משנה נדרים ג א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק ג · משנה א | >>
- ארבעה נדרים התירו חכמים:
- נדרי זירוזין, ונדרי הבאי, ונדרי שגגות, ונדרי אונסים.
- נדרי זירוזין כיצד?
- היה מוכר חפץ, ואמר: "קונם שאיני פוחת לך מן הסלע", והלה אומר: "קונם שאיני מוסיף לך על השקל";
- שניהן רוצין בשלושה דינרין.
- נדרי זירוזין כיצד?
- רבי אליעזר בן יעקב אומר:
- אף הרוצה להדיר את חבירו שיאכל אצלו, אומר:
- כל נדרב שאני עתיד לידור הוא בטל;
- ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר.
- אף הרוצה להדיר את חבירו שיאכל אצלו, אומר:
- אַרְבָּעָה נְדָרִים הִתִּירוּ חֲכָמִים:
- נִדְרֵי זֵרוּזִין, וְנִדְרֵי הֲבַאי, וְנִדְרֵי שְׁגָגוֹת, וְנִדְרֵי אֳנָסִים.
- נִדְרֵי זֵרוּזִין כֵּיצַד?
- הָיָה מוֹכֵר חֵפֶץ, וְאָמַר: "קוֹנָם שֶׁאֵינִי פּוֹחֵת לְךָ מִן הַסֶּלַע", וְהַלָּה אוֹמֵר: "קוֹנָם שֶׁאֵינִי מוֹסִיף לְךָ עַל הַשֶּׁקֶל";
- שְׁנֵיהֶן רוֹצִין בִּשְׁלֹשָׁה דִינָרִין.
- נִדְרֵי זֵרוּזִין כֵּיצַד?
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר:
- אַף הָרוֹצֶה לְהַדִּיר אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ, אוֹמֵר:
- כָּל נֶדֶר שֶׁאֲנִי עָתִיד לִדּוֹר הוּא בָּטֵל;
- וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא זָכוּר בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר.
- אַף הָרוֹצֶה לְהַדִּיר אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ, אוֹמֵר:
ארבעה נדרים - התירו חכמים:
- נדרי זירוזין,
- נדרי הבאי,
- נדרי שגגות,
- נדרי אונסין.
- נדרי זירוזין -
- היה מוכר לו חפץ,
- ואמר: "קונם שאיני פוחת לך - מן הסלע",
- והלה אומר: "קונם שאיני מוסיף לך - על השקל",
- ושניהם רוצים - בשלשה דינרין.
- רבי אליעזר בן יעקב אומר:
- אף הרוצה להדיר את חברו שיאכל אצלו,
- ואמר לו: "כל נדר שאני עתיד לידור - הרי הוא בטיל",
- ובלבד שיהא זכור - בשעת הנדר.
זרוזין - רוצה לומר, שהוא מתכוין בנדר לחזוק ההסכמה בלבד.
ונדרי הבאי – הגוזמה.
וכבר הודעתיך פעמים הרבה שהסלע ארבע דינרים, ושקל חצי סלע.
ופירוש דברי רבי אליעזר בן יעקב כך:
רבי אליעזר בן יעקב אומר, הרוצה שיאכל חבירו ומסָרֵב בו, ומדיר בו, הרי אלו נדרי זרוזין.
והרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה כולה, יעמוד בראש השנה ויאמר: "כל נדר שאני עתיד לידור כל השנה כולה, הרי בטל"; ובלבד שיהיה זכור בשעת הנדר. ועניין זה הוא כשנשבע, ונזכר שקדם זה התנאי בליבו וכוונתו, הרי בטל הנדר. אבל אם נזכר מהתנאי אחר שייגמר הנדר כשיעור זמן כדי שאלת שלום לרב, או שנזכר מיד ואז הסכים לבטל התנאי שהתנה מתחילת השנה וקיים את הנדר, הרי הנדר קיים. וכמו כן יכול לומר: "כל נדר שאני עתיד לידור עד עשר שנים", או איזה זמן שירצה. וכמו כן זה הדין בשבועות.
והלכה כרבי אליעזר בן יעקב:
ארבעה נדרים – כולהו מפרש להו ואזיל.
קונם שאני פוחת לך מן הסלע – קונם ככר זה עלי אם אני פוחת לך מן הסלע. והסלע הוא ארבעה דינרים.
על השקל – הוא חצי סלע.
שניהם רוצים בשלושה דינרים – ולא היה בליבם לשם נדר, אלא המוכר נדר לזרז הלוקח שיוסיף דמים, וכן הלוקח, כדי שיפחות המוכר בדמי המקח, הלכך לא הוי נדר. ואף על גב דדברים שבלב אינם דברים, היכא דמוכחא מילתא כי הכא, שכן דרך כל מוכרין ולוקחין לעשות כן, אזלינן בתר דברים שבלב.
רבי אליעזר בן יעקב אומר אף הרוצה להדיר את חבירו כו' – מפרש בגמרא דחסורי מחסרא והכי קתני: הרוצה שיאכל חבירו אצלו, ומסרב בו ומדירוא, נדרי זרוזין הוא. והרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה, יעמוד בראש השנה ויאמר: כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל. ויעמוד בראש השנה – לאו דווקא, אלא הוא הדין בכל עת שירצה, ולכל זמן שיקבע.
ובלבד שיהיה זכור – מן התנאי בשעת הנדר, ודעתו על התנאי שיהיה קיים, אז הנדר בטל. אבל אם לא נזכר מן התנאי בשעת הנדר, ולא בתוך כדי דיבור משעה שנדר, הנדר קיים. ואין צריך לומר אם נזכר מן התנאי בשעת הנדר, ודעתו שיהיה התנאי בטל והנדר קיים, דפשיטא שהנדר קיים. ומשפטי השבועות והנדרים שווין לדין זה. והלכה כרבי אליעזר בן יעקב.
התירו חכמים. עיין בפירש הר"ב בסוף משנה ד' ועי' במ"ד פ"ב דנזיר:
שאיני. נראה דגרס שאני וכן הוא בפירש הרא"ש והר"ן ועיין רפ"ב:
שניהם רוצים בשלשה דינרים. כתב הר"ב ואע"ג דדברים שבלב כו' דהכא ליכא למימר לא נדרתי אלא בשלשה דינרים והוא אמר בפירוש בסלע או בשקל:
אף הרוצה להדיר. כתב הר"ב וחסורי מחסרא וכו' ומסרב בו ומדירו פירוש שאסר עליו הנאתו:
אומר לו כל נדר שאני כו'. במנהגי מהר"ר אייזיק טירנא ובעל לבוש מלכות הגיהו בכל נדרי במקום דנדרנא שיאמר דאנדרנא ואשתמיט להו שקדמו בעלי התוספות וכתבו וז"ל והא דאמרי' בכל נדרי דנדרנא דמשמע לשעבר י"ל דנדרנא (ועיין במג"א סימן תרי"ט) משמע שתי לשונות כמו אמרי פי [בפ"ק דברכות ד"ט] משמע כדאמרי משמע לשעבר ומשמע דאמינא דהיינו להבא ה"נ דנדרנא משמע להבא ולשעבר ע"כ. ומה שהגיה עוד בעל הלבוש לומר על נפשאי וכן הכל ל' יחיד ואמר שאם אמר בלשון רבים אפילו לעצמו אינו מועיל לא ידעתי זו מנין לו ואשכחן בהיפוך לענין עירוב תבשילין שמערב על כל בני העיר ואם יש פושע מי לא הועיל לעצמו:
ובלבד שיהא זכור וכו'. כתב הר"ב אבל אם לא נזכר וכו' ולא בתוך כדי דיבור כדפירש הר"ב ברפ"ד דנזיר:
(א) (על הברטנורא) פירוש שאסר עליו הנאתו:
(ב) (על המשנה) כל נדר. הפירוש דנדרנא שאומרים בכל נדרי משמע נמי להבא. ועתוי"ט:
ארבעה נדרים וכו': עד השתא איירי בכנויים האסורים ובמתפיס בדבר הנדור ובמתפיס בדבר האסור והשתא מיירי בנדרים דאע"ג דהוציאם מפיו בלשון שאר נדרים אפ"ה מותרין וטעמא הוי משום דבעי' פיו ולבו שוין ואנן סהדי דלא שוו פיו ולבו בהני ד' דברים תוס' ז"ל. וביד רפ"ד דהלכות נדרים עד סוף סימן ד': ואיתה פ' שני דנזיר דף י"א ובפ' שבועות שתים (שבועות דף כ"ח.) ובירושלמי ספ"ק דחגיגה:
התירו חכמים: בלא שום שאלה ודלא כר' שמעון דס"ל דצריכין שאלה לחכם בפ' שני דנזיר סימן ד' לפי שנוייא בתרא דגמרא דהתם וכמו שכתבתי שם. ועוד יש נדרים שאין צריכין שאלה לחכם כגון ההיא דתנן ס"פ קונם אם אין אתה בא ונוטל לבניך וכגון ההיא דתנן בפ' רא"א פותחין קונם שאני נושא את פלונית שאביה רע אמרו לו מת או שעשה תשובה דהוי תולה בדבר ולא נתקיים. ויש לעיין מניינא דקתני הכא ד' נדרים למעוטי מאי ובתוספתא פ"ד גרסי' דאפילו ד' נדרים הללו אסור לו להיות נודר בהן ע"מ לבטלן שנאמר לא יחל דברו לא יעשה דבריו חולין ופסקה הרמב"ם ז"ל שם פ"ד:
נדרי הבאי: נדר שאינו כלום. שמיר ושית מתרגמי' הבאי ובור הר"ן ז"ל. אבל הסמ"ג במל"ת סי' רמ"ב כתב שם בשם ר"ת שהוא לשון המקרא ביחזקאל מה הבמה אשר אתם הבאים שם תרגם יונתן הבאים משתטן. ושבועות הבאי אומר בתוספתא אסורין:
ושניהם רוצין: רבא דייק מדקתני רוצין ולא קתני רצו דהוה משמע שלבסוף נתרצו ולא היה דעתם לזה מעיקרא ולא היה נדרם ברור בשעת הנדר ואין כאן הפלאה אבל שניהם רוצין דקתני משמע דמשעת הנדר ברור לנו ששניהם רוצין בכך ולא כוונו כי אם לזרז ומעיקרא לא היה נדר ואתיא מתני' אפילו כרבנן דפליגי אר' טרפון דאמר אין אחד מהם נזיר בפ"ה דמסכת נזיר גבי היו מהלכין בדרך ואחר בא כנגדן. וכתב הרב בעל ספר החנוך בפ' מטות וגרסי' בירושלמי גבי נדרי זרוזין א"ר זעירא הדא דתימר בשאין מעמידין אבל מעמידין צריכין היתר חכם כלומר בשאין מעמידים דבריהם שלא נדרו אותו נדר אלא לזרז אבל אם בדוקא נדרו אותו צריכין שאלה לחכם וה"ה בודאי לשאר השלשה השנויין במשנה שאם היו מעמידים דבריהם שצריכין שאלה לחכם ומיהו בכל ענין החכם מתירן כל זמן שימצא פתח להתיר כלומר שימצא שום ענין שיאמר עליו הנודר אילו הייתי יודע בשעת הנדר. דבר זה לא הייתי נודר ואפילו בנולד פותחין להתיר ובלבד שיהא הנולד נולד מצוי ע"כ. והובא בטור ובשלחן ערוך סי' רל"ב. ושלשה דינרים לאו דוקא דהה"נ פחות מעט או יותר מעט וכתוב במפה על השלחן וי"א אע"ג דאמרי' לזרוזי נתכונו מ"מ לא יוכל המוכר ליתנו בשקל ולא יוכל הלוקח לקנותו בסלע ויש מקילין ע"כ. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל קונם שני פוחת לך וכו'. פי' קרבן יהא עליך מה שאני פוחת לך ע"כ:
ר' אליעזר בן יעקב אומר וכו': ורבנן פליגי עליה וס"ל דהמסרב בחברו שיאכל אצלו ומדירו לא הוי נדרי זרוזין:
אף הרוצה: ירוש' אית תנאי תני הרוצה ואית תנאי אף הרוצה:
להדיר את חברו: שאוסר כל נכסיו על חברו אם אינו אוכל עמו. ולשון הרמב"ם בפ"ד דהלכות נדרים נדרי זרוזין מותרין כיצד כגון שהדיר את חברו שיאכל אצלו ונדר זה שלא יאכל מפני שאינו רוצה להטריח עליו בין אכל בין לא אכל שניהם פטורין ע"כ. וכתב רבינו ירוחם שאין למדין מהלכה זו של נדרי זרוזין למקום אחר חוץ מדברים אלו שנתפרשו בגמרא ע"כ. ועיין במ"ש לקמן ס"פ קונם בשם ספר הלבוש:
יאמר כל נדר: גרסי' וחסורי מחסרא וכו' כדפי' ר"ע ז"ל. אמר המלקט כתוב בשבלי הלקט סימן ק"ב ומה שתקנו לומר כן ביום הכפורים ולא בר"ה כמו שהוא במשנה משום דיום הכפורים בטל ממלאכה ואיכא כינופיא טובא וסמוך הוא בר"ה שיום הכפורים נקרא ר"ה ע"כ. ובגמרא וסבר רב הונא בר חיננא למידרשה בפירקא א"ל רבא תנא קא מסתם לה סתומי כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים ואת דרשת ליה בפירקא כן נראה לפי פירוש רש"י ז"ל שפי' שרצה לדרוש מה שחסר התנא ממשנתנו אלא שהרא"ש ז"ל פי' דלא הוי מיסתם סתומי מה שדלג הרוצה שלא יתקיימו נדריו דכיון דאי אפשר לפרש המשנה אם לא שתגיהנה כך הרי היא כמפורשת אלא מיסתם סתומי היינו מאי דמגיה אביי תני ובלבד שלא יהא זכור בשעת הנדר אבל רבא אינו צריך בפירושו דבגמרא להגיהה כאביי וגם לחסרה רק לחסרה בלבד. וביד פ' שני דהלכות נדרים סי' ד' ה' ו'. ובטור א"ח סימן תרי"ג וכולה מתני' עד סוף סימן ד' ביורה דעה סימן רל"ב:
יכין
ארבעה נדרים התירו חכמים: ר"ל א"צ התרה, מדכולן אין פיו ולבו שוין, מיהו לכתחילה אסור לידר בהן, אם לא שרוצה לקיימן. אבל בשבועות אף דליכא מלקות כשעבר עליהן, עכ"פ צריך התרה [רל"ט א']:
נדרי זירוזין: שהתכוון בנדרו כדי לזרז אדם אחר לשום דבר ע"י נדרו:
ונדרי הבאי: שהיה נודר על דבר שהוא גוזמא:
ונדרי שגגות: שנדר בטעות שסבר שכך הוא:
ונדרי אונסים: שנאנס אח"כ מלקיים נדרו, ומהשתא מפרש תנא לכולהו ד':
ואמר קונם: ככר זה, עלי:
שאיני מוסיף לך על השקל: היא חצי סלע:
שניהן רוצין בשלשה דינרין: ר"ל לכך נתכוונו כשנדרו, ולא נדרו רק לזרוזי זה לזה, וכיון דדברים שבלב אינן דברים, להכי גם בפחות או ביתר מג' דנרין, מותר. אבל בסלע או בשקל אסור למכור, מדעיקר משמעות נדרן כך היה, וי"א שגם בכהאי גוונא מותר. מיהו בהעמידו שניהן דבריהן ונתבטל המקח, או באומר בפירוש שהתכוון לנדר גמור, הוה נדר [(שו"ע יו"ד, רלב)]:
אף הרוצה להדיר את חבירו שיאכל אצלו: חסורי מחסרא וה"ק אף המפציר ומדיר חבירו שיאכל אצלו, נדרי זרוזין הוא, אבל הרוצה שלא יתקיימו נדריו, יאמר כל נדר וכו'. מיהו בנדר הוא שיאכל אצל חבירו, אינו זרוזין. ואין למדין מזרוזין רק מה שאמרו חכמים.
ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר: בש"ס אמרינן, תני ובלבד שלא יהא זכור בשעת הנדר מביטולו שביטל. מיהו נ"ל דדוקא בלא התנה על נדר פרטי, רק כדקאמר כל נדר וכו', אז אומרים דבזכור לתנאו, ואפ"ה נדר, עקרו לתנאו, אבל בהתנה על נדר פרטי שיהא בטל, אז אדרבה, בזכר לתנאו, עקר לנדרו שנודר בהכרח, ובלא זכרו נדרו קיים. [ועי' (שו"ע יו"ד, ריא)]. מיהו בהדירו חבירו או השביעו, לא מהני בטולו [שם]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י (ריב"ן) |
ר"ן |
תוספות |
רי"ף |
רבינו אשר |
פירוש הרא"ש |
תוספות רי"ד |
הרשב"א |
הריטב"א |
מאירי |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש