משנה נדרים ג ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק ג · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

נדרי הבאי:
אמר: "קונם אם לא ראיתי בדרך הזה כיוצאי מצרים";
"אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד"ד.
נדרי שגגות:
"אם אכלתי" ו"אם שתיתי", ונזכר שאכל ושתה;
"שאני אוכל" ו"שאני שותה", ושכח ואכל ושתה;
אמר: "קונם אשתי נהניתו לי, שגנבה את כיסי" ו"שהיכתה את בני", ונודע שלא היכתו ונודע שלא גנבתו.
ראה אותן אוכלים תאנים, ואמר: "הרי עליכם קרבן", ונמצאוז אביו ואחיו, והיו עמהן אחרים. [נ"א: ...ונמצאו אביו ואחיו. היו עמהן אחרים, בית שמאי וכו']
בית שמאי אומרים:
הן מותרין, ומה שעמהן אסורין.
ובית הלל אומרים:
אלו ואלו מותרין.

משנה מנוקדת

[עריכה]

נִדְרֵי הֲבַאי: אָמַר: "קוֹנָם אִם לֹא רָאִיתִי בַדֶּרֶךְ הַזֶּה כְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם"; "אִם לֹא רָאִיתִי נָחָשׁ כְּקוֹרַת בֵּית הַבַּד". נִדְרֵי שְׁגָגוֹת: "אִם אָכַלְתִּי" וְ"אִם שָׁתִיתִי", וְנִזְכַּר שֶׁאָכַל וְשָׁתָה; "שֶׁאֲנִי אוֹכֵל" וְ"שֶׁאֲנִי שׁוֹתֶה", וְשָׁכַח וְאָכַל וְשָׁתָה; אָמַר: "קוֹנָם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי, שֶׁגָּנְבָה אֶת כִּיסִי" וְ"שֶׁהִכְּתָה אֶת בְּנִי", וְנוֹדַע שֶׁלֹּא הִכַּתּוּ וְנוֹדַע שֶׁלֹּא גְנָבַתּוּ. רָאָה אוֹתָן אוֹכְלִים תְּאֵנִים, וְאָמַר: "הֲרֵי עֲלֵיכֶם קָרְבָּן", וְנִמְצְאוּ אָבִיו וְאֶחָיו, וְהָיוּ עִמָהֶם אֲחֵרִים, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: הֵן מֻתָּרִין, וּמַה שֶּׁעִמָּהֶן אֲסוּרִין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵלּוּ וָאֵלּוּ מֻתָּרִין.

נוסח הרמב"ם

נדרי הבאי כיצד אמר קונם אם לא ראיתי בדרך הזו כעולי מצרים אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד נדרי שגגות אמר אם אכלתי ואם שתיתי ונזכר שאכל ושתה שאיני אוכל שאיני שותה ושכח ואכל ושתה קונם אשתי נהנית לי שגנבה את כיסי ושהכת את בני ונודע שלא הכתו ונודע שלא גנבה ראה אותם אוכלים תאנים ואמר להן הרי הן עליכם קרבן ונמצאו אביו ואחיו והיו עמהן אחרים בית שמאי אומרין הן מותרין ואלו שעמהן אסורין בית הלל אומרין אלו ואלו מותרין.

פירוש הרמב"ם

אם לא ראיתי – הוא חיוב, לא שלילה, והרי הוא כאילו אמר "שראיתי". ואינו רוצה לומר כקורת בית הבד הגדולה, לפי שזה נמצא ברוב, ואין זה מן הגוזמא. ואמנם רוצה לומר על צורתה ובריאתה. וזה, שקורת בית הבד היתה צורתה אצלם, שהיה לה שטח פשוט, וגבה משולש, כמו שהולך ועולה – נעשה דק, כמו המצבה שעל הקבר; וזאת הצורה אינה נמצאת בנחשים כמותה ממש, ואמנם נמצא מה שקרוב לה, והוא אומרו כקורת בית הבד.


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

נדרי הבאי - גוזמא ושפת יתר, ג והוא בעצמו יודע שלא היה כך:

קונם אם לא ראיתי - קונם עלי ככר זה אם לא ראיתי וכו':

נדרי שגגות - אמר קונם עלי ככר זה:

אם אכלתי אם שתיתי ונזכר שאכל ושתה - ובשעת הנדר היה סבור שלא אכל ולא שתה לא הוי נדר:

קונם שאיני אוכל לך ואיני שותה, ושכח ואכל ושתה - דבשעה שהנדר חל שהוא בשעת האכילה והשתיה שכח את הנדר, מותר, דילפינן משבועה דכתיב (ויקרא ה) האדם בשבועה, דבעינן שיהיה אדם בשעה שהשבועה חלה עליו, כלומר שיהיה זכור מן השבועה ה, והוא הדין בנדר:

קונם אשתי נהנית לי שגנבה את כיסי - היינו נדרי שגגות, דכיון שנודע שלא גנבה לו נמצא שלא היה נדר:

אלו ואלו מותרין - דנדר שהותר מקצתו הותר כולו דאינו רוצה שיחול נדרו אלא כעין שנדר אותו, וכיון שמקצתו היה שוגג נתבטל כולו:

פירוש תוספות יום טוב

נדרי הבאי. פירש הר"ב גוזמא ושפת יתר כך פירש הרא"ש וכ"כ הרמב"ם. נדרי הבאי הגוזמא. והר"ן כתב נדר שאינו כלום. שמיר ושית מתרגמינן הבאי ובור ע"כ וכ"כ בתשבי וכתב שגוזמא הוא ל' יון:

קונם אם לא ראיתי כו'. פירש הר"ב קונם עלי ככר זו. עיין פ"ג דשבועות משנה ח' בפירש הר"ב ומ"ש שם בס"ד:

אם לא ראיתי בדרך הזה כיוצאי מצרים כו' כקורת בית הבד. כתב הר"ן נ"ל דתנא תרי גוונא נקט חד דשייך בה גוזמא דהיינו כעולי מצרים דעביד אינש דכי חזי אינשי טובא גזים ואומר כעולי מצרים וחד דלא שייך ביה גוזמא דהיינו נחש כקורת בית הבד שהרי מפרשינן [בגמרא] טרוף ואין שום נחש טרוף כלל ואשמועינן תנא דכי תלה איסור. פירות בחד מהני נדרו בטל וכל חד וחד טעמיה לחוד דכי אמר כעולי מצרים בדין הוא דלא לתסרו דקושטא קאמר כיון שראה עם רב דעביד אינש דגזים בכה"ג [ובפ"ג דשבועות כתב דאה"נ דאם לא ראה עם רב שיהא ראוי לומר עליהם דרך גוזמא כעולי מצרים דהפירות אסורים עליו אבל ב"י סימן רל"ב תמה עליו בזה דאטו קצבה יש לדבר יש אדם שרואה מאה אנשים ואומר שהם כעולי מצרים] וכי אמר כקורת בית הבד נמי הפירות מותרין מטעמא אחרינא דאע"ג דודאי שקרא קאמר דאפילו בדרך גוזמא לא שייך למימר הכי אפ"ה מותר משום דאמדינן ליה לדעתיה שלא לאסור את הפירות נתכוין שא"כ לא ה"ל לתלות איסורו בתנאי אלא ה"ל לאוסרם עליו במוחלט שהרי אף כשהתנה בכיוצא בזה אין לתנאו ענין שהדבר ברור שלא ראה נחש כזה ומש"ה ניחא דתנן בפ"ג דשבועות גבי שבועת שוא אם לא ראיתי גמל הפורח באויר אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד ולא תנא התם כעולי מצרים משום דבכה"ג לא לקי משום שבועת שוא דעל הגוזמא קושטא קאמר וה"נ לא חש תנא למיתני גמל הפורח באויר דתרי גוונא דבעי למתני דהיינו מידי דשייך ביה גוזמא ודלא שייך ביה גוזמא הא תננהו ע"כ אבל לדברי התוספות והרא"ש שאכתוב במ"ח פ"ג דשבועות לא סלקא אליבייהו הך תירוצא לכן כתבו שם התוספות תימה דלא קתני התם כמו הכא ולא הכא כהתם:

כקורת בית הבד. עיין בפירש הר"ב מ"ח פ"ג דשבועות ומ"ש שם בס"ד:

ושכח ואכל ושתה. כתב הר"ב דכתיב האדם בשבועה דבעינן שיהא אדם וכו' פירש"י שיהא לבו עליו פ"ג דשבועות דף כ"ו:

קונם אשתי נהנית לי. פירש ר"י [מידי] דלא משועבד לה. תוספות:

ונמצאו אביו ואחיו וכו'. וטעמא דמלתא משום דכיון שאילו היה יודע שאביו או אחיו היו עמהן היה מוציאן מן הכלל הרי זה מוטעה בעיקר הנדר שלא היה דעתו מעולם על אביו וכל שיש בעיקר הנדר טעות אין פיו ולבו שוין ובטל מעצמו ומש"ה בקונם אשתי נהנית לי בעינן שיאמר בפירוש שגנבה את כיסי דאי לא אע"פ שהיה דעתו בשביל כך מ"מ כיון דלהדיר את אשתו נתכוין ליכא טעות בעיקר הנדר אבל כאן שלא נתכוין להדיר את זה מעולם הרי הנדר בטל מאליו. הר"ן:

אלו ואלו מותרין. כתב הר"ב דנדר שהותר מקצתו הותר כולו כדתנן במ"ו פ"ט וע"ש ועוד ע"ש בפירש הר"ב דמ"ח:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ג) (על הברטנורא) והר"נ כתב נדר שאינו כלום. שמיר ושית מתרגמינן הבאי ובור. וכתב התשבי שגוזמא היא לשון יון:

(ד) (על המשנה) בית הבד. תרי גוונא נקט חד דשייך ביה גוזמא דהיינו כעולי מצרים דעביד אינש דכי חזי אינשי טובא גזים ואומר כעולי מצרים. וחד לא שייך ביה גוזמא דהיינו נחש כקורת בית הבד דמפרשים בגמרא טרוף ואין שום נחש טרוף כלל. וכי תלה איסור פירות בחד מהני נדרו בטל, וכל חד וחד טעמיה לחוד כו'. הר"נ:

(ה) (על הברטנורא) שיהא לבו עליו. רש"י:

(ו) (על המשנה) נהנית. מידי דלא משועבד לה. תוספ':

(ז) (על המשנה) ונמצאו כו'. וטעמא דכיון שאלו היה יודע כו' היה מוציאן מן הכלל ה"ז מוטעה בעיקר הנדר שלא היה דעתו מעולם על אביו וכל שיש בעיקר הנדר טעות אין פיו ולבו שוין ובטל מעצמו ומש"ה בקונם אשתי נהנית לי בעינן שיאמר בפירוש שגנבה את כיסי דאי לא אע"פ שהיה רעתו בשביל כך מ"מ כיון דלהדיר את אשתו נתכוין ליכא טעות בעיקר הנדר אבל כאן שלא נתכוין להדיר את זה מעולם הרי הנדר בטל מאליו. הר"נ:


פירושים נוספים

ראו גם: