ירושלמי מעשר שני ב א

<< | ירושלמי · מסכת מעשר שני · פרק ב · הלכה א | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה

הלכה א משנה

מעשר שני ניתן לאכילה ולשתייה ולסיכה לאכול [כל] דבר שדרכו לוכל ולסוך [כל] דבר שדרכו לסוך לא יסוך יין וחומץ אבל סך הוא את השמן אין מפטמין שמן של מעשר שני ואין לוקחין בדמי מעשר שני שמן מפוטם אבל מפטם הוא את היין נתן בתוכו דבש ותבלין והשביחו השבח לפי חשבון דגים שנתבשלו עם הקפלוטות של מעשר שני והשביחו השבח לפי חשבון עיסה של מעשר שני שאפייה פת והשביחה השבח לשני זה הכלל כל ששבחו ניכר השבח לפי חשבון וכל שאין שבחו ניכר השבח לשני

הלכה א גמרא

מעשר שני ניתן לאכילה כו' ניתן לאכילה שכתוב בו אכילה ושתייה שהשתייה בכלל אכילה מניין שהשתייה בכלל אכילה רבי יונה שמע לה מן הדא (ויקרא יז) על כן אמרתי לבני ישראל כל נפש מכם לא יאכל דם מה נן קיימין אם בדם שקרש והתני דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה אלא כי נן קיימין כמותש הוא והתורה קראה אותו אכילה והא תני המחה את החלב וגמאו הקפה את הדם ואכלו הרי זה חייב מה עבד לה רבי יונה אינו לא אוכל לטמא טומאת אוכלין ולא משקה לטמא טומאת משקין חזר רבי יונה ושמעה מן הכא (דברים יד) ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך מה נן קיימין אם בנותן טעם יין בתבשיל והלא הטעם לפגם הוא רבנן דקיסרין אמרין תיפתר באילין אורזנייה וגמזוזינייה כל הטפל לאכילה כאילה רבי יוסי שמע לה מן הכא שבועה שלא אוכל ואכל ושתה חייב שתים חברייא אמרין אינו חייב אלא אחת אמר לון רבי יוסי אמרין דבתרא שבועה שלא אוכל ואשתה ואכל ושתה חייב שתים אילו מי שהיו לפניו שני ככרים ואמר שבועה שלא אוכל ככר זה וחזר ואמר שבועה שלא אוכל ככר זה שמא אינו חייב שתים רבי חנניה בשם רבי פינחס שמע לה מן הכא שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין שאינן ראוים לאכילה ושתה משקין שאינן ראוין לשתייה פטור הא אם שתה משקין הראויין לשתייה חייב לא בשבועה שלא אוכל ניחא במתני' דנן מרין שבועה שלא אוכל ברם כרבנין דאינון מרין שבועה שלא אוכל ושלא אשתה רבי חיננא שמע לה מן הדא אכל ושתה בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת רבי אבא מרי שמע לה מן הכא (דברים כו) לא אכלתי באוני ממנו אלא שתיתי ניחא כמאן דאמר שבועה שלא אוכל ושתה ברם כמאן דאמר שבועה שלא אשתה ואכל שתייה בכלל אכילה ואין אכילה בכלל שתייה אית דבעי משמע מן הדא (דברים יב) לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך ותירושך ויצהרך תירושך זה היין ויצהרך זו סיכה והתורה קראה אותה אכילה ואינו מחוור אין תימר מזוור הוא ילקה עליו חוץ לחומה אמר רבי יוסי בן חנינא אין לוקין חוץ לחומה אלא על מעשר שני טהור שנכנס לירושלים ויצא מניין שאינו מחוור כהדא דתני בשבת בין סיכה שהיא של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג מותר ביום הכיפורים בין סיכה שהיא של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג אסור בתשעה באב ובתענית ציבור בסיכה שהיא של תענוג אסור ושאינה של תענוג מותר והתני שוות סיכה לשתייה לאיסור ולתשלומין אבל לא לעונש ביום הכיפורים לאיסור אבל לא לעונש והתני לא יחללו להביא את הסך ואת השותה אמר רבי יוחנן לית כאן סך אמר רבי אבא מרי ואין לית כאן סך לית כאן שותה דלכן דבר שהוא בא משני לאוין מצטרף מניין שהוא מחוור בעשה רבי לעזר בשם רבי סימיי (דברים כו) לא נתתי ממנו למת מה נן קיימין אם להביא לו ארון ותכריכין דבר שהוא אסור לחי לחי הוא אסור כל שכן למת איזו דבר שהוא מותר לחי והוא אסור למת הוי אומר זו סיכה כיצד לוכל דבר שדרכו לוכל אין מחייבין אותו לא פת שעיפשה ולא קנובת ירק ולא תבשיל שעיבר צורתו וכן הוא אם ביקש לוכל תרדין חיין או לכוס חיטין חיין אין שומעין לו כיצד לשתות דבר שדרכו לשתות אין מחייבין אותו לשתות לא אניגרון ולא אכסיגרון ולא יין בשמרין החושש בשיניו לא יהא מגמע חומץ ופולטו אבל מגמע הוא בהן ובולע ומטבל כל צורכו ואינו נמנע החושש בגרונו לא יערענו בשמן אבל נותן הוא שמן הרבה לתוך אניגרון וגומע לא יסוך יין וחומץ אבל סך הוא את השמן החושש את ראשו או שעלו בו חטטין סך שמן ולא יסוך יין וחומץ יין של מעשר שני שפיטמו מותר לסוך בו מה בין זה לזה זה דרכו לכן וזה אין דרכו לכן רבי יודן בעי שמן של מעשר שני שנסרח אמר ר' מנא מכיון שנסרח פקעה ממנו קדושתו מה צריכה ליה שביעית אף על פי שנסרח בקדושתו הוא שמעון בר בא בשם רבי חנינא זה שהוא לוחש נותן שמן על גבי ראשו ולוחש ובלבד שלא יתן לא ביד ולא בכלי רבי יעקב בר אידי רבי יוחנן בשם רבי ינאי נותן בין ביד בין בכלי מה ביניהון מאיסה מאן דאמר נותן בין ביד בין בכלי מה ביניהון מאיסה מאן דאמר נותן בין ביד בין בכלי מאוס הוא מאן דאמר נותן שמן על גבי באשו ולוחש אינו מאוס אמר רבי יונה מעשר שני ביניהון מאן דאמר נותן בין ביד בין בכלי מעשר שני אסור מאן דאמר נותן שמן על גבי ראשו ולוחש מעשר שני מותר אמר רבי יוסי וכי כל שהוא מותר בשבת מותר במעשר שני וכל שאסור בשבת אסור במעשר שני והתני מדיחה היא אשה בנה ביין מפני הזיעה בתרומה אסור היא תרומה היא מעשר שני מהו כדון ובלבד שלא יעשה בשבת כדרך שהוא עושה בחול דגים שנתבשלו בקפלוטות של מעשר שני והשביחו השבח לפי חשבון א"ר הושעיא דרבי יודה היא דתנינן רבי יודה מתיר בצחנה שאינו אלא ליטול את הזוהמה רבנן דקיסרין בעיין והא דאמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן כל האיסורים משערין כילו בצל כילו קפלוט דלא כרבי יודה מודי רבי יודה בבצל של הקדש מודי רבי יודה בבצל של ע"ז אמר ר' יוחנן כל שיש בו הותיר מידה השבח לפי חשבון וכל שאין בו הותיר מידה השבח לשני רבי שמעון בן לקיש אמר כל שטעמו ושבחו ניכר השבח לפי חשבון וכל שאין טעם שבחו ניכרו השבח לשני מתניתא פליגא על ר' יוחנן עיסה של מע"ש שאפייה פת והשביחה השבח לשני פתר לה בשאין טעם שבחו ניכר מתניתא פליגא על ר' יוחנן דגים שנתבשלו עם הקפלוטות של מע"ש והשביחו השבח לפי חשבון ר' יוסי בשם ר' הושעיה תפתר שבישל שניהן כאחת ר' יונה בשם רב הושעיה בעי הגע עצמך שבישל זה בפני עצמו וזה בפני עצמו ועירבן כלום יש בדגים אלא טעם קפלוטות ובקפלוטות אלא טעם דגים מתני' פליגא על רבי יוחנן האשה ששאלה מחברתה תבלין ומים ומלח לעיסתה הרי אלו כרגלי שתיהן אמר רבי בא תחומין עשו למידת הדין תדע לך שהוא כן דתמן אמרין בשם רב חסדא ולא ידעינן אם מן שמועה אם מן מתניתא אפילו עצים סברינן מימר עצים אין בהן ממש מתני' פליגא על רבי שמעון בן לקיש תבשיל של מעשר שני שתיבלו בתבלין של חולין השבח לשני פתר לה בשאין טעם שבחו ניכר והתני תבשיל של חולין שתיבלו בתבלין של מעשר שני לא יצא מעשר שני מידי פדיונו על דעתיה דרבי יוחנן והוא שיהא שם הותיר מידה על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש והוא שיהא טעם שבחו ניכר