משנה נדרים ג ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק ג · משנה ה | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

הרי נטיעותטו האלו קרבן אם אינן נקצצות,
טלית זו קרבן אם אינה נשרפת,
יש להן פדיוןיז.
הרי נטיעות האלו קרבן עד שיקצצו,
טלית זו קרבן עד שתישרף,
אין להם פדיון.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הֲרֵי נְטִיעוֹת הָאֵלּוּ קָרְבָּן אִם אֵינָן נִקְצָצוֹת,
טַלִּית זוֹ קָרְבָּן אִם אֵינָהּ נִשְׂרֶפֶת,
יֵשׁ לָהֶן פִּדְיוֹן.
הֲרֵי נְטִיעוֹת הָאֵלּוּ קָרְבָּן עַד שֶׁיִּקָּצֵצוּ,
טַלִּית זוֹ קָרְבָּן עַד שֶׁתִּשָּׂרֵף,
אֵין לָהֶם פִּדְיוֹן.

נוסח הרמב"ם

הרי הנטיעות האלו קרבן אם אינן נקצצות וטלית זו קרבן אם אינה נשרפת יש להן פדיון הרי הנטיעות האלו קרבן עד שיקצצו וטלית זו קרבן עד שתישרף אין להן פדיון.


פירוש הרמב"ם

הרי נטיעות האלו קרבן אם אינן נקצצות כו' – ביאור זאת המשנה, שהוא כשאמר: "הנטיעות האלו קרבן אם אינן נקצצות היום", ועבר היום ולא נקצצו, יכול לפדותן מיד ההקדש, כדין קודשי בדק הבית כולם שנפדין מיד הגזבר.

אבל אם אמר: "הרי הנטיעות האלו קרבן עד שיקצצו", אי אפשר לפדותן עד שיקצצו, לפי שאם פדאן קודם קציצתן, כשיצאו לחולין – חזרו הקדש, לפי שעשאן הקדש עד שיקצצו; וכשנקצצו – אז יכול לפדותן ותצא לחולין; ואם פדאן אחר ואפילו קודם שנקצצו, אינן חוזרות קדושות, אלא תצא לחולין. וכן הדין בטלית ובכל הדומה להן.


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הרי נטיעות האלו קרבן אם אינן נקצצות - ראה רוח סערה טז באה וירא שמא יקצצו נטיעותיו ואמר הרי אלו קרבן אם אינן נקצצות. או שראה דליקה נפלה בעיר וירא על טליתו שמא תשרף ואומר הרי זו קרבן אם לא תשרף:

יש להם פדיון - כשאר הקדשות, ויפדו ויקנה בדמיהן קרבן. דכיון דלא אמר הרי הן עלי כקרבן יח, לאו למיסרינהו עליה כקרבן איכוין אלא שיהיו לקנות בדמיהן קרבן:

אין להם פדיון - אלא המעות נתפסין בקדושה והנטיעות חוזרות להיות קדושות, דכיון דאמר עד שיקצצו, הכי קאמר, לכשאפדם יחזרו ויקדשו עד שיקצצו:

פירוש תוספות יום טוב

הרי אלו נטיעות כו'. [מהו דתימא] דהוי כמו נדרי שגגות דאדעתא דהכי אקדשינהו שהיה סבור שא"א שינצלו ולא גמר בלבו להקדישן קמ"ל דדברים שבלב כי הני דלא מוכח לא הוין דברים הרא"ש. והיינו דתנן לה הכא בפירקין וכך כתבו התוספות:

אם אינן נקצצות. פירש הר"ב ראה רוח סערה כו' הכי מוקי בגמרא דאל"ה אימת קדשי:

יש להם פדיון. פי' הר"ב כשאר הקדשות ויפדו וכו' ובדין ה"ל למתני קדושות דהא אכתי לא שמעינן דקדושות וכי אשמעינן דקדושות אנא ידענא דיש להם פדיון מתרצים בגמרא איידי דבעי למתני סיפא אין להם פדיון תני נמי רישא יש להם פדיון. ומ"ש הר"ב דכיון דלא אמר הרי הן עלי כקרבן. זה לשון הרא"ש ולא אמר שאסרן עליו כקרבן כיון דלא אמר עלי ע"כ. אבל אי אמר עלי קרבן אע"ג דלא אמר כקרבן. הוי נדר לאסור איסר על נפשו ולא להקדישו. ולא בדוקא נקט הר"ב כקרבן וכדתנן במ"ד פרק קמא:

אין להם פדיון. פירש הר"ב דה"ק לכשאפדם יחזרו ויקדשו. עד שיקצצו. ופירש הרמב"ם כמ"ד בגמרא דלאחר שיקצצו פודן פעם אחת ודיו [אבל בחבורו סוף פרק ד' מהלכות מעילה פסק כמ"ד כיון שנקצצו אינן צריכין פדיון אלא נהנין בהן מיד]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(טו) (על המשנה) נטיעות. מהו דתימא דהוי כמו נדרי שגגות דאדעתא דהכי אקדשינהו שהיה סבור שא"א שינצלו ולא גמר בלבו להקדישן קמ"ל דדברים שבלב כי הני דלא מוכח לא הוין דברים. הרא"ש:

(טז) (על הברטנורא) גמרא דאי לאו הכי אימת קדשי:

(יז) (על המשנה) יש כו'. בדין הוא דהו"ל למתני קדושות כו', אלא איידי דסיפא דתני אין להם כו'. גמרא:

(יח) (על הברטנורא) ז"ל הרא"ש, ולא אמר שאסרן עליו כקרבן כיון דלא אמר עלי ע"כ. אבל אי אמר עלי קרבן, אע"ג דלא אמר כקרבן הוי נדר לאסור איסר על נפשו ולא להקדישו:


פירושים נוספים

ראו גם: