משנה נדרים ג ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק ג · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

נדרי אונסים:
הדירו חבירו שיאכל אצלו, וחלהח הוא, או שחלה בנוט, או שעיכבוי נהר,
הרי אלו נדרי אונסין.

משנה מנוקדת

[עריכה]

נִדְרֵי אֳנָסִים: הִדִּירוֹ חֲבֵרוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ, וְחָלָה הוּא, אוֹ שֶׁחָלָה בְנוֹ, אוֹ שֶׁעִכְּבוֹ נָהָר, הֲרֵי אִלּוּ נִדְרֵי אֳנָסִין.

נוסח הרמב"ם

נדרי אונסין הדירו חברו שיאכל אצלו וחלה הוא או שחלה בנו או שעיכבו נהר הרי אלו נדרי אונסין

פירוש הרמב"ם

נדרי אונסים, הדירו חבירו שיאכל אצלו כו'1 – זכר שני מינין מן האֳנסין: אחד מהם, שנשבע על דבר ונאנס; או שהשביעו אַנָּס, ואם הודה לו על האמת – הזיק לעצמו או לזולתו בממון או בנפשות, לפי שאם ישביענו בשביל אחר, כמו כן ישבע לו.2

הערות

הערה 1: הרמב"ם מפרש משניות ג-ד כאחד.

הערה 2: הרמב"ם ממשיך לפרש כאן את משנה ד', אולם אנו נשבץ פירוש זה במקומו בעז"ה.


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

נדרי אונסין - דמעיקרא לא היה בדעתו שיחול הנדר אם יעכבנו אונס, ובכהאי גוונא שהדברים מוכיחים, דברים שבלב הוו דברים:

פירוש תוספות יום טוב

הדירו חבירו שיאכל אצלו וחלה וכו'. בגמרא דף כ"ד פרכינן הא לאו הכי לא והא הוי נדרי זרוזין לראב"י דריש פרקין ומוקמינן למתניתין דהכא כשביקש המזומן מן המזמן שידירהו מנכסיו אם לא יאכל אצלו כגון שהיו מזמנים אותו גם במקום אחר וחפץ יותר לאכול עמו הלכך ליכא למימר דלזרוזי קא מכוון שהרי לא היה צריך לזרז אותו דאדרבא הוא בקש ממנו שיזמינו:

שחלה בנו. וצריך לשומרו. הר"ן:

או שעכבו נהר. היינו שגדל הנהר מהפשרת שלגים. דלא שכיח. ולא ה"ל לאסוקי אדעתיה להתנות. הרא"ש בגמרא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ח) (על המשנה) וחלה כו'. בגמרא פריך, הא לאו הכי לא והא הוי נדרי זרוזין לר' אליעזר בן יעקב דריש פירקין. ומוקמינן למתניתין דהכא כשביקש המזומן מהמזמן שידירהו מנכסיו אם לא יאכל אצלו כגון שהיו מזמנים אותו גם במקום אחר וחפץ יותר לאכול עמו הלכך ליכא למימר דלזרוזי קא מכוין כו':

(ט) (על המשנה) בנו. וצריך לשומרו. הר"נ:

(י) (על המשנה) שעכבו כו'. שגדל הנהר מהפשרת שלגים דלא שכיח ולא הו"ל לאסוקי אדעתיה להתנות. הרא"ש:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

נדרי אונסין וכו':    ביד רפ"ג דהלכות שבועות. ובגמרא בפירקין בדף כ"ד פרכינן הא לא חלה נדר הוי מני אי ראב"י נדרי זרוזין הוי ומשני לעולם ראב"י ומי סברת דאדריה מְזַמְנָא לזמינא לא דזמינא אדריה למזמן שא"ל תזמנני בסעודתך וא"ל כן וא"ל אם לא תזמנני אסורין נכסיך או נכסי עליך פי' כגון שהיו מזמנין אותו למקום אחר והוא חפץ יותר לאכול עם זה האיש וקבל המזמן הנדר הלכך טעמא דחלה המזומן הוי אונס הא לאו הכי נדרא הוי ולא לזרוזי שהרי לא היה צריך לזרזו דאדרבא הוא בקש ממנו שיזמננו:

או שחלה בנו:    וצריך לשמרו וכלומר דאע"ג דלאו אונס גמור הוא:

הרי אלו נדרי אונסין:    לפי שלא עלה על דעתו לאסור נכסיו על חברו אם לא יאכל עמו אלא כשיוכל לבוא בלא אונס כלל ולא יבא אבל כל שנאנס קצת כגון שחלה בנו וצריך לשמרו מותר דלאו אדעתא דהכי אדריה הר"ן ז"ל:


פירושים נוספים

ראו גם: