ירושלמי מעשר שני ב
מתוך: ירושלמי מעשר שני ב א (עריכה)
הלכה א משנה[עריכה]
מעשר שני ניתן לאכילה ולשתייה ולסיכה לאכול [כל] דבר שדרכו לוכל ולסוך [כל] דבר שדרכו לסוך לא יסוך יין וחומץ אבל סך הוא את השמן אין מפטמין שמן של מעשר שני ואין לוקחין בדמי מעשר שני שמן מפוטם אבל מפטם הוא את היין נתן בתוכו דבש ותבלין והשביחו השבח לפי חשבון דגים שנתבשלו עם הקפלוטות של מעשר שני והשביחו השבח לפי חשבון עיסה של מעשר שני שאפייה פת והשביחה השבח לשני זה הכלל כל ששבחו ניכר השבח לפי חשבון וכל שאין שבחו ניכר השבח לשני
הלכה א גמרא[עריכה]
מעשר שני ניתן לאכילה כו' ניתן לאכילה שכתוב בו אכילה ושתייה שהשתייה בכלל אכילה מניין שהשתייה בכלל אכילה רבי יונה שמע לה מן הדא (ויקרא יז) על כן אמרתי לבני ישראל כל נפש מכם לא יאכל דם מה נן קיימין אם בדם שקרש והתני דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה אלא כי נן קיימין כמותש הוא והתורה קראה אותו אכילה והא תני המחה את החלב וגמאו הקפה את הדם ואכלו הרי זה חייב מה עבד לה רבי יונה אינו לא אוכל לטמא טומאת אוכלין ולא משקה לטמא טומאת משקין חזר רבי יונה ושמעה מן הכא (דברים יד) ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך מה נן קיימין אם בנותן טעם יין בתבשיל והלא הטעם לפגם הוא רבנן דקיסרין אמרין תיפתר באילין אורזנייה וגמזוזינייה כל הטפל לאכילה כאילה רבי יוסי שמע לה מן הכא שבועה שלא אוכל ואכל ושתה חייב שתים חברייא אמרין אינו חייב אלא אחת אמר לון רבי יוסי אמרין דבתרא שבועה שלא אוכל ואשתה ואכל ושתה חייב שתים אילו מי שהיו לפניו שני ככרים ואמר שבועה שלא אוכל ככר זה וחזר ואמר שבועה שלא אוכל ככר זה שמא אינו חייב שתים רבי חנניה בשם רבי פינחס שמע לה מן הכא שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין שאינן ראוים לאכילה ושתה משקין שאינן ראוין לשתייה פטור הא אם שתה משקין הראויין לשתייה חייב לא בשבועה שלא אוכל ניחא במתני' דנן מרין שבועה שלא אוכל ברם כרבנין דאינון מרין שבועה שלא אוכל ושלא אשתה רבי חיננא שמע לה מן הדא אכל ושתה בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת רבי אבא מרי שמע לה מן הכא (דברים כו) לא אכלתי באוני ממנו אלא שתיתי ניחא כמאן דאמר שבועה שלא אוכל ושתה ברם כמאן דאמר שבועה שלא אשתה ואכל שתייה בכלל אכילה ואין אכילה בכלל שתייה אית דבעי משמע מן הדא (דברים יב) לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך ותירושך ויצהרך תירושך זה היין ויצהרך זו סיכה והתורה קראה אותה אכילה ואינו מחוור אין תימר מזוור הוא ילקה עליו חוץ לחומה אמר רבי יוסי בן חנינא אין לוקין חוץ לחומה אלא על מעשר שני טהור שנכנס לירושלים ויצא מניין שאינו מחוור כהדא דתני בשבת בין סיכה שהיא של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג מותר ביום הכיפורים בין סיכה שהיא של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג אסור בתשעה באב ובתענית ציבור בסיכה שהיא של תענוג אסור ושאינה של תענוג מותר והתני שוות סיכה לשתייה לאיסור ולתשלומין אבל לא לעונש ביום הכיפורים לאיסור אבל לא לעונש והתני לא יחללו להביא את הסך ואת השותה אמר רבי יוחנן לית כאן סך אמר רבי אבא מרי ואין לית כאן סך לית כאן שותה דלכן דבר שהוא בא משני לאוין מצטרף מניין שהוא מחוור בעשה רבי לעזר בשם רבי סימיי (דברים כו) לא נתתי ממנו למת מה נן קיימין אם להביא לו ארון ותכריכין דבר שהוא אסור לחי לחי הוא אסור כל שכן למת איזו דבר שהוא מותר לחי והוא אסור למת הוי אומר זו סיכה כיצד לוכל דבר שדרכו לוכל אין מחייבין אותו לא פת שעיפשה ולא קנובת ירק ולא תבשיל שעיבר צורתו וכן הוא אם ביקש לוכל תרדין חיין או לכוס חיטין חיין אין שומעין לו כיצד לשתות דבר שדרכו לשתות אין מחייבין אותו לשתות לא אניגרון ולא אכסיגרון ולא יין בשמרין החושש בשיניו לא יהא מגמע חומץ ופולטו אבל מגמע הוא בהן ובולע ומטבל כל צורכו ואינו נמנע החושש בגרונו לא יערענו בשמן אבל נותן הוא שמן הרבה לתוך אניגרון וגומע לא יסוך יין וחומץ אבל סך הוא את השמן החושש את ראשו או שעלו בו חטטין סך שמן ולא יסוך יין וחומץ יין של מעשר שני שפיטמו מותר לסוך בו מה בין זה לזה זה דרכו לכן וזה אין דרכו לכן רבי יודן בעי שמן של מעשר שני שנסרח אמר ר' מנא מכיון שנסרח פקעה ממנו קדושתו מה צריכה ליה שביעית אף על פי שנסרח בקדושתו הוא שמעון בר בא בשם רבי חנינא זה שהוא לוחש נותן שמן על גבי ראשו ולוחש ובלבד שלא יתן לא ביד ולא בכלי רבי יעקב בר אידי רבי יוחנן בשם רבי ינאי נותן בין ביד בין בכלי מה ביניהון מאיסה מאן דאמר נותן בין ביד בין בכלי מה ביניהון מאיסה מאן דאמר נותן בין ביד בין בכלי מאוס הוא מאן דאמר נותן שמן על גבי באשו ולוחש אינו מאוס אמר רבי יונה מעשר שני ביניהון מאן דאמר נותן בין ביד בין בכלי מעשר שני אסור מאן דאמר נותן שמן על גבי ראשו ולוחש מעשר שני מותר אמר רבי יוסי וכי כל שהוא מותר בשבת מותר במעשר שני וכל שאסור בשבת אסור במעשר שני והתני מדיחה היא אשה בנה ביין מפני הזיעה בתרומה אסור היא תרומה היא מעשר שני מהו כדון ובלבד שלא יעשה בשבת כדרך שהוא עושה בחול דגים שנתבשלו בקפלוטות של מעשר שני והשביחו השבח לפי חשבון א"ר הושעיא דרבי יודה היא דתנינן רבי יודה מתיר בצחנה שאינו אלא ליטול את הזוהמה רבנן דקיסרין בעיין והא דאמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן כל האיסורים משערין כילו בצל כילו קפלוט דלא כרבי יודה מודי רבי יודה בבצל של הקדש מודי רבי יודה בבצל של ע"ז אמר ר' יוחנן כל שיש בו הותיר מידה השבח לפי חשבון וכל שאין בו הותיר מידה השבח לשני רבי שמעון בן לקיש אמר כל שטעמו ושבחו ניכר השבח לפי חשבון וכל שאין טעם שבחו ניכרו השבח לשני מתניתא פליגא על ר' יוחנן עיסה של מע"ש שאפייה פת והשביחה השבח לשני פתר לה בשאין טעם שבחו ניכר מתניתא פליגא על ר' יוחנן דגים שנתבשלו עם הקפלוטות של מע"ש והשביחו השבח לפי חשבון ר' יוסי בשם ר' הושעיה תפתר שבישל שניהן כאחת ר' יונה בשם רב הושעיה בעי הגע עצמך שבישל זה בפני עצמו וזה בפני עצמו ועירבן כלום יש בדגים אלא טעם קפלוטות ובקפלוטות אלא טעם דגים מתני' פליגא על רבי יוחנן האשה ששאלה מחברתה תבלין ומים ומלח לעיסתה הרי אלו כרגלי שתיהן אמר רבי בא תחומין עשו למידת הדין תדע לך שהוא כן דתמן אמרין בשם רב חסדא ולא ידעינן אם מן שמועה אם מן מתניתא אפילו עצים סברינן מימר עצים אין בהן ממש מתני' פליגא על רבי שמעון בן לקיש תבשיל של מעשר שני שתיבלו בתבלין של חולין השבח לשני פתר לה בשאין טעם שבחו ניכר והתני תבשיל של חולין שתיבלו בתבלין של מעשר שני לא יצא מעשר שני מידי פדיונו על דעתיה דרבי יוחנן והוא שיהא שם הותיר מידה על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש והוא שיהא טעם שבחו ניכר
מתוך: ירושלמי מעשר שני ב ב (עריכה)
הלכה ב משנה[עריכה]
רבי שמעון אומר אין סכין שמן של מעשר שני בירושלים וחכמים מתירין אמרו לו לרבי שמעון אם הקל בתרומה חמורה לא נקל במעשר שני הקל אמר להן מה לא היקל בתרומה חמורה מקום שהקל בכרשינין ובתלתן ניקל במעשר שני הקל מקום שלא הקל בכרשינין ובתלתן תלתן של מעשר שני תיאכל צמחונין ושל תרומה בית שמאי אומרים כל מעשיה בטהרה חוץ מחפיפתה ובית הלל אומרים כל מעשיה בטומאה חוץ משרייתה כרשיני מעשר שני יאכלו צמחונים ונכנסין לירושלים ויוצאין נטמאו רבי טרפון אומר יתפרדו לעיסות וחכמים אומרים יפדו ושל תרומה ב"ש אומרין שורין ושפין בטהרה ומאכילין בטומאה ובית הלל אומרים שורין בטהרה ושפין ומאכילין בטומאה שמאי אומר יאכלו צריד רבי עקיבה אומר כל מעשיהן בטומאה
הלכה ב גמרא[עריכה]
מה הקילו בתרומה כהדא דתני סך הוא כהן שמן של תרומה ומביא בן בתו של ישראל ומעגלו על גבי מיעיו ואינו חושש אמר רבי יוחנן כאן השיבו דברי סופרים לדברי תורה כיני מתניתא מותרת להיאכל צמחונין מה ביניהון אמר רבי יונה שולה ביניהון בית שמאי אומרים שולה בידים טהורות ובית הלל אומרים שולה בידים טמאות תני זו דברי רבי מאיר אבל דברי רבי יהודה אומר בית שמאי אומרים כל מעשיה בטהרה חוץ מחפיפתה ובית הלל אומרים כל מעשיה בטומאה חוץ משליתה מה ביניהון אמר רבי מתניא מגיגה ביניהון בית שמאי אומרים מוגג בידים טהורות ובית הלל אומרים מוגג בידים טמאות כדי לעשות עיסה ולחזור כדי לעשות [עיסה] ולחזור מתניתא דרבן שמעון בן גמליאל [דרשב"ג אמר] אף הפירות נכנסין ויוצאין דברי הכל היא הכא קל הוא שהקילו בכרשינין ובלבד בעיסה של כרשינין ובלבד עיסה של מעשר שני ר' גוריון בשם ר' יוסי בן חנינא דברי ר' טרפון אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים אמר ר' יונה נראו דברים הראוי לאוכל אדם אין פודין אותו לוכל בהמה ושאינו ראוי לוכל אדם פודין אותו לוכל בהמה רבי יצחק בר אלישב בעי נטמאו בגבולין לא יפדו שאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים אמר רבי יונה והן נוטי ניטומי
מתוך: ירושלמי מעשר שני ב ג (עריכה)
הלכה ג משנה[עריכה]
מעות חולין ומעות מע"ש שנתפזרו מה שליקט ליקט למעשר שני עד שישלים והשאר חולין אם בלל וחפן לפי חשבון זה הכלל המתלקטים למעשר שני והנבללין לפי חשבון סלע של מעשר שני ושל חולין שנתערבו מביא בסלע מעות ואומר סלע של מע"ש בכל מקום שהיא מחוללת על המעות האלו ובורר את היפה שבהן ומחללן עליה מפני שאמרו מחללין כסף על נחושת מדוחק לא שיקיים כן אלא חוזר ומחללן על הכסף בית שמאי אומרים לא יעשה אדם את סלעיו דינרי זהב ובית הלל מתירין אמר ר' עקיבה אני עשיתי לרבן גמליאל ור' יהושע את כספם דינרי זהב
הלכה ג גמרא[עריכה]
אמר רבי זעירה כדי לשכר שני שמא יאבדו השאר ויהיו אלו שבידו תפוסין על השני אמר רבי זעירא וצריך להתנות ולומר אם אלו שלמטן שני יהיו אלו שבידי תפוסין עליהן אמר רבי יונה והוא שליקט מיכן ומיכן אבל אם ליקט על אומן כבולל וחופן הוא רבי יוסי בשם רבי פדייה רבי יונה בשם [רבי] חזקיה אין בלילה אלא ביין ושמן בלבד רבי יוחנן אמר עד כזיתים הנבללים מתניתא פליגא על רבי יוחנן אם בלל וחפן לפי חשבון פתר לה עד כזיתים המתלקטים למעשר שני והנבללין לפי חשבון רבי יוסי בי ר' בון בשם רבי חונא סלקת מתניתא הנבללין והנחפנין לפי חשבון תני בן עזאי אומר שתים ר' זעירא אמר מה בחלמה כד ייכל לעולא בר ישמעאל קופדא שמינה למחר אתא שאל ליה אמר ליה למה שתים א"ל מתוך שאת אומר לו כן [אף] הוא דוחק [את] עצמו ופודה אותה חזקיה אמר כשהוא מחללה עושה אותה כרעה וכשהוא מחלל עליה עושה אותה כיפה והתנינן בורר את היפה שבהן ומחללן עליה ויבור את הרעה ויעשה אותה כיפה אמר רבי יונה אני אומר היא היתה מעשר שני מכל מקום לא יצאת לחולין אמר רבי יונה לא יתכוין לעשותה חולין ברורין תדע לך שהוא כן דתנינן לא שיקיים כן אלא חוזר ומחללו על הכסף רבי חגי אומר קומי רבי זעירא מנחם בשם רבי יוחנן כל שאמרו בדמאי מחללין בודאי מחללין אותו מדוחק והתנינן מחללין כסף על נחושת מדוחק הא כסף על כסף לא רבי בא בר כהן אמר קומי רבי יונה רבי אחא בשם רבי יוחנן כל שאמרו בדמאי מחללין בודאי עבר וחיללן מחוללין רבי יודן בן פזי רבי שמעון בר בא בשם רבי יוחנן כל שאמרו בדמאי מחללין בוודאי עבר וחיללן מחוללין תני ר' לעזר בי ר"ש אומר כשם שמחללין כסף על נחושת כך מחללין זהב על הכסף א"ל ר' מפני מה מחללין כסף על נחושת שכן מחללין כסף על זהב ויחללו זהב על כסף שאין מחללין זהב על נחושת אמר לו רבי לעזר בי ר' שמעון שכן מעשר שני של זהב מחללין אותו על מעות שבירושלים מדברי שניהם מחללין כסף על כסף ואין מחללין כסף על נחושת אמר רבי יוחנן לא אמרו בית שמאי אלא בסוף אבל בתחילה אוף בית שמאי מודיי מה טעמא דבית שמאי כסף ולא זהב ואימא כסף ולא נחושת והתנינן הפורט סלע ממעות מעשר שני וסברינן מימר כיני מתני' המצרף סלע ממעות מעשר שני מאי כדון טעמא דבית שמאי היא כסף היא נחושת רבי שמעון בן לקיש אמר בין בתחלה בין בסוף בית שמאי פליגין מה טעמא דבית שמאי כסף ראשון ולא כסף שני והתנינן הפורט סלע ממעות מעשר שני וסברנן מימר כיני מתניתא המצרף סלע ממעות מעשר שני מאי כדון טעמא דבית שמאי כסף עד כדי כסף
מתוך: ירושלמי מעשר שני ב ד (עריכה)
הלכה ד משנה[עריכה]
הפורט סלע ממעות מעשר שני בית שמאי אומרים בכל הסלע מעות ובית הלל אומרים בשקל כסף ובשקל מעות רבי מאיר אומר אין מחללין כסף ופירות על כסף וחכמים מתירין הפורט סלע של מעשר שני בירושלים בית שמאי אומרים בכל הסלע מעות ובית הלל אומרים בשקל כסף ובשקל מעות הדנים לפני חכמים אומרים בשלשה דינרי כסף ובדינר מעות רבי עקיבה אומר בשלשה דינרין כסף וברביעית רבי טרפון אומר ארבע אספרי כסף שמאי אומר יניחנה בחנות ויאכל כנגדה מי שהיו מקצת בניו טמאין ומקצת בניו טהורים מניח את הסלע ואומר מה שהטהורין שותין סלע זו מחוללת עליו נמצאו טמאין וטהורין שותין מכד אחד
הלכה ד גמרא[עריכה]
רבי שמעון בן לקיש אמר מה פליגין רבי מאיר ורבנין בפירות שאין בהן כדי כסף אבל בפירות שיש בהן כדי כסף אף רבנן מודיי חצי דינר כסף וחצי דינר פירות מותר דינר כסף ודינר פירות אסור כל שכן שני דינרי כסף ושני דינרי פירות שאסור אלו הן הדנין בן עזאי ובן זומא אלו הן התלמידים חנינא בן חכיניי ורבי אלעזר בן מתיא עדה קדושה רבי יוסי בן המשולם ורבי שמעון בן מנסיא מאי טעמא דשמאי שמא ישכח ויעשה אותן חולין מה נן קיימין אם באומר מכבר משקה מעורב הוא ואם באומר לכשישתה למפרע חולין שתו אלא כי נן קיימין באומר מכבר לכשישתה בטמאין טמא מת שאין כלי חרס מיטמא מאחוריו אבל בטמאין טומאת זיבה שהזב מטמא בהיסט לא בדא כשאין אחר מערה אבל אם יש אחר מערה אפילו טמאין טומאת זיבה