לדלג לתוכן

משנה נדרים ג רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) ארבעה נדרים - התירו חכמים:

נדרי זירוזין,
נדרי הבאי,
נדרי שגגות,
נדרי אונסין.
נדרי זירוזין -
היה מוכר לו חפץ,
ואמר: "קונם שאיני פוחת לך - מן הסלע",
והלה אומר: "קונם שאיני מוסיף לך - על השקל",
ושניהם רוצים - בשלשה דינרין.
רבי אליעזר בן יעקב אומר:
אף הרוצה להדיר את חברו שיאכל אצלו,
ואמר לו: "כל נדר שאני עתיד לידור - הרי הוא בטיל",
ובלבד שיהא זכור - בשעת הנדר.


(ב) נדרי הבאי - כיצד?

אמר: "קונם אם לא ראיתי בדרך הזו - כעולי מצרים",
"אם לא ראיתי נחש - כקורת בית הבד".
נדרי שגגות -
אמר: "אם אכלתי, ואם שתיתי",
ונזכר - שאכל ושתה.
"שאיני אוכל, שאיני שותה",
ושכח - ואכל ושתה.
"קונם אשתי נהנית לי,
שגנבה - את כיסי,
ושהכת - את בני",
ונודע - שלא הכתו,
ונודע - שלא גנבה.
ראה אותם אוכלים תאנים,
ואמר להן: "הרי הן עליכם קרבן",
ונמצאו - אביו, ואחיו,
והיו עמהן - אחרים,
בית שמאי אומרין:
הן מותרין - ואלו שעמהן אסורין.
בית הלל אומרין:
אלו ואלו - מותרין.


(ג) נדרי אונסין -

הדירו חברו שיאכל אצלו,
וחלה הוא, או שחלה בנו,
או שעיכבו נהר,
הרי אלו - נדרי אונסין.


(ד) נודרין - להרגין, ולחרמין, ולמוכסין,

שהיא תרומה - אף על פי שאינה תרומה.
שהן של בית המלך - אף על פי שאינה שלהם.
בית שמאי אומרין: בכל נודרין - חוץ מבשבועה.
בית הלל אומרין: אף בשבועה.
בית שמאי אומרין: לא יפתח לו נדר.
בית הלל אומרין: אף יפתח לו.
בית שמאי אומרין: במה שהוא מדירו.
בית הלל אומרין: אף במה שאינו מדירו.
כיצד?
אמרו לו: אמור, קונם אשתי נהנית לי.
ואמר: קונם אשתי ובני נהנין לי.
בית שמאי אומרין: אשתו מותרת - ובניו אסורין.
ובית הלל אומרין: אלו ואלו - מותרין.


(ה) [ד] *הערה 1: הרי הנטיעות האלו קרבן - אם אינן נקצצות,

וטלית זו קרבן - אם אינה נשרפת,
יש להן פדיון.
הרי הנטיעות האלו קרבן - עד שיקצצו,
וטלית זו קרבן - עד שתישרף,
אין להן פדיון.


(ו) [ה] הנודר מיורדי הים - מותר ביושבי היבשה.

מיושבי היבשה - אסור ביורדי הים,
שיורדי הים - בכלל יושבי היבשה.
לא כאלו - ההולכים מעכו ליפו,
אלא - ממי שדרכו לפרש.


(ז) [ו] הנודר מרואי החמה - אסור אף בסומין,

שלא נתכוון זה, אלא - ממי שחמה רואה אותו.


(ח) הנודר משחורי הראש -

אסור - בקירחים, ובבעלי שיבות,
ומותר - בנשים, ובקטנים,
שאין נקראין שחורי הראש - אלא אנשים.


(ט) [ז] הנודר מן הילודים - מותר בנולדים.

מן הנולדים -
רבי מאיר - מתיר אף בילודים.
וחכמים אומרין: לא נתכוון זה, אלא - ממי שדרכו להיוולד.


(י) [ח] הנודר משובתי שבת -

אסור בישראל - ואסור בכותים.
מאוכלי השום -
אסור בישראל - ואסור בכותים.
מעולי ירושלים -
אסור בישראל - ומותר בכותים.


(יא) [ט] קונם שאיני נהנה לבני נוח -

מותר בישראל - ואסור באומות.
שאיני נהנה לזרע אברהם -
אסור בישראל - ומותר באומות.
שאיני נהנה לישראל -
לוקח ביתר - ומוכר בפחות.
שאין ישראל נהנין לי -
לוקח בפחות - ומוכר ביתר, אם שומעין לו.
שאיני נהנה להן, והן לי -
יהנה לאומות.


[י] קונם שאיני נהנה לערלים -

מותר בערלי ישראל - ואסור במולי האומות.
קונם שאיני נהנה למולים -
אסור בערלי ישראל - ומותר במולי האומות.
שאין הערלה קרואה - אלא לשם הגוים,
שנאמר: "כי כל הגוים ערלים, וכל בית ישראל ערלי לב" (ירמיהו ט כה),
ואומר: "והיה הפלשתי הערל הזה" (שמואל א יז לו),
ואומר: "פן תשמחנה בנות פלשתים, פן תעלוזנה בנות הערלים" (שמואל ב א כ).
רבי אלעזר בן עזריה אומר:
מאוסה היא ערלה - שנתגנו בה רשעים,
שנאמר: "כי כל הגוים ערלים, וכל בית ישראל ערלי לב".
רבי ישמעאל אומר:
גדולה היא מילה - ששלש עשרה בריתות נכרתו עליה.
רבי יוסי אומר:
גדולה היא מילה - שהיא דוחה את השבת החמורה.
רבי יהושע בן קורחה אומר:
גדולה היא מילה - שלא נתלה למשה הצדיק עליה, מלוא שעה.
רבי נחמיה אומר:
גדולה היא מילה - שהיא דוחה את הנגעים.
רבי אומר:
גדולה היא מילה -
שכל המצוות שעשה אברהם אבינו, לא נקרא שלם - עד שמל,
שנאמר: "התהלך לפני, והיה תמים" (בראשית יז א).

הערות[עריכה]

  • הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה נדרים ג