאו: ר"ל ואם נטמאו המי חטאת:
מטמאים את הטהור לתרומה בידיו ובגופו: כלעיל סי' מ'. ומטמאין ג"כ במשא שהנטמא מהן בשנשאן. חוזר ומטמא תרומה. דאע"ג שנטמאו אפ"ה לענין תרומה. גזרו שיהי' שם מי חטאת עליהן. וכן מפורש בתוספתא דמכלתין [רפ"ט. ותמיהני שלא הביא הרמב"ם ולא שום אחד מרבותינו תוספתא זו. וצ"ע]:
בידיו: ר"ל דוקא בנגע בהן בידיו. נטמא גופו מלהתעסק בחטאת ובמימיו. דלא גרע משאר משקין טמאין. שמטמאין הידים. והרי לעניני חטאת כשנטמא ידיו נטמא גופו [כפי"ב מ"ז]:
אבל לא בגופו: דמדנטמאו בטל שם מי חטאת מינייהו. אלא הו"ל כשאר משקין טמאין. דמטמאין מד"ס רק ידי הנוגע בהן. וכ"ש שאמ"ט להנושא אותן. וה"ה דידים שנטמאו בהן מטמאים למאכל ומשקה חולין. רק נקט חטאת לרבותא. ונל"פ דמטמאין כשאר משקין טמאים לכלים שנגעו בהן. מגזירת משקין זב וזבה [כשבת דיד"ב]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת