משנה פרה י ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק י · משנה ב | >>
הטהור לחטאת שנגע במדףב, טמא.
לגין של חטאת שנגע במדף, טמא.
הטהור לחטאת שנגע באוכלים ומשקים, בידו, טמא.
וברגלו, טהור.
הסיטן בידו, רבי יהושע מטמא, וחכמים מטהרים.
משנה מנוקדת
הַטָּהוֹר לְחַטָּאת שֶׁנָּגַע בְּמַדָּף, טָמֵא. לָגִין שֶׁל חַטָּאת שֶׁנָּגַע בְּמַדָּף, טָמֵא. הַטָּהוֹר לְחַטָּאת שֶׁנָּגַע בְּאֳכָלִים וּמַשְׁקִים, בְּיָדוֹ, טָמֵא. וּבְרַגְלוֹ, טָהוֹר. הֱסִיטָן בְּיָדוֹ, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִים.
נוסח הרמב"ם
הטהור לחטאת, שנגע במדף - טמא.
- לגין של חטאת, שנגע במדף - טמא.
- הטהור לחטאת, שנגע באוכלין ומשקין -
- בידיו - טמא,
- וברגלו - טהור.
- הסיטן בידו -
- רבי יהושע - מטמא.
- וחכמים - מטהרין.
פירוש הרמב"ם
כבר ביארתי לך, שהמדף שם הכלי שעל גבי הזב, והוא ולד הטומאה ולא יטמא זולת אוכלים ומשקין, אך לעליונות מדריגות החטאת כמו שיתבאר שמנו מדף שיטמא אדם וכלים הטהורין לחטאת.
וכאשר תשמע לגין של חטאת, דע שהוא הכלי אשר בו מים מקודשים.
וכבר ביארנו בפתיחת זה הסדר שאוכלין טמאין ומשקין טמאין לא יטמאו האדם במגע, אלא אם נגע בידיו ביחוד נטמאו ידיו לבד. וכבר סיפרנו בעיקר של חטאת אם נטמאו ידיו נטמא גופו, ולכך אם נגע הטהור לחטאת באוכלין ומשקין הטמאים לחטאת בידו נטמא כולו, ושכל המשקין והאוכלין אף על פי שהיו טהורין לקודש הנה הן טמאין לגבי חטאת.
ורבי יהושע אומר, שאם הסיטן בידו כאילו הוא נגע בידו.
ואין הלכה כרבי יהושע:
פירוש רבינו שמשון
שנגע במדף: בתורת כהנים קרי מדף לעליונו של זב ותנן במס' זבים פ"ה (מ"ב) והמדף מלמעלן ותנן במס' עדיות פ"ו (מ"ב) שהחי עושה משכב ומושב מתחתיו לטמא אדם לטמא בגדים ועל גבי מדף לטמא אוכלין ומשקין ומתני' דהכא אף על גב דעליונו של זב לא מטמא אדם לטמא לחטאת ואפילו לרבנן דאמרי לעיל בתוספתא (פ"ט) הטמא שאמרו טמא מת ולא טמא מדף ה"מ במסיט והכא בנוגע וצריך טבילה:
לגין של חטאת: כלי שטף הוא ורוצה להכניס בו מי חטאת:
שנגע במדף טמא: וצריך טבילה:
שנגע באוכלין ומשקין: טמאין א"נ אפילו טהורין:
ר"י מטמא: כטעמיה דגזרינן:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
שנגע במדף טמא - עליונו של זב קרוי מדף, שאם היו על גבי הזב עשר מכסאות זו על גבי זו כלן טמאין מדף, אפילו העליונה שלא נגע בה הזב. כשם שעשר מצעות זו על גבי זו ושכב הזב בעליונה כלן טמאות דאורייתא משום משכב ואע"פ שלא נגע בתחתונות, כך המכסאות העליונות שעל גבי הזב טמאים דרבנן משום מדף ואע"פ שלא נגע בהן. ואיכא בין משכב למדף, שהמשכב נעשה אב הטומאה לטמא אדם וכלים, והמדף אינו אלא ולד הטומאה לטמא אוכלים ומשקים, אלא משום חומרא דחטאת, אדם וכלים שנגעו במדף טמאים לחטאת:
לגין של חטאת - כלי שטף הוא ורוצה להכניס בו מי חטאת:
שנגע במדף טמא - וצריך טבילה:
שנגע באוכלין ומשקין - ואפילו שהן טהורין לתרומה ולקודש:
בידו טמא - כדין אוכלין ומשקין טמאים שהן מטמאין את הידים, שהטהור לתרומה ולקודש פוסל בחטאת, ועוד יש חומרא יתירה גבי חטאת דנטמא [ידיו נטמא] גופו, והלכך כשנגע בידו באוכלים ומשקין טמא:
ר' יהושע מטמא - דגזר היסט אטו נגיעה. ואין הלכה כרבי יהושע:
פירוש תוספות יום טוב
הטהור לחטאת שנגע במדף. פי' הר"ב עליונו של זב קרוי מדף. מטעם שפי' במשנה דלעיל ועוד מפ' הר"ב טעם אחר במ"ב פ"ו דעדיות. וע"ש. ומ"ש הר"ב שהוא מדרבנן. וכ"כ הרמב"ם בפ"ו מה' משכב וכ' הכ"מ דהא דדריש מקרא ברפ"ד דנדה (כמ"ש שם הר"ב) דאסמכתא בעלמא הוא:
שנגע במדף. באיזו נגיעה שתהיה. לפיכך בעינן שיהא מדף דהיינו עליונו של זב. דאילו אינו כך אע"ג דע"כ ל"פ לעיל אלא בהיסט אבל [במגע] כ"ע מודו דטמא. היינו כשנוגע בידו דוקא. כ"כ הכ"מ פי"ג מה"פ בשם הר"י קורקוס ז"ל. וע' בפי' הר"ב במ"ד:
בידו טמא. משמע אפילו באחת. וכ"פ הרמב"ם בפי"ג מה"פ. ומ"ש הר"ב ועוד יש חומרא כו' דנטמא גופו. כדתנן במ"ה פ"ב דחגיגה. ובפרק בתרא דמכילתין משנה ז':
וברגלו טהור. ע' בפי' הר"ב מ"ד:
קלל. פי' הר"ב כלי חרס וא"נ של אבן הרמב"ם ועמ"ש במ"ג פ"ג:
רבי יוסי מטהר. כתב הר"ב כיון דמקומו טהור מאב הטומאה. וכן לשון הר"ש. וכלומר דאוכלים ומשקים שאינן אלא ולד לא מטמאים לכלים. וכ"כ הרמב"ם:
וחכמים מטמאים. כתב הר"ב וכתבי הקדש רבנן גזרו בהו כו' כדתנן בסוף זבים. ובפ"ג ממסכת ידים. ופי' הר"ב בפ"ק דשבת במשנה י"ח דבר:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ב) (על המשנה) במדף. באיזה נגיעה שתהיה. ולכך בעינן עליונו של זב, דאף על גב דלעיל מודו כולי עלמא במגע שטמא, היינו אם נגע בידיו דוקא. כ"מ:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
שנגע במדף טמא: עליונו של זב קרוי מדף כדתנן במסכת זבין המדף מלמעלן ותנן בפ' ששי דעדיות שהחי עושה משכב ומושב מתחתיו לטמא אדם ובגדים ועל גביו מדף לטמא אוכלין ומשקין:
וברגלו טהור: דלא גזור אלא דרך נגיעה:
תפארת ישראל
יכין
הטהור לחטאת שנגע במדף: לעיל במשנה א' בבא א' נקט תנא דהטהור לחטאת שהסיט כלי טהור הראוי למדרס. לכ"ע נטמא לחטאת. וממילא דכ"ש בנגע בכלי כזה בין בידו ובין בגופו. הרי זה טמא לחטאת. ובבבא ב' שם נקט דהטהור לחטאת שהסיט כלי שאינו ראוי למדרס. אז לרבנן דוקא שכשבאמת נטמא הכלי ההוא במת. ונעשה אב הטומאה. אע"ג דלשאר דברים אין כלי טמא כזה מטמא בהיסט. אפ"ה בחטאת החמירו. שאדם שהסיטו נעשה מדף. ר"ל נעשה טמא מד"ס. אולם במשנתנו נקט גוונא אחריתא. דהיינו אם הטהור לחטאת נגע במדף. דהיינו שנגע בכלי שכבר הוא טמא מד"ס [דכל דבר הטמא מד"ס נקרא מדף כמ"ש לעיל סי' ב']. וכגון שנגע בכלי שנגע במשקין טמאים [וכלעיל פ"ח מ"ב]. או טהור לחטאת שנגע בעליונו של זב אף שלא נגע עליון זה בהזב ממש. אפילו הכי נטמא. דכמו שכשיש אלף מצעות זו ע"ג זו. והזב על העליונה. אפ"ה גם התחתונות שלא נגע בהן הזב כולן נעשין אהט"ו לטמא אדם וכלים. אף לאחר שפירש הזב מעליהן. כ"כ כשיש אלף כלים זה ע"ג זה. אף שאינן ראויין למשכבות. והזב תחת התחתון. גם אותן שלא נגע בהן הזב. נעשין ראשון מד"ס. לטמא עכ"פ אוכלין ומשקין [חוץ מאותו הכלי שעל הזב ממש שנגע בו. טמא בטומאה כזו מדאורייתא. עדיות פ"ו מ"ב]. ואע"ג דאדם וכלים אינן מקבלין טומאה רק מאב. אפ"ה בטהור לחטאת גזרו שיטמא בנגע כלי כזו. ואף שכלי זה אינו ראוי למשכב ומושב. וגם לא נטמא טומאה דאורייתא. וא"כ לא דמי לב' מיני מדף שנזכרו בבבא א' ובבבא ב' שבמשנה א'. דאמרינן בהו דמטמאין גם בהיסט [וכן מפורש בתוספתא דמכילתין [פ"ט] בא' שהסיט מפתח של טמא מת ונטמא לחטאת]. אפ"ה עכ"פ לענין מגע כל מיני מדף שוין. דכשנגע בהן הטהור לחטאת בידו או בגופו נטמא לחטאת. וכ"ש כלי שהוא ראשון דאורייתא. אף דמדאינו אב אמ"ט להטהור לחטאת כשהסיטו. עכ"פ מטמאו כשנגעו. מיהו כשהיו אותן עליונות של זב ראויות למשכב. אע"ג דלכל מילי דינן כראשון. אפ"ה לא לבד בנגען הטהור לחטאת. אלא גם כשרק הסיטן נטמא. דהרי אפילו אילו היו טהורים לגמרי היה נטמא לחטאת [וכמשנה א' ודלא כדמשמע לכאורה מהר"ב דנקט כסאות]. אבל בכלי טהור שאינו ראוי למשכב. רק חזי לקבל טומאת מת דינו כנגע באוכלים טהורים בסיפא. דרק בנגע בהן בידו נטמא. ולא בנגען בגופו:
לגין של חטאת: הוא כלי שטף שיחדוהו לחטאת [ונקט כלי שטף דוקא. היינו משום דבכלי חרס היה צריך לפרש שנגע בפנים. דאילו נגע בו בחוץ. הרי אפילו נגע שרץ מגבו. לא היה נטמא גם בחטאת. וכמשנה ג']:
שנגע במדף: בכל מיני מדף שזכרנו במשנה א' וב':
טמא: ואע"ג דכבר שמעינן כן מרישא דמשנתנו. דבכלל הטהור משמע גם כלי. נ"ל דאפ"ה אצטריך הך בבא. לגלויי ארישא. דלא תימא דטהור לחטאת דרישא היינו רק באדם שנגע במדף בידיו טמא. להכי נקט גם הך סיפא. דנגיעת מדף גם בכלי מטמא. א"כ באדם ברישא גם בנגע בגופו טמא. דמה לי כלי שנגע או גוף אדם שנגע. ותו קמ"ל לדיוקא דבין אדם או כלי דוקא במגע בטומאה נטמאו. הא לענין משא. כגון אם לגין נשא מדף. נשאר בטהרתו. דבכלי לא שייך שיתטמא בנשא טומאה. כמו כן אדם דתני לי' ברישא. לא תימא דמגע דנקט גבי' לאו דוקא. אלא ה"ה בנשא המדף טמא. אלא רק במגע מטמא ולא במשא. דרק הנך מדף דמשנה א' מטמאי גם בנשאן. מדמטמאים מדאוריי':
הטהור לחטאת שנגע באוכלים: בין שהן אפי' קודש. או שהן באמת טמאים. דלגבי חטאת אפילו אוכלין קודש נידונין כטמאים. דמטמאין הידים. דהרי בחטאת כל שנטמא ידו נטמא גופו. ואפילו בנגע בהאוכלין רק בידו א' [כפי"ב מ"ז]. ודוקא בשהוכשרו האוכלין [כפי"א מ"ו ומ"ח] דאל"כ אפילו נגען בב' ידיו טהור. ונ"ל דכלי שטהור לחטאת שנגע אפילו באוכלין טמאים נשאר הכלי של חטאת עכ"פ לשאר מילי טהרתו. אבל כלי של חטאת שנגע במשקין. או אוכלין הטהורין לחטאת שנגעו באוכלין או במשקין. אז דוקא כשהאוכלין או המשקין המגיעין הן טהורין. רק שלא נשמרו בטהרה לחטאת. נשארו הכלים והאוכלין הנוגעין בטהרתן. אבל בנגעו כלים הטהורים לחטאת במשקין טמאים. הרי גם בחולין כלי שנטמא תוכו במשקין טמאים. כולו טמא. ובנגעו המשקין הטמאים מגבו. גם בחולין לכה"פ גבו טמא. ובקודש ובחטאת אפילו בנגעו מגבו המשקים הטמאים, כולו טמא. וכ"כ אוכלין טהורין של חולין שנגעו באוכלין טמאין. נהי דמדאורייתא אין אוכל מטמא אוכל [כרמב"ם רפ"ז מאהט"ו] עכ"פ מדרבנן מיהו מטמא להו עד שני. ובחטאת אפילו עד אלף [כפי"ב מ"ח]:
הסיטן בידו: ודוקא בהסיטן בידו דגזרינן אטו אילו נגען בידו. אבל בהסיטן בגופו טהור. ולא דמי לכלי טהור שהסיטו בגופו. דמטמא ר' יהושע [וכמ"א]. התם מדראוי להיות אב הטומאה:
וחכמים מטהרים: ומדלא מחלקי רבנן הכא בין שהן טמאים או טהורים. ש"מ דאפילו באוכלין ומשקין טמאים מטהרי רבנן כשהסיטן:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת