רמב"ם על נדרים ג

<< · רמב"ם · על נדרים · ג · >>

נדרים פרק ג

• ראו גם: נוסח המשנה נדרים ג רמבם

משנה א

זרוזין - רוצה לומר, שהוא מתכוין בנדר לחזוק ההסכמה בלבד.

ונדרי הבאי – הגוזמה.

וכבר הודעתיך פעמים הרבה שהסלע ארבע דינרים, ושקל חצי סלע.

ופירוש דברי רבי אליעזר בן יעקב כך:

רבי אליעזר בן יעקב אומר, הרוצה שיאכל חבירו ומסָרֵב בו, ומדיר בו, הרי אלו נדרי זרוזין.

והרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה כולה, יעמוד בראש השנה ויאמר: "כל נדר שאני עתיד לידור כל השנה כולה, הרי בטל"; ובלבד שיהיה זכור בשעת הנדר. ועניין זה הוא כשנשבע, ונזכר שקדם זה התנאי בליבו וכוונתו, הרי בטל הנדר. אבל אם נזכר מהתנאי אחר שייגמר הנדר כשיעור זמן כדי שאלת שלום לרב, או שנזכר מיד ואז הסכים לבטל התנאי שהתנה מתחילת השנה וקיים את הנדר, הרי הנדר קיים. וכמו כן יכול לומר: "כל נדר שאני עתיד לידור עד עשר שנים", או איזה זמן שירצה. וכמו כן זה הדין בשבועות.

והלכה כרבי אליעזר בן יעקב:

משנה ב

אם לא ראיתי – הוא חיוב, לא שלילה, והרי הוא כאילו אמר "שראיתי".

ואינו רוצה לומר כקורת בית הבד הגדולה, לפי שזה נמצא ברוב, ואין זה מן הגוזמא, ואמנם רוצה לומר על צורתה ובריאתה. וזה, שקורת בית הבד היתה צורתה אצלם, שהיה לה שטח פשוט, וגבה משולש כמו שהולך ועולה – נעשה דק כמו המצבה שעל הקבר. וזאת הצורה אינה נמצאת בנחשים כמותה ממש, ואמנם נמצא מה שקרוב לה, והוא אומרו כקורת בית הבד:

משנה ג

( ראו משנה ד )

משנה ד

זכר שני מינין מן האונסין, אחד מהם שנשבע על דבר ונאנס, או שהשביעו אַנָּס ואם הודה לו על האמת – הזיק לעצמו או לזולתו בממון או בנפשות, לפי שאם ישביענו בשביל אחר, כמו כן ישבע לו.

ואומרו, בית שמאי אומרים, לא יפתח לו בנדר – רוצה לומר, לא ישבע עד שישביענו, ולא יתחיל. ובית הלל אומרים, יתחיל וישבע קודם שישביענו.

וחרמין – מפסיקי הדרכים והגנבים.

ומוכסין – ידוע.

ובתנאי שיהיה מוכס העומד מאליו. אבל אם העמידו המלך, הנה העיקר אצלינו: דינא דמלכותא – דינא, ואין מותר לו לברוח מן המכס, ואיך יישבע עליו? ואין הפרש בזה בין מלך גוי ומלך ישראל.

ודע, שאלו הארבעה נדרים כולם, אין הפרש בהם בין נדר ושבועה ולכך אינן צריכין הפרה, אלא נדרי זירוזין, ולפיכך אין זה מותר בשבועות:

משנה ה

ביאור זאת המשנה, שהוא כשאמר: "הנטיעות האלו קרבן אם אינן נקצצות היום", ועבר היום ולא נקצצו, יכול לפדותן מיד ההקדש, כדין קודשי בדק הבית כולם שנפדין מיד הגזבר.

אבל אם אמר: "הרי הנטיעות האלו קרבן עד שיקצצו", אי אפשר לפדותן עד שיקצצו, לפי שאם פדאן קודם קציצתן, כשיצאו לחולין – חזרו הקדש, לפי שעשאן הקדש עד שיקצצו; וכשנקצצו – אז יכול לפדותן ותצא לחולין; ואם פדאן אחר ואפילו קודם שנקצצו, אינן חוזרות קדושות, אלא תצא לחולין. וכן הדין בטלית ובכל הדומה להן:

משנה ו

מפרש - נקרא יורד בים באוניות הגדולות ומתרחק מן הארץ ריחוק גדול.

אבל מעכו ליפו, הולכים על חוף הים, וקרוב מן היבשה:

משנה ז

( ראו משנה ח )

משנה ח

זה כולו מבואר.

והוא מדבר לפי המילות המפורסמות המורות אצלם באותו הזמן.

והעיקר בכל זה: בנדרים, הלך אחר לשון בני אדם:

משנה ט

ילודים - היה משמעותו באותו הזמן אצל ההמון אותם שנולדו;

ונולדים - היה משמעותו העתידים להיוולד.

ושיעור זאת המשנה כך: הנודר מן הילודים – מותר בנולדים; מן הנולדים – אסור בילודים.

רבי מאיר אומר: אף הנודר בנולדים מותר בילודים, כמו שהנודר בילודים מותר בנולדים.

וחכמים אומרים שפירוש נולדים, מי שדרכו להוליד, רוצה לומר בזה – מי שדרכו להוליד כמותו כגון אדם והולך על ארבע מן החיות, לא מי שדרכו להוליד ביצים כמו רוב הדגים והעופות:

משנה י

יתבאר לך בזאת המסכת שהיה מנהגם לאכול שום בערב שבת על כל פנים.

והיות הכותים מואסים לירושלים ומקללין אותה, הרי הוא מפורסם בכל הארץ. וטעם זה, מה שנתבאר בעזרא; כל שכן שלא יעלו שם לרגל:

משנה יא

מבואר הוא בלשון התורה, ש"זרע אברהם" על דרך כלל אמנם הוא זרע יעקב לבד. וזהו מה שאמר לו הבורא "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם"(בראשית טו, יב), וזה לא היה אלא זרע יעקב. ולכך מותר לו ליהנות ואפילו בעשו וישמעאל.

משנה י [נוסח הרמבם]

זה גם כן מבואר, שרוצה לומר "במולים", במי שמאמין בברית מילה; ו"ערלים", מי שאינו מאמין בברית מילה.

ושלש עשרה בריתות - הם מילת "ברית" ו"בריתי" הנכפלים במצות השם יתברך לאברהם אבינו בברית מילה במעמד אחד בפני עצמו (בראשית יז, ב), ואלו מניינם:

• "ואתנה בריתי ביני ובינך".
• "אני הנה בריתי אתך".
• "והקימותי את בריתי ביני וביניך".
• "לברית עולם".
• "ואתה את בריתי תשמור".
• "זאת בריתי אשר תשמרו".
• "והיה לאות ברית ביני וביניכם".
• "והיתה בריתי בבשרכם".
• "לברית עולם".
• "את בריתי הפר".
• "והקימותי את בריתי אתו".
• "לברית עולם".
• "ואת בריתי אקים את יצחק".

הנה אלו י"ג בריתות נכפלו בזה הדיבור, ואז נסתלק ממנו הדיבור, כמו שאמר אחר כך: "ויכל לדבר אתו, ויעל אלהים מעל אברהם"(בראשית יח, יב).

והיותה דוחה את הנגעים, כשיש נגע צרעת בראש הזכרות, יקצץ בעת המילה, אף על פי שקציצת הנגעים מצות לא תעשה שנאמר: "השמר בנגע הצרעת"(דברים כד, ח) וגו', רוצה לומר: לא תקצצה ולא תצבע אותה, אבל תסמוך על דברי הכהנים בלבד. ובא אלינו בקבלה: כל מקום שנאמר "השמר", "פן" ו"אל" – אינו אלא מצות לא תעשה:

משנה נדרים, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב